ראיון עם קתיה גאידמק: "בסוף אבא עוד ישים עליכם X"
כשקתיה גאידמק נכנסת אל הלובי המפואר של בית הדירות שבו היא מתגוררת במרכז לונדון, היא לפתע מרצינה. הגברתן ששרוע על הספה מצד שמאל זוכה ממנה למבט ארוך ובוחן, והיא ממהרת לגשת אל השומר בכניסה. "מי זה הבחור שיושב כאן"? היא לוחשת לו בדיסקרטיות ליד האוזן. השומר ממהר לנטוש את שולחן השיש שמולו הוא יושב, ויוצא לסיבוב חוקר. כשהוא שב יש בפיו חדשות מרגיעות: "זה רק שומר הראש החדש של השכן שלך," הוא מחזיר לה בלחישה בריטית מנומסת. "אין לך מה לדאוג."
גאידמק נרגעת, אבל מיד ממהרת לבקש להשאיר את זהותו של השכן בינינו. "הדבר האחרון שאני צריכה זה שהוא ישמע שהשכנה שלו מהדלת ממול מרכלת עליו בעיתונים בישראל," היא מסבירה. "אז תעשה לי טובה ואל תחשוף אותו, גם כך היחסים שלנו לא מזהירים. הוא לא אדם נחמד במיוחד." כך קרה שאושיית הרוק המפורסמת, אגדה של ממש שהתגלגלה במשך שנים ארוכות גם מחוץ לאי הבריטי, תיאלץ להישאר אנונימית. העובדה שאני גאידמק פותחת דלתות בניגוד למרבית השכנים של גאידמק היא מעדיפה לא להשכיר את שירותיהם של שומרי ראש, וגם על נהג צמוד היא מוותרת. "אני לא מרגישה צורך להתנצל על כך שאני מגיעה ממשפחה מבוססת מאוד, ושאבא שלי אדם שזכה לפרסום רב בעולם, אבל אני מעדיפה לחשוב על עצמי כעל בחורה נורמלית," היא מסבירה.
"אין ספק שהעובדה שאני גאידמק פותחת בפניי הרבה דלתות, ונפלה לידי הזכות להכיר הרבה אנשים נפלאים. אז אולי אני חיה חיים קצת שונים מהסטנדרט, אבל אני בכל זאת מעדיפה להתייחס אל עצמי כאל בחורה נורמטיבית בשנת 2007 שמנסה בסך הכול להצליח למצוא את הדרך שלה בעולם. אני לא מסוג האנשים שצריכים מכונית בנטלי בחניה, חמישה נהגים, שני שומרי ראש ואת הקולקציה החדשה של גוצ'י בארון, כדי להרגיש טוב עם עצמי. יש לי למשל שכן חדש בשכונה שקנה כאן בית ב120- מיליון ליש"ט (כ 996- מיליון שקל,( סיפורים כאלה מדהימים אותי בכל פעם מחדש, אנשים פשוט זורקים סכומי כסף אדירים מהחלון, בלי לחשוב על זה לרגע." - זה יתרון שאנשים שיש להם כסף יכולים להרשות לעצמם, הם לא צריכים לחשוב עליו יותר מדי. "אותי תמיד לימדו שכסף הולך וכסף בא, ומי כמו אבא שלי יודע את זה". מתגעגעת. בעיקר לצרפת כבר קרוב לשנה שגאידמק (25) מתגוררת בלונדון. היא אומרת שתמיד ידעה שבסופו של דבר תנחת כאן. מבחינתה, זו הבירה הרשמית של אירופה. מה גם שכך היא נשארת קרובה מספיק לאמה, אירינה, שמתגוררת מעבר לתעלה בצרפת עם סבתה, ובמרחק חמש שעות טיסה מאביה בישראל. גם מבחינה חברתית היא התאקלמה כאן בקלות. מרבית חבריה הם בני טובים צעירים השקועים עד צוואר בעסקים חובקי עולם. את הפגישה שלנו היא ממקמת במסעדה יפנית אופנתית לא רחוק מ,New Bond Street- רחוב מעצבי העילית במרכז לונדון המשובץ בחלונות ראווה מנקרי עיניים. "זו מסעדה של חברה טובה שלי," היא מסבירה את הבחירה.
