המיליונרים של ה-ICT

מדורי הכלכלה פרסמו בשבוע שעבר את מצעד השכר של המנהלים הבכירים בחברות ציבוריות. לענף ה-ICT הישראלי יש ייצוג מכובד בהחלט ברשימה
יהודה קונפורטס |

מדורי הכלכלה של העיתונים היומיים פרסמו במהלך השבוע שעבר את מצעד השכר של המנהלים הבכירים בחברות ציבוריות, שמדווחות לבורסה. בסך הכל צויינו 150 שמות של מיליונרים, מנכ"לים של חברות תעשייתיות, לצד מנהלים במוסדות פיננסים, חברות תקשורת וסלולר, חברות תעופה, קונצרנים, חברות בנייה, תעשייה כבדה ועוד. כולם דיירים בבניין הצמרת שמשתכרים בשנה בין מיליון שקלים ל-24 מיליון שקלים.

יש לציין שחלק מהמנכ"לים זזו ממקומותיהם, בכל פעם שנוצרה טבלה חדשה, שצירפה אליה מתעשרים חדשים. המידע כאן מבוסס על הטבלה שפרסם מדור הכלכלה של ידיעות אחרונות, על סמך הדיווחים האחרונים לבורסה, ערב פרסום המדור. נברנו עבורכם בטבלה כדי לגלות מה מקומו של ענף ה-ICT במועדון המיליונרים של החברות הציבוריות בישראל, 2007.

אז קודם כל, לא צריך להתבייש. יש לנו ייצוג מכובד בטבלה, שמתחיל אומנם מהמקום ה-11 ומתפרש לאורך כל 150 השמות שפורסמו בטבלה. סוגר כמעט את טבלת ה-150 הוא אלי סנדרוביץ', סמנכ"ל כספים בחברת טלדור, עם שכר שנתי של כ-1.01 מיליון שקלים בשנה. את טבלת המיליונרים של ה-ICT פותח עדיין מוטי גוטמן, מנכ"ל מטריקס, המדורג במקום ה-11 עם שכר שנתי של 4.35 מיליון שקלים ב-2006.

כשהחלה עונת הטבלאות בעיתונים השונים, דורג גוטמן במקום ה-9, אבל נאלץ לפנות את מקומו לטובת שני מתעשרים חדשים: יובל כהן, מנהל אסטרטגיה במגדל ביטוח, ורפי ביסקר, יו"ר חברת נכסים ובניין. בפועל, גוטמן מגרד את העשירייה הראשונה ועדיין נמצא בצמרת ענף ה-ICT מבחינת השכר.

העיסוק בטבלאות השכר הוא ספורט לאומי שכל כלי התקשורת משתתפים בו. יש בו את הסיפוק של יצר המציצנות הטבעי, לאחד הדברים היותר אינטימיים של בני האדם: תלוש השכר שלהם. מנהלים של חברות ציבוריות ברמות מסויימות נדרשים, בין היתר, לחשוף את שכרם השנתי. ההשוואה המקצועית-כלכלית היא ביחס לביצועים של החברה. סביר להניח שאם חברה מחליטה לתגמל את מנכ"לה במיליוני שקלים כל חודש, היא מצפה ממנו שיתגמל אותה בהתאם בביצועי החברה. מוטי גוטמן למשל, שיאן השכר של ה-ICT בחברות הציבוריות, הביא את מטריקס לסיים את שנת 2006 עם רווח נקי של 74.7 מיליון שקלים, רווח נאה לכל הדעות.

העיתונים הכלכליים ציינו בהבלטה את המצטרפים החדשים למועדון המיליונרים - מנהלי חברת טלדור, שיודעת כנראה לתגמל היטב את האנשים היקרים לה, גם בתקופות בהן היחס בין הרווח הנקי של החברה לסך כל התגמול אותו מקבלים מנהליה הבכירים לא היה אידיאלי. דורון ספיר עומד בראש קבוצה של ארבעה מנהלים בחברה שמשתייכים למועדון המיליונרים. לצידו נמצאים בני רוטבלט, יואל יסקרוביץ', אלי סנדרוביץ', ועוד מנהל בחברה ששמו לא פורסם.

