בדרך כלל, כאשר מגיע אורח לישראל, במיוחד אם זו הפעם הראשונה שלו, מקובל על בסיס הנימוס המתחייב, לשאול אותו כיצד עברה הטיסה שלו. מעין סמול טוק שכזה. השאלה הופנתה למארק לואיס, מנהל הפיתוח הראשי של חברת EMC, מייד עם פתיחת הראיון הבלעדי שהעניק לאנשים ומחשבים. באותו רגע, הפכה השאלה להרבה יותר משאלת נימוסין - היא כמעט הפכה לכותרת הראשית של הפגישה איתו.

לואיס נחת בישראל, בעיצומה של השביתה הכללית במשק, עובדה שהעמידה בסימן שאלה את שאלת בואו והשתתפותו באירועים שתוכננו לו מראש. אבל איום השביתה היה החלק שפחות הטריד אותו, בניגוד למתח הרב שהותיר אצל מארחיו בישראל. בסופו של דבר, מטוסו נחת בישראל, באיחור של כמה שעות - עובדה שאילצה אותו לקיים רק חלק מהלו"ז שלו. אבל הייתה סיבה אחרת לדאגה, לפחות כפי שלואיס תיאר אותה בבלוג האישי שלו, באתר של EMC.

המטוס בו טס לואיס, יצא מניו ג'רזי ונעצר עצירת חירום על ידי הטייס, שניות אחדות לפני שכבר היה בדרך לנתק את הגלגלים מהקרקע – והיה במהירות גבוהה יחסית. העצירה הזו הצליחה להעיף כל דבר בתוך המטוס. צוות המטוס מצא את עצמו פתאום בקצה השני של המטוס, וכמובן לא נעלמה מזיכרונו ההיסטריה של הדקות הראשונות, בעיקר הדאגה. אבל כעבור כמה דקות הופיע הטייס, ובקול בוטח בישר לנוסעיו: "הייתה לנו תקלה קטסטרופלית במנוע של המטוס".

"בהיותי אדם סקרן, חזרתי ושאלתי את הטייס, מה פירוש תקלה קטסטרופלית", כותב לואיס בבלוג שלו, "זה קורה כאשר אתה משאיר חלקים מהמנוע שלך על הקרקע, כאשר אתה מתחיל להמריא..." ענה הטייס. לואיס, שמעיד על עצמו כמי שגומע עשרות אלפי מיילים בשנה, העיד שזו הייתה אחת הטיסות היותר טראומתיות שהיו לו עד כה. הלקח מכל הסיפור, כותב לואיס, הוא שזה בכלל לא משנה עד כמה נתאמץ לעשות דברים הכי טוב שאפשר, הם עדיין יכולים לקרוס מפעם לפעם. מצד שני, הוא מוסיף, "התפיסה שלי כמהנדס, מביאה לכך שאני מודע לעובדה שדברים כושלים לפעמים. אבל אני יודע היטב שהם לא קורים מעצמם. ולכן, נשאלת השאלה מה עשו מתכנני המטוס, כאשר חשבו על אפשרות של תקלה במנוע. האם יכול להיות שהם לא נתנו מענה לכך?".

כמובן שלואיס קושר את המקרה הזה לעולם שלנו, עולם ה-IT . גם אנחנו, מנהלי ה-IT הוא אומר, "יותר מדי בוטחים במהימנות של המוצרים שלנו, ולא תמיד נערכים לנחיתות חירום".

חשש לקריסה מוחלטת

נחיתות חירום יכולות להיות גם בעולם ה-IT, וגם הן עלולות להסתיים בקריסה מוחלטת. סקר של IDC, שנערך במשותף עם EMC, צופה עתיד לא ורוד לכל הטרה-בייטים שאנו מייצרים כל יום, בכל רגע נתון מעל גבי הסייבר. לואיס מודאג, ואומר כי בקרוב - תתרסק לחלוטין האקסיומה לפיה לכל תו במקלדת יתאפשר לפנותו לאחסון, איפה שהוא בסייבר. חישוב מתמטי פשוט שעשה לואיס, הראה כי עד 2010 כמות המידע המאוחסן בעולם תהיה 988 אקסה בייט, וכבר השנה אנו צועדים בצעדי ענק לכיוון שבו נייצר יותר מידע ממה שאפשר לאחסן.

המענה לסכנת קריסה זו אינו פשוט, בין היתר משום שעל פי אותו סקר, 70% מהמידע ייוצר על ידי יחידים, בעקבות הפתיחה ההולכת וגוברת של הווב, פס רחב, התגברות תרבות הבלוגרים, הריסת החסימות והגבולות בין המדיומים השונים. לואיס מדגיש שאם מישהו בארגונים חושב שבעצם הבעיה אינה שלו - הוא טועה. "יש סברה מספיק חזקה שמרבית הארגונים יהיו קשורים בצורה זו או אחרת למידע הזה", אמר לואיס בשיחה איתנו, "ונטל ההוכחה, או אספקת שטחי האיחסון - ייפול מהר מאוד לפתחו של המנמ"ר, או מנהל התשתיות בארגון". בשלב הזה, המענה לאיום המוחשי הזה, שאיננו ייחודי כמובן רק ל-EMC, מונח לפתחו של לואיס.