באנגלית צרודה במקצת (אוצר המילים שלה בעברית כולל מילים ספורות שמסתכמות ב"יאללה" וב"מותק,(" מתובלת במבטא צרפתי ובנדיבות אירופית משויפת, היא ממהרת להזמין בקבוק מים ופוצחת בשיחת חולין. את העיתונאים מישראל, היא מודה די מהר, היא לא מחבבת במיוחד. בעיקר את אלה שנוברים באובססיביות בעברו של אביה ומתעקשים לקרוא לו אוליגרך. "מאז שאבא שלי הפך לדמות בישראל, אני לא מפסיקה לקבל טלפונים והצעות משונות, אפילו היו לי כמה פניות מעיתוני נשים ומחברות מסחריות שהציעו לי לדגמן להם, וכשמסתכלים עליי ברור שאני לא ממש מה שאפשר להגדיר דוגמנית." ההצטנעות, אגב, יותר ממוגזמת.
אחותה הצעירה סוניה (23) חיה כיום בניו יורק, לומדת באוניברסיטת קולומביה לימודי יהדות, ועובדת על כניסתה לעולם ההיי-טק. אחיה סאשה (32) חי על קו לונדון-ישראל בין עולם העסקים לקבוצת הכדורגל האנגלית שרכש, פורטסמות.' משפחה קוסמופוליטית, שלדבריה, מצליחה לשמור על קשר חם והדוק למרות המרחק. כשהיא נשאלת אם הסיבה שמשפחת גאידמק פזורה בעולם קשורה לעובדה שדווקא במקומות שהם קראו להם "בית" הם לא מצאו רגע של שקט, היא מהמהמת תשובה מתחמקת. גם לנו היתה תקופה קשה את צרפת היא עזבה בתחושת הקלה. המדינה שהיתה לה לבית מאז נולדה, הפכה למקום בעייתי לגאידמקים לפני כשבע שנים, אז נפתחה נגד אביה החקירה הפלילית אשר בגינה נס מהמדינה. אביה שכבר אז היה אחד מאנשי העסקים המבוססים בצרפת, הואשם בסחר לא חוקי בנשק באנגולה, בעת שהמדינה היתה נתונה לאמברגו נשק שהטיל האו"ם על עסקאות הן עם הממשלה והן עם המורדים. מלבד זאת הוא הואשם במתן שוחד לז'אן כריסטיאן מיטראן, בנו של נשיא צרפת המנוח פרנסואה, שלכאורה קידם בתמורה את עסקאות הנשק של גאידמק, ובהעלמת מסים בהיקף של מיליוני דולרים. "זו היתה תקופה קשה מאוד למשפחה שלנו," מספרת גאידמק. "היה לנו בית בדרום צרפת שנהרס בשידור חי בטלוויזיה, ודירה בפריז שנלקחה מאיתנו על ידי השופטים-חוקרים שאסרו עלינו לחזור אליה. אחותי ואני מצאנו את עצמנו מסתובבות בפריז באמצע הלילה, וכל מה שיש לנו זה את התיק שעלינו והבגדים שלבשנו - זה הכול.
אמא שלי השתדלה באותם ימים לבלות כמה שיותר זמן עם אבי בישראל, ואנחנו היינו בצרפת עם סבי החולה וסבתי. אני משערת שמה שהיה קשה מכול היה העובדה שבלילה אחד השתנו כל החיים שלנו מהקצה אל הקצה. תיבת הדואר שלנו שהיתה מתפקעת בכל יום, פתאום התרוקנה בבת אחת. חברים שלנו ניתקו איתנו קשר, ופתאום הפכנו מהילדים הכי פופולריים לאלה הלא רצויים. אני זוכרת שאחת מחברות המשפחה הקרובות ביותר שלנו אפילו החליפה את מספר הטלפון שלה, כדי שלא ניצור איתה קשר. כשהיינו רואות אותה ברחוב, היא היתה חוצה את הכביש כדי לא להיתקל בנו. העיתונות הצרפתית הפכה את אבא שלי למפלצת, וכולם קנו את מה שמכרו להם. אבל גם היו אנשים טובים שעמדו לצדנו, ותמכו בנו עד שיצאנו מהסיפור הזה."