בסך הכל, גם השנה מתברר כי ענף ה-ICT יודע לתגמל את מנהליו, פחות או יותר לפי הביצועים, ויש ללא ספק תחומים ותפקידים שבהם התגמול הוא רב יותר. אפשר מכאן להניח שהשכר, גם לבכירים ולעומדים בצמרת הטבלה שלנו, הוא לא המניע העיקרי לפעילותם בענף. כמובן שראוי לציין כי מדובר בחברות ICT ציבוריות. בענף פועלות חברות רבות אחרות, פרטיות או רב לאומיות, ששכר מנהליהן אינו גלוי.

ואם כבר מדברים על שכר: גם המנמ"רים אינם מקופחים. בשבוע שעבר פורסמה רשימת השיאנים בשכר הציבורי. גם יש לנו ייצוג נכבד: אביבה שיניצקי, מנמ"רית בנק ישראל, מרוויחה שכר חודשי של כ-80 אלף שקלים, מה שמוביל אותה בכבוד להצטרף למועדון המיליונרים של ה-ICT.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ביטוח לאומי
צילום: Shutterstock

הונאת הענק בביטוח הלאומי: שחקנים, שופטים ורופאים גנבו מיליונים - פרטים נוספים

חשיפה שמטלטלת את עולם הספורט: עשרות כדורגלנים, שופטים ורופאים חשודים בקבלת קצבאות פיקטיביות בסך כולל של עשרות מיליונים; מועדונים בליגת העל התחייבו להשיב כספים, אך החקירה עדיין בעיצומה

רן קידר |

פרשת ההונאה בביטוח הלאומי מסתעפת. כבר בהתחלה היה ברור שמדובר בהונאת ענק של שחקני כדורגל שנעזרו ברופאים (הונאת הענק בביטוח הלאומי: שחקנים, שופטים ורופאים גנבו מיליונים) , וכעת מתברר שהיו מעורבים גם שופטי כדורגל ושהחקירה בעיצומה כשקבוצות כדורגל גם בליגת העל נדרשות להחזיר כספים לביטוח לאומי על תשלומים שלא מגיעים להן.  

זו הונאה שמשלבת עשרות שחקני כדורגל, רופאים, ועל פי החשדות גם: שופטים, מבקרי שופטים, אנשי הנהלה במועדונים ועובדים לשעבר של ביטוח לאומי. אלו פעלו לכאורה לכאורה במשותף כדי למשוך קצבאות בטענה של פציעה ואובדן כושר עבודה. 

שחקנים שהמשיכו לשחק ולהרוויח שכר דיווחו לביטוח הלאומי על אובדן כושר עבודה. בתיאום עם עורכי דין, הוזמנו חוות דעת רפואיות מטעם רופא שהעריך אחוזי נכות גבוהים במיוחד, הרבה מעבר למציאות. אותם שחקנים הופיעו בפני ועדות רפואיות וקיבלו קצבאות חודשיות בגין פגיעות לכאורה, בזמן שהם המשיכו לשחק באותו הרכב בדיוק.

החקירה, שמנוהלת בשיתוף פעולה בין הביטוח הלאומי ליחידת להב 433, התבצעה במשך חודשים רבים תחת מעטה חשאיות. מאז שנעשתה גלויה, נחקרו כבר למעלה מ‑50 חשודים, בהם שמות מוכרים בעולם הספורט. חלק מהשחקנים כבר הודו, חלק ממשיכים להכחיש, אך כל העדויות מצביעות על דפוס פעולה קבוע ורחב היקף.

על פי החשד, הקצבאות הועברו לא רק לשחקנים, אלא גם למועדונים עצמם. הפועל באר שבע, בית"ר ירושלים והפועל חיפה התחייבו להחזיר כספים שהתקבלו שלא כדין. בקבוצה אחרת נמצא כי פעל רופא מתחזה, שהנפיק אישורים רפואיים בשמות של רופאים אחרים, ללא כל הסמכה רפואית חוקית.

שי בייליס (רשתות)שי בייליס (רשתות)

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה

צלי אהרון |

הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס. 


המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.

במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.

פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים.  המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.


מסלול של 'הסדר כופר'

על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.