בביקורו הקצר בישראל, בין הרצאה בכנס החדשנות בחיפה - הסיבה "הרשמית" לבואו, לבין לפגישה קצרה עם עובדי EMC בתל אביב, הוא העניק ראיון לעיתונות. לואיס, שעד לא מכבר היה ה-CTO של EMC, משמש כיום כמנהל הפיתוח הראשי. התפקיד לא ממש מוכר בישראל, ובתרגום לעברית הוא נשמע הרבה יותר מכפי שהוא באמת. לואיס - המשמש בתפקיד בכיר מאוד בענקית האיחסון והתוכנה, הוא האיש שתפקידו לחשוב כל היום, לצפות קדימה ולתת מענה וכיוונים. בשיחות לא רשמיות, יש האומרים כי חלק גדול מהמזומנים שיש בקופת EMC מיועד עבורו, לפיתוח מוצרים ובעיקר לרכישת חברות.

כולם בישראל

לואיס הגיע לארץ בלווית ה-CTO של החברה, ג'פרי ניק, והם עזבו שעות אחדות לפני נחיתתו של דיויד דונטלי, סגן נשיא בכיר ב-EMC ואחראי על כל תחום הסטורג' בחברה. ישראל הפכה להרבה יותר רלבנטית עבור EMC, במיוחד לאור מאמציה למצב את עצמה באופן ברור יותר בשוק: מחברה שעיקר הכנסתה היתה מבוססת על ברזלים, לחברה שנותנת מגוון רחב של פתרונות לניהול המידע הארגוני, תחום שדי קשה להמחיש אותו. עוד יותר קשה לעשות זאת, אם מלבישים עליו אלמנטים של אבטחה, לצד חברות בתחום שנרכשו על ידי EMC.

בשבע השנים האחרונות השקיעה EMC שבעה מיליארד דולרים ברכישת טכנולוגיות. היא הצליחה לשפר את מצבה, לעומת המשבר אליו נקלעה בשנת 2002, לאחר אסון התאומים. מחזור המכירות שלה ב-2007 נע סביב ה-11 מיליארד דולרים, והיא חברת התוכנה השביעית בעולם. ולא, אין לה שום כוונה להיעצר במקום זה, למרות התחרות הקשה שיש לה עם חברות כגון יבמ, סאפ, נטוורק אפליינס, CA ואחרות. EMC עדיין נחשבת למובילת שוק בתחום האיחסון והמידע (26.4%) אבל צמרת החברה, ובתוכה לואיס, לא מתעלמים מהעובדה שהיא מאבדת מעט גובה לטובת מתחרים: לפני שנתיים היא תפסה 29% מהשוק.

את הפער הזה תנסה EMC להדביק באמצעות הפתרונות שהיא הולכת לתת. בין היתר, לנושא התפוצצות המידע הקרובה מאוד, דרך ההצטרפות לעגלה הדוהרת של תחום ה-BC, המשכיות עסקית. לכל הפתרונות האלו, יש כמה עקרונות אותם גיבש לואיס בבלוג שלו, והם יגיעו לארגונים דרך המגמה החדשה של ה-SOA, שאחד הרכיבים המרכזיים שלה משמש אבן בסיס בחזון של לואיס ושל EMC בכלל: הפרדת כוחות מוחלטת בין המידע, הממשק בה הוא נכתב, לבין היישום.

לדידו של לואיס, כאן טמון אולי הפתרון לבעיית התפוצצות המידע. כל המידע יאוחסן בווב, בסייבר, ולא עוד על טייפים ורכיבי חומרה אחרים. הנגישות למידע הזה תהיה קלה ומהירה, רכובה על גלי הווב 2.0 - לא משנה באיזו סביבה עבדת ומה כתבת, כל אחד, בכל זמן נתון בעולם, יוכל לקרוא ולשחזר את המידע שלך. היום אנחנו עדיין לא רואים את זה ממש עין בעין, אבל בעתיד זו תהיה סביבת העבודה שלנו.

הנה שמונת הכללים של מארק לואיס:

1. המידע מופרד מהאפליקציה

2. המידע לעולם יהיה נגיש דרך הווב

3. מטה-דטה תמיד ישולב עם מידע

4. אבטחת מידע היא חלק מובנה מהמידע

5. המידע תמיד יהיה אישי לכל אחד

6. המידע מופץ בו זמנית בזמן אמת וגם על ידי הפצה אישית

7. מידע תמיד זמין, בכל רגע

8. מידע הוא חלק אינטגרלי מהשירותים