אפילו מצד הקהילה היהודית בפריז לא באה נחמה. כשגאידמק נזכרת בכתף הקרה שקיבלה המשפחה, היא לא משתדלת להסתיר את הטון המריר. "בקהילה היהודית פשוט התעלמו מאיתנו, אבל ככל שהזמן חלף, חזרו החיים למסלולם. אני משערת שזה קרה בעיקר כי גם בקהילה הבינו שהכסף שלנו בכל זאת נשאר אותו כסף," היא אומרת בחיוך ציני. "אבל אני חושבת שבשורה התחתונה זה היה שיעור טוב מאוד לחיים. ההורים שלנו תמיד אמרו לנו לפקוח את העיניים, ולא להתעוור מכסף או מחיוכים של אנשים, כי זה לא אומר דבר, הכול יכול להשתנות ביום. ברגע האמת ידאג כל אחד להציל את עורו."
- ולמה בעצם לא עזבתם מיד את צרפת לאחר התפוצצות הפרשה?
"בגלל הגאווה והכבוד שלנו. אתה חי 20 שנה במדינה שבה חיים כל החברים שלך, שבה כל הזיכרונות שלך והילדות שלך, אז קשה לוותר על הכול בהינף יד. הרי גם אחרי כל הפרשה הזו, זה עדיין היה הבית שלנו. אפילו אבא שלי אומר עד היום שהוא מתגעגע לצרפת. הרי הוא עשה כל כך הרבה למען המדינה הזו, ובתמורה פשוט תקעו לו סכין בגב. אבל אנחנו לא מסוג האנשים שמורידים את הראש ומוותרים, אז המשכנו לחיות את חיינו."
- אותך לא הטרידו הסיפורים שנפרסו בתקשורת הצרפתית על הכסף שמגיע מאנגולה? מתעשייה שניזונה ממדינה אכולת מלחמה וסבל?
"אני יודעת בדיוק מה היה הסיפור שם, אין במשפחה שלנו סודות. כל מי שמבין קצת בעסקים יודע כי בשורה התחתונה ביזנס זה ביזנס. אבא שלי תרם הרבה מאוד באנגולה, ונכון שהוא גם עשה שם עסקים והרוויח כסף, אבל אם מחר הוא ימכור מכוניות, אז זה יהיה מבחינתי בדיוק אותו דבר, זה בסך הכול ביזנס." מתרגזת. אל תהיו גזענים גם היא כמו שני אחיה יצאה לחפש קצת ביזנס משלה. זה קרה כשבסופו של דבר החליטה לעזוב את פריז, ומאז, היא אומרת, היא מאושרת. אחרי טיול קצר סביב העולם היא התמקמה בניו יורק, ושם החלה לעבוד בחברת תכשיטים גדולה והרגישה שמצאה תשוקה חדשה בחיים. כשהבינה שהיא מוכנה לעצב קו תכשיטים משלה, הגיעה ללונדון והתחילה בהקמת חברה קטנה, שתפיץ מחודש יולי הקרוב קו תכשיטים אקסקלוסיבי לצד קולקציה פשוטה יותר. את ההשקה הקרובה תקדים כתבה מושקעת במגזין האופנה "ווג."
אבל למרות החיים באנגלית בשנים האחרונות, את הדברים החשובים באמת היא עדיין עושה בצרפתית. "!putean" היא מסננת אל שיירת כלי הרכב שמסרבת לתת לג'יפ הלנד-רובר הכסוף שלה זכות קדימה, וכשהיא נזכרת שהיא לא לבד באוטו, היא כמעט מסמיקה וממלמלת חצי התנצלות. למרות ההיסטוריה המשפחתית, אמה וסבתה עדיין מעבירות את החיים בצרפתית.
