אקזיט לשמורת טבע פורחת
לפני כעשר שנים, התייצב לן ישראלסתם, ממייסדי חברת התוכנה SPL במערכת אנשים ומחשבים, בראש צוות של חבריו להנהלה, ובישר לחברי המערכת שאירחו אותו אז: אנחנו עוברים להיות חברה גלובלית. ישראלסתם וחבריו הסבירו באריכות שכחלק מהמגמה ההולכת ומשתרשת של הגלובליות, הם החליטו להפוך את SPL לחברה גלובלית, תוך הידוק קשריה עם Software AG, חברת התוכנה הגרמנית אותה מייצגת SPL מאז 1968.
חברי ההנהלה הסבירו כי מעתה (כלומר אז) אין יותר משמעות למקום הפיסי שבו יושב כל אחד מחברי ההנהלה, שכן האינטרנט, שהיה אז בחיתוליו, הפך להיות טרנד אמיתי בעולם העסקים. זאת, במסגרת שינוי ארגוני דרסטי שהחברה עברה. היכולת לקבל ולשלוח מסרים, דואר אלקטרוני, לנהל שיחות עם לקוחות ועובדים מכל מקום בעולם בכל שעה, הייתה אז הצעקה האחרונה.
במשך שלוש או ארבע שנים, הסתובבו מנהלי SPL דאז ברחבי העולם, קיימו ישיבות הנהלה "וירטואליות", קיבלו החלטות דרך הרשת, ועיניו של עולם העסקים הישראלי היו נשואות אליהם. כבר אז הייתה SPL חברה מיוחדת בתעשיית ה-IT הישראלית, שנוסדה על ידי קבוצה של אנשי עסקים יהודים-ציונים מדרום אפריקה שעלו לישראל והחליטו להקים כאן בית תוכנה.
מהר מאוד הם קיבלו את הזיכיון של חברת התוכנה הגרמנית Software AG, שכבר אז הייתה מהמובילות בעולם בתחום פיתוח מוצרי תשתית מקוריים, לרבות אדאבאס, שפת הפיתוח נטורל ועוד. המוצרים הללו הוטמעו בתשתיות של החברות הגדולות במשק, בעיקר במגזרי הבנקאות, הביטוח, הפיננסים וגם בממשלה, בדומה לפלחי השוק בהם שולטת Software AG בגרמניה.
מינוף עסקי לתשתיות
אתמול, כאשר פורסמה ההודעה כי איש העסקים צביקה בארינבוים, החליט למכור את SPL ל-Software AG, צויין כי אחת הסיבות לכך היא הנעתה של החברה לכיוון הגלובלי. במושגים של המאה -21, גלובליות היא כמעט שם נרדף לכל חברה שרוצה לצמוח ולא לדרוך במקום. כיום, מרבית מייסדיה של SPL כבר אינם בחברה, לאחר שמכרו את חלקם בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000.
מאז עברה החברה כמה גלגולים, עד שנקנתה על ידי צביקה בארינבוים ושאול אשכנזי, שהיו אמורים לנהל את החברה בהרמוניה. אשכנזי היה האיש שהבין בטכנולוגיה ובארינבוים היה זה שהבין בעסקים. משעלו היחסים בין השניים על שרטון, החל ביניהם מאבק משפטי, רווי יצרים, מלווה בעורכי דין, בתי משפט ואפילו שוטרים.
אשכנזי הסכים למכור לשותפו-יריבו בארינבוים את חלקו, אבל במחיר הרבה יותר גבוה ממה שבארינבוים רצה לשלם. בסופו של דבר, לפני כחודש, הגיעו השניים לפשרה - בארינבוים שילם קצת יותר ממה שתכנן, אבל כנראה ידע למה. חודש אחרי הוא עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: מינוף פיננסי של נכסים שבידיו.
כאמור, מכר בארינבוים את בית התוכנה SPL ל-Software AG תמורת 264 מיליון שקלים. המחיר אותו שילם בארינבוים לאשכנזי לא פורסם, כי מדובר בחברה פרטית, אבל ההערכה שהוא הצליח לקבל מ-Software AG סכום הגבוה פי שלושה או ארבעה ממה ששילם לאשכנזי, אינה מוגזמת.
כשהיצרן רוכש את המפיץ
המהלך של בארינבוים מעניין לא רק בגלל עצם המכירה, חודש לאחר שקנה את המניות מאשכנזי, אלא משום שזהו עוד מקרה, לא שכיח במיוחד, שבו היצרן רוכש את המשווק והמפיץ הראשי שלו. במקרה של SPL יש לא מעט סיבות. החברה מזוהה במשך שנים עם היצרן הגרמני. בסיס ההתקנות שלה בשוק הארגוני בקצה העליון והבינוני הוא יציב וחזק, ומקביל פחות או יותר ליציבות המפורסמת שמגלה המיינפריים, שכבר נקבר עשרות פעמים במאה הקודמת, ויצרניו, יבמ, ממשיכים לצחוק כל הדרך אל הבנק.
