בשבועות האחרונים אנו עדים לשתי התפתחויות עיקריות: הראשונה - ירידה במחיר הדולר כתוצאה מעודפי היצע של המטבע בישראל והמגמה הכלל עולמית. השניה - עליות מחירים משמעותיות של מחירי אגרות החוב השקליות הלא צמודות שגרמו לירידה בתשואות, חלקן אף הגיעו לעלייה יומית של 0.9%.

הדברים הרי קשורים זה בזה. הזרם הבלתי פוסק של מטבע חוץ לישראל על ידי המשקיעים הזרים, הינו לצורכי השקעות פיננסיות (מניות ואיגרות חוב), והן לצורכי השקעות הריאליות (נדל"ן, תעשייה, הייטק ועוד), גורם ללחץ גדול על שערי איגרות החוב ממספר טעמים. ראשית, על מנת לרכוש אג"ח ישראלי בישראל יש צורך להמיר את הדולרים לשקלים – פעולה אשר לוחצת את הדולר למטה.

שנית, הדולר המידרדר גם ברחבי העולם - מאלץ את בנק ישראל שוב ושוב לנסות להתערב באמצעות הנשק העיקרי לכאורה אשר בידיו – והוא הורדת הריבית.

הורדות קצובות אילו גורמות לאיגרות החוב בריבית קבועה לבצע שוב ושוב התאמת תשואות כלפי מטה, כאשר האיגרות בעלות המח"מים הארוכים מגיבות בעליות שערים חדות ומניבות רווחי הון משמעותיים.

בנק ישראל משול כיום לאקדוחן שניסה לעצור (ללא הועיל) ענק אימתני, באמצעות יריות מאקדחו, כאשר במחסנית נשאר כדור אחד אחרון. כל עוד הכדור נמצא בקנה, הוא עדיין יכול לאיים ולנסות למנוע מהענק להשתלט עליו. אולם ברגע בו תיירה הירייה האחרונה, והענק לא ייפול, הרי שהאקדוחן שלנו בצרות צרורות.

הואיל והמגמה הראשית בדולר אינה תוצאה של פעילות או אי פעילות כזו או אחרת של בנק ישראל (מהלכי הורדות הריבית הקצובות לא הועילו) , אלא היא תוצר של מגמה חזקה של זרימת כספים - מגמה כלל עולמית, הרי שבנק ישראל חייב לשנות כיוון חשיבה ולעבור מחשיבה סטנדרטית לחשיבה יצירתית.

התמקדותו של הבנק צריכה להיות שימוש במנופי השוק בדרך של צמצום השפעת הירידה בשער הדולר על המשק הישראלי לצד פעולות למיתון מגמת הירידה בדולר ולא בשינוי המגמה בדולר.

אמנם הרעיון בו יבוטל השער היציג נשמע כמעט כמו הרעיון בו אדם עם עודף משקל, אשר מאס בדיאטה או בביצוע פעילות גופנית, מחליט שלא לעלות יותר על המשקל. אולם בכך מאותת הבנק לשווקים – אני משאיר את עיקר העבודה לכם. סביר להניח, כי במוקדם או במאוחר, "צרכני שערי הדולר" השונים ימצאו את הדרך לצמצם התלות במטבע הירוק (במקומות שאפשר) ויבצעו הלכה למעשה מה שנוסה בעבר באמצעות חקיקה - שלא לתמחר או לחשוב - דולרית.

סביר להניח, כי יותר ויותר נמצא חוזים והסכמים עוברים למונחי שקלים (חוזי שכירות וכדו' ), יצואנים יצטרכו לייעל עצמם ולהגביר השימוש בהגנות מטבעיות, חברות היי-טק יחדלו לתת לגיטימציה לדרישות השכר המשתוללות (שוב ...) ואילו בנק ישראל מצידו, יוכל לסייע בהקטנת נטל הוצאות המימון בדרך של הורדות ריבית דרסטיות יותר, אשר תפצנה על אובדן ההכנסות במידת מה וישקול לבצע רכישות מט"ח מאסיביות (באמצעות בנקים זרים) - על מנת לרכך את המכה הנגרמת מירידות שערי המטבע האמריקני או לפחות לתת לשווקים זמן להסתגל.

לאילו מאיתנו הרגילים לחשוב במונחי מניות, הרי שאין מה למהר עדיין. הסיבוב המיוחל בכיוונו של שער הדולר איננו כאן עדיין, ולא יגיע כנראה עד לשינוי מהותי בכיוון הכלכלות - הישראלית והאמריקנית.

בין אם הכלכלה הישראלית תשנה כיוון לרעה בעקבות הכלכלה האמריקנית, ובין אם הכלכלה האמריקנית תשנה כיוון כלפי צמיחה ראויה בחזרה . מחזיקי האג"ח בעלות המח"מים הארוכים ימשיכו ליהנות כנראה מרווחי הון נאים, בעוד ש"צרכני שערי הדולר" בצד ה" מוכר" יצטרכו להיערך בעצמם להתמודד עם הצונאמי הדולרי. בנק ישראל יוכל, לכל היותר, לסייע ולרכך - ולא מעבר לכך.

*מאת : יאיר זימון, כלכלן ראשי, סופרוויזר בית השקעות.