"סבתא כבר מבוגרת מדי כדי להתחיל חיים חדשים במקום אחר, ואמא מסתדרת לא רע בחיים על קו ישראל-צרפת," היא אומרת. "אני חושבת שזה אחד הדברים שמחזיקים את מערכת היחסים המיוחדת שיש בינה ובין אבא. הם הכירו כשהיו בני 16 ברוסיה, וכשהוא עזב את המדינה הוא אמר לה שהוא יחזור בשבילה כשיהיה לו די כסף בכיס, וכך היה.
יש להם מערכת יחסים מדהימה בעיניי, הם גם תמיד אומרים לנו שזו הדרך הכי נכונה לחיות: לראות זה את זה רק כשבאמת רוצים. אז כמעט בכל חודש הם מתראים לשבועשבועיים ונהנים רק מהדברים הטובים שבזוגיות, בלי כל המתח והריבים. אני חושבת שהקשר שלהם מוצלח כל כך כי הם קודם כל חברים. הם עברו כל כך הרבה יחד, ונאלצו לבנות את החיים שלהם פעם אחר פעם מחדש, ומכאן צמח קשר ייחודי מאוד." אבא עושה למען ישראל כשהשיחה מתחילה להתגלגל לכיוון אבא ארקדי, גאידמק הצעירה נדרכת בכיסאה. המשפחה, היא מודה, מעריצה אותו. ובזמן שמרבית העולם מתעקש לראות בו נדבן אקסצנטרי בעל עבר מעורפל ועתיד מעורפל לא פחות, היא מתקשה להבין איך מכל האנשים בעולם דווקא אביה נתפס ככזה.
"קשה לי מאוד לראות את מה שהוא עובר בישראל, כי זה פשוט לא הגיוני בעיניי," היא אומרת. "הוא מחובר כל כך למדינה הזאת, אבל לא נותנים לו שם מנוחה. למען האמת, גם אני תמיד חלמתי שכאשר יגיע הרגע אני אפרוש לישראל, ואקום בכל בוקר מול הים, אבל דווקא המדינה שהיתה אמורה להיות המולדת שלי כיהודייה, הפכה למקור בלתי נדלה של אכזבות, לפחות מהצד של המשפחה שלי. כל החקירות נגדו וכל הסיפורים שלא נגמרים".
עד מתי ימשיכו להטריד אותנו בצורה כזו? אלה שאלות שבינתיים אין להן תשובה, ולכן קשה לי מאוד לדמיין חיים בישראל. אני לא חושבת שאני צריכה ללכת לישון בכל לילה במחשבה שאנשים תוהים אם הכסף שלי נקי, ומנין הוא הגיע. אני עובדת מאז שאני בת ,21 אני לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד. אז נכון שמצד אחד כשאני נוחתת בישראל אני מרגישה שהגעתי הביתה, אבל מן הצד האחר, כשאחי ואחותי נכנסים למסעדה בישראל והבעלים של המסעדה אומר להם לצאת כי הם רוסים, הגזענות הזו בלתי נסבלת בעיניי."
- מה?
"אני מבינה שזה נשמע קצת מוזר, אבל זה בדיוק מה שקרה להם בקיץ שעבר, כשהם נכנסו למסעדה מפורסמת מאוד בהרצליה, ופשוט גירשו אותם כי הם רוסים וכי הם הילדים של ארקדי. לכן קשה לי מאוד לחשוב על מעבר לישראל. המשפחה שלי תמיד נמצאת שם תחת אור הזרקורים." - אבא שלך בוחר לחיות כאן תחת אור הזרקורים.
"אין ספק, אבל כל החקירות הבלתי פוסקות נגדו הן פשוט מגוחכות. אני שומעת חלק מההאשמות שמטיחים בו, ואני לא יכולה לא לחשוב שרודפים אותו מפני שהוא היחיד שאומר את האמת. אנשים מפחדים ממנו, כי הוא לא רק מדבר אלא גם עושה, והוא עושה את מה שהממשלה בישראל אמורה לעשות. הרי בזמן המלחמה הממשלה אצלכם פשוט לא עשתה כלום למען הפליטים, ואבא שלי השתמש בכסף שלו, כסף שהוא עבד בשבילו קשה מאוד והרוויח במו ידיו, כדי לעזור איפה שרק אפשר. בסופו של דבר, אלה אנשים שהוא לא הכיר בכלל, אבל הוא הבין שאין אפשרויות נוספות כי אף אחד אחר לא יעשה כלום חוץ ממנו. הוא סיפר לי שהוא התקשר באותם ימים לאנשי עסקים ישראלים, ושאל אותם מה הם עושים בנידון, הם אמרו לו שאין להם עניין לעשות כלום."
