הכנסות חברה משפחתית לא יהוו בסיס לחישוב דמי פגיעה

העובדות רפאל ברנע [להלן - "התובע"] נפגע בתאונה ביום 6.3.1984; ובה הכיר המוסד לביטוח לאומי [להלן - "הנתבע"] כתאונת עבודה ביום 1.1.1985. ביום 11.6.2001 - פנה התובע לנתבע בבקשה לתקן את הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות שהוא זכאי להם בשל הפגיעה. ביום 8.8.2001 - נתקבלה תשובת הנתבע, אשר לפיה נדחתה בקשת התובע לתיקון הבסיס לחישוב הגמלאות. השאלות שבמחלוקת, שנידונו בפסק הדין שלפנינו, הן כדלקמן: מה היא השומה הרלוונטית לצורך קביעת הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות שהתובע זכאי להם - האם שומת שנת 1983, כטענת התובע [?]; או, האם שומת שנת 1982 כטענת הנתבע [?]; האם יש להכליל את ההכנסות / ההפסדים של החברה המשפחתית של התובע ושל אשתו בהכנסות התובע לצורך קביעת הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות שהוא זכאי להם [?]. לטענת התובע, טעה הנתבע בחישוב הבסיס לתשלום גמלאותיו בהכלילו את הפסדי החברות המשפחתיות של התובע ושל אשתו בהכנסות התובע, לצורך חישוב הכנסתו החייבת של התובע; זאת - בניגוד לפסיקת בית הדין לעבודה. עוד, לטענת התובע, טעה הנתבע, כשחישב את בסיס הכנסתו של התובע על פי מקדמות ששילם התובע במועד הפגיעה, ולא על פי השומה הסופית, לשנה שבה נפגע התובע; או, לחלופין, לשומה הסופית של השנה, שקדמה לשנה שבה נפגע התובע - שנת 1983. באותו עניין נטען עוד, כי הנתבע טעה בחישובו את בסיס הכנסתו של התובע לפי תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984, אשר תוקנה בתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות (תיקון מספר 2)), התשמ"ז-1986. זאת, מכיוון שבתקנות האמורות נקבע, כי תחילת התיקון תהיה ביום 1 באפריל 1985, בעוד שהיפגעותו של התובע אירעה ב-6.3.1984. לטענת הנתבע - החישוב, שחושב לתובע על בסיס שומה סופית לשנת 1982, בדין יסודו. ועוד טען הנתבע, כי יש להביא בחשבון, לעניין הכנסתו של התובע, גם את ההכנסות ו/או ההפסדים מהחברות המשפחתיות של התובע. פסק הדין מה היא שומת המס הרלוונטית לצורך קביעת הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות שזכאי להם התובע ? התובע נפגע ביום 6.3.1984. לפיכך הפנה בית הדין את מבטו אל הוראות חוק הביטוח הלאומי, התשכ"ח-1968 [להלן - "החוק"] ואל התקנות שהותקנו מכוחו, כפי שהיו בנוסחן הקודם, אשר לפיהן הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וקצבת הנכות בשל פגיעה בעבודה הוא הכנסת המבוטח ברבע השנה שקדמה לפגיעה. בעניינו של עובד עצמאי קובע סעיף 164 לחוק, כי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המנויים בסעיפים 2(1) ו-2(8) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "פקודה"]; והכול, לפי שנת הכספים, אשר קדמה לתקופת התשלום. עוד קובע הסעיף האמור, כי ההכנסה בשנת הכספים, שקדמה לתקופת התשלום, תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה כאמור לאותה שנה; וכל עוד לא נערכה שומה סופית, ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח. תקנה 2(א) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשל"ז-1977 קובעת, כי מקדמה תחושב על בסיס השומה הסופית האחרונה, כפי שהיא קיימת לפני 1 באפריל לשנת