עכשיו גם בארינבוים ימשיך לצחוק כל הדרך אל הבנק, עד לסיבוב הבא שלו. לדידו של בארינבוים לא קרה כאן שום דבר חריג, אבל לדידם של רבים וטובים בחברת SPL זהו מהלך די דרמטי והיסטורי.
רכישת המפיץ המקומי היא אסטרטגיה עקבית עבור Software AG אותה מימשה בחלק גדול מהמדינות בהן היא פועלת. בישראל, יש לה סיבות מצוינות: יש לה קהל לקוחות נאמן, היא יכולה לנצל את התשתית האנושית הגבוהה יחסית של עובדי SPL ולמנף את החברה לשווקים גלובליים הקרובים למדינת ישראל, בדומה לחברות רב לאומיות אחרות.
הרכישה היא הבעת אמון חשובה בתעשיית ה-IT הישראלית וב-SPL עצמה, על הצלחתה לשמר מותגים שנחשבים בעיני רבים כשייכים לעבר. כמו כן, הרכישה תאפשר ל-SPL ול-Software AG להאיץ את כניסתן לתחום ה-SOA.
.jpg "ביטוח לאומי")
הונאת הענק בביטוח הלאומי: שחקנים, שופטים ורופאים גנבו מיליונים - פרטים נוספים
חשיפה שמטלטלת את עולם הספורט: עשרות כדורגלנים, שופטים ורופאים חשודים בקבלת קצבאות פיקטיביות בסך כולל של עשרות מיליונים; מועדונים בליגת העל התחייבו להשיב כספים, אך החקירה עדיין בעיצומה
פרשת ההונאה בביטוח הלאומי מסתעפת. כבר בהתחלה היה ברור שמדובר בהונאת ענק של שחקני כדורגל שנעזרו ברופאים (הונאת הענק בביטוח הלאומי: שחקנים, שופטים ורופאים גנבו מיליונים) , וכעת מתברר שהיו מעורבים גם שופטי כדורגל ושהחקירה בעיצומה כשקבוצות כדורגל גם בליגת העל נדרשות להחזיר כספים לביטוח לאומי על תשלומים שלא מגיעים להן.
זו הונאה שמשלבת עשרות שחקני כדורגל, רופאים, ועל פי החשדות גם: שופטים, מבקרי שופטים, אנשי הנהלה במועדונים ועובדים לשעבר של ביטוח לאומי. אלו פעלו לכאורה לכאורה במשותף כדי למשוך קצבאות בטענה של פציעה ואובדן כושר עבודה.
שחקנים שהמשיכו לשחק ולהרוויח שכר דיווחו לביטוח הלאומי על אובדן כושר עבודה. בתיאום עם עורכי דין, הוזמנו חוות דעת רפואיות מטעם רופא שהעריך אחוזי נכות גבוהים במיוחד, הרבה מעבר למציאות. אותם שחקנים הופיעו בפני ועדות רפואיות וקיבלו קצבאות חודשיות בגין פגיעות לכאורה, בזמן שהם המשיכו לשחק באותו הרכב בדיוק.
החקירה, שמנוהלת בשיתוף פעולה בין הביטוח הלאומי ליחידת להב 433, התבצעה במשך חודשים רבים תחת מעטה חשאיות. מאז שנעשתה גלויה, נחקרו כבר למעלה מ‑50 חשודים, בהם שמות מוכרים בעולם הספורט. חלק מהשחקנים כבר הודו, חלק ממשיכים להכחיש, אך כל העדויות מצביעות על דפוס פעולה קבוע ורחב היקף.
- המוסד לביטוח לאומי ביטל קצבה בגלל רכישת רכב - האם זה מוצדק?
- ביטוח לאומי לא אישר קצבה לזוג שהיה ברילוקיישן; מה קבע בית המשפט?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על פי החשד, הקצבאות הועברו לא רק לשחקנים, אלא גם למועדונים עצמם. הפועל באר שבע, בית"ר ירושלים והפועל חיפה התחייבו להחזיר כספים שהתקבלו שלא כדין. בקבוצה אחרת נמצא כי פעל רופא מתחזה, שהנפיק אישורים רפואיים בשמות של רופאים אחרים, ללא כל הסמכה רפואית חוקית.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