- את יכולה להבין שיש אנשים שמתקשים להבין את המניעים שלו, מאיפה הוא פועל.
"אבא שלי פועל מהבטן, הוא תמיד היה כזה. הוא לא אדם שצריך לקנות אהדה, הוא תמיד תרם הרבה מאוד כסף, והוא תמיד עשה זאת בשקט. בישראל הוא הפך לאדם ציבורי, ופתאום כל מה שהוא עושה יוצא החוצה לעיתונות. אישית, אני חושבת שמה שהוא עושה נובע מתוך תחושת אחריות לעם היהודי, משום שכשהוא בונה בתי כנסת בכפרים נידחים ברוסיה שבהם מתגוררים אולי שלוש-ארבע משפחות יהודים, ברור שהוא לא עושה את זה כדי ליהנות מפופולריות. לכן אני חושבת שאם לא יעזבו אותו בשקט בישראל, הוא פשוט יסמן איקס גדול על המדינה הזו, ובזה יגמר הסיפור. הוא פשוט יפסיק לתרום כל כך הרבה, כי יש גבול לכמות הזלזול שהמשפחה הזו סופגת. אבא שלי עשה כל שביכולתו כדי להיות אזרח ישראלי טוב, אבל בכל זאת מנסים לשבור אותו. אמנם הוא איש שלא נשבר בקלות, אבל אני מניחה שגם לו יימאס בשלב כלשהו. בן אדם לא צריך ללכת לישון בכל לילה במחשבה שאולי מחר יזמנו או יעכבו אותו לחקירה, זה פשוט מעייף." מחפשת. ושיהיו יהודים כשרים כשהגיעה לבקר את אביה בקיץ האחרון בישראל, היא מספרת שההתרחשות שהתעוררה סביבם בכל פעם שיצאו יחד לרחוב, תפסה אותה קצת לא מוכנה. "אני רוצה את החיים הקודמים שלנו חזרה," הפצירה בו, ותהתה אם יש סיכוי שהמשפחה תיהנה קצת משקט תעשייתי בקרוב. "הוא אמר לי בפשטות שברגע שהוא התחיל, הוא פשוט לא מסוגל להפסיק," היא מספרת. "אתה צריך לראות איך הוא חי, הוא לא יכול ללכת ברחוב בלי שאנשים ייגשו אליו, ידברו איתו או ינשקו אותו. אנשים גם תמיד מחכים לו מתחת לבית, שולחים לו אינספור מכתבים שהם מבקשים בהם עזרה. זה פשוט מדהים איזה בקשות הוא מקבל: יש מי שמבקש כסף לאוטו חדש, אחר מבקש ממנו שיעזור לו למצוא עבודה. חלק מהבקשות האלה אבסורדיות לחלוטין וחלק לא."
הוא חולק איתך את מחשבותיו על עתידו בפוליטיקה המקומית?
"אנחנו מדברים הרבה על מה שהוא עושה,ועל מה הוא מתכנן לעשות, אבל אלה דברים שאני מניחה שצריכים לבוא ממנו ולא ממני. מבחינתי, אני לא ממש מבינה מנין הרצון שלו להיכנס לפוליטיקה, אבל הוא קיים. הוא באמת ובתמים מאמין שיש למדינה הזו עתיד טוב יותר, ומפני שישראל היא מדינה שכל הזמן במוקד ההתעניינות העולמי, היא צריכה מנהיג טוב. אני לא בהכרח אומרת שאבא שלי הוא המנהיג הזה, אבל נראה לי שהוא עובד בכיוון. בכל מקרה, אנחנו כמשפחה החלטנו להתאחד סביבו ולתמוך בו בכל מה שהוא יחליט. אם הוא יחליט לפנות לפוליטיקה, אז אנחנו נעמוד מאחוריו." אבא ארקדי, בכל אופן, עדיין מקווה שאחרי לונדון תחליט בתו להשתקע לישראל. לא מזמן הוא רכש לה בית בקיסריה בסמוך לביתו שלו. על פי הערכות, הוא שילם תמורתו קרוב ל7.5- מיליון דולר, כ20- אחוז יותר מערכו של הבית. אבל, היי, מה לא עושים כדי שהבת שלך לא תיאלץ לגור רחוק מדי. אולם עד שזה יקרה, היא מקפידה לדבר איתו בטלפון לפחות פעם ביום, ומשתדלת לבקר בישראל פעם בחודש.
רוצה להקים בית יהודי אפילו קבוצת חברים מצומצמת היא כבר רכשה לעצמה כאן, עם אחד מהם, השחקן רון שחר, גם הדביקו לה רומן עסיסי".כן...כבר שמעתי על זה,"היא אומרת בחיוך. "אבל צר לי להודיע שאנחנו בסך הכול חברים טובים, זה הכול. היו אצלכם גם עיתונאים שטענו שהיה לי רומן גם עם פבריס פרננדז (שחקן הכדורגל הצרפתי של בית"ר ירושלים שסולק השנה מהקבוצה בגלל בעיות משמעת, א"ו,( אבל זה לא ממש הגיוני, כי אין סיכוי שיהיה לי רומן עם גבר לא יהודי."
- אני לא יכול לחשוב על משפט שישמח יותר חלק נכבד מהרווקים שאני מכיר.
"כן... אז תגיד להם שאני לבד כבר שלוש שנים, ואין לי ספק שאני רוצה להקים בית יהודי כמו זה שגדלתי בו. אנחנו אמנם לא דתיים, אבל מקפידים לאכול כשר, ושומרים על הפרדה בין בשר לחלב. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, אני לא שומרת שבת, אבל יש לנו ארוחות שבת משפחתיות כשזה מתאפשר, אבא עושה קידוש ואמא מדליקה נרות שבת. אני מאמינה ששמירת המסורת חשובה מאוד, זה אחד היסודות של המשפחה שלי,ואני רוצה שזה יהיה משמעותי גם בזוגיות שלי. כשאני מסתכלת על החיים שלי בגיל ,25 אני באמת אשמח למצוא מישהו שאני אוכל לבנות איתו את חיי המשותפים. האמת היא שאני רוצה להביא ילדים כבר הרבה מאוד זמן. אוי, אתה חושב שעכשיו אני אקבל אינספור פניות מרווקים ישראלים"?
- אני חושב שאין לך מושג לאיזו פינה הכנסת את עצמך.
"תראה, אני לא רוצה להכליל, אני לא רוצה לטעון שכל הגברים הישראלים בעייתיים, אבל מהניסיון שלי יש הבדל עצום בין גברים יהודים, לגברים יהודים שהם גם ישראלים. אבל בשורה התחתונה נראה לי שמה שבאמת חשוב לי זה שני דברים: ראשית, שהוא יכבד את המשפחה שלו, ושנית, אני צריכה גבר שיש לו דרייב אינסופי. שיש לו תשוקה לחיים. אני בעיקר אשמח להכיר אדם טוב, עם נשמה טובה. אה כן, וחשוב לי מאוד שזה יהיה מישהו שירצה להיות איתי ולא עם אבא שלי, זה יהיה נחמד לשם שינוי. אבל זה עוד יקרה, אני לא מוטרדת. בינתיים אני בעיקר מקווה שהכול יסתדר עם ההשקה של קולקציית התכשיטים."
- אבא נותן לך טיפים עסקיים?
"למעשה הוא נותן לי די הרבה," היא צוחקת. "וכל הטיפים שלו עד היום היו מועילים מאוד. אחרי הכול, פה אני באמת צריכה להצליח בעצמי. הרי הוא לא יקנה ממני את כל התכשיטים שאני אעשה, בשביל זה אני באמת צריכה לקוחות."
