לפני כעשר שנים, התייצב לן ישראלסתם, ממייסדי חברת התוכנה SPL במערכת אנשים ומחשבים, בראש צוות של חבריו להנהלה, ובישר לחברי המערכת שאירחו אותו אז: אנחנו עוברים להיות חברה גלובלית. ישראלסתם וחבריו הסבירו באריכות שכחלק מהמגמה ההולכת ומשתרשת של הגלובליות, הם החליטו להפוך את SPL לחברה גלובלית, תוך הידוק קשריה עם Software AG, חברת התוכנה הגרמנית אותה מייצגת SPL מאז 1968.

חברי ההנהלה הסבירו כי מעתה (כלומר אז) אין יותר משמעות למקום הפיסי שבו יושב כל אחד מחברי ההנהלה, שכן האינטרנט, שהיה אז בחיתוליו, הפך להיות טרנד אמיתי בעולם העסקים. זאת, במסגרת שינוי ארגוני דרסטי שהחברה עברה. היכולת לקבל ולשלוח מסרים, דואר אלקטרוני, לנהל שיחות עם לקוחות ועובדים מכל מקום בעולם בכל שעה, הייתה אז הצעקה האחרונה.

במשך שלוש או ארבע שנים, הסתובבו מנהלי SPL דאז ברחבי העולם, קיימו ישיבות הנהלה "וירטואליות", קיבלו החלטות דרך הרשת, ועיניו של עולם העסקים הישראלי היו נשואות אליהם. כבר אז הייתה SPL חברה מיוחדת בתעשיית ה-IT הישראלית, שנוסדה על ידי קבוצה של אנשי עסקים יהודים-ציונים מדרום אפריקה שעלו לישראל והחליטו להקים כאן בית תוכנה.

מהר מאוד הם קיבלו את הזיכיון של חברת התוכנה הגרמנית Software AG, שכבר אז הייתה מהמובילות בעולם בתחום פיתוח מוצרי תשתית מקוריים, לרבות אדאבאס, שפת הפיתוח נטורל ועוד. המוצרים הללו הוטמעו בתשתיות של החברות הגדולות במשק, בעיקר במגזרי הבנקאות, הביטוח, הפיננסים וגם בממשלה, בדומה לפלחי השוק בהם שולטת Software AG בגרמניה.

מינוף עסקי לתשתיות

אתמול, כאשר פורסמה ההודעה כי איש העסקים צביקה בארינבוים, החליט למכור את SPL ל-Software AG, צויין כי אחת הסיבות לכך היא הנעתה של החברה לכיוון הגלובלי. במושגים של המאה -21, גלובליות היא כמעט שם נרדף לכל חברה שרוצה לצמוח ולא לדרוך במקום. כיום, מרבית מייסדיה של SPL כבר אינם בחברה, לאחר שמכרו את חלקם בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000.

מאז עברה החברה כמה גלגולים, עד שנקנתה על ידי צביקה בארינבוים ושאול אשכנזי, שהיו אמורים לנהל את החברה בהרמוניה. אשכנזי היה האיש שהבין בטכנולוגיה ובארינבוים היה זה שהבין בעסקים. משעלו היחסים בין השניים על שרטון, החל ביניהם מאבק משפטי, רווי יצרים, מלווה בעורכי דין, בתי משפט ואפילו שוטרים.

אשכנזי הסכים למכור לשותפו-יריבו בארינבוים את חלקו, אבל במחיר הרבה יותר גבוה ממה שבארינבוים רצה לשלם. בסופו של דבר, לפני כחודש, הגיעו השניים לפשרה - בארינבוים שילם קצת יותר ממה שתכנן, אבל כנראה ידע למה. חודש אחרי הוא עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: מינוף פיננסי של נכסים שבידיו.

כאמור, מכר בארינבוים את בית התוכנה SPL ל-Software AG תמורת 264 מיליון שקלים. המחיר אותו שילם בארינבוים לאשכנזי לא פורסם, כי מדובר בחברה פרטית, אבל ההערכה שהוא הצליח לקבל מ-Software AG סכום הגבוה פי שלושה או ארבעה ממה ששילם לאשכנזי, אינה מוגזמת.

כשהיצרן רוכש את המפיץ

המהלך של בארינבוים מעניין לא רק בגלל עצם המכירה, חודש לאחר שקנה את המניות מאשכנזי, אלא משום שזהו עוד מקרה, לא שכיח במיוחד, שבו היצרן רוכש את המשווק והמפיץ הראשי שלו. במקרה של SPL יש לא מעט סיבות. החברה מזוהה במשך שנים עם היצרן הגרמני. בסיס ההתקנות שלה בשוק הארגוני בקצה העליון והבינוני הוא יציב וחזק, ומקביל פחות או יותר ליציבות המפורסמת שמגלה המיינפריים, שכבר נקבר עשרות פעמים במאה הקודמת, ויצרניו, יבמ, ממשיכים לצחוק כל הדרך אל הבנק.

עכשיו גם בארינבוים ימשיך לצחוק כל הדרך אל הבנק, עד לסיבוב הבא שלו. לדידו של בארינבוים לא קרה כאן שום דבר חריג, אבל לדידם של רבים וטובים בחברת SPL זהו מהלך די דרמטי והיסטורי.

רכישת המפיץ המקומי היא אסטרטגיה עקבית עבור Software AG אותה מימשה בחלק גדול מהמדינות בהן היא פועלת. בישראל, יש לה סיבות מצוינות: יש לה קהל לקוחות נאמן, היא יכולה לנצל את התשתית האנושית הגבוהה יחסית של עובדי SPL ולמנף את החברה לשווקים גלובליים הקרובים למדינת ישראל, בדומה לחברות רב לאומיות אחרות.

הרכישה היא הבעת אמון חשובה בתעשיית ה-IT הישראלית וב-SPL עצמה, על הצלחתה לשמר מותגים שנחשבים בעיני רבים כשייכים לעבר. כמו כן, הרכישה תאפשר ל-SPL ול-Software AG להאיץ את כניסתן לתחום ה-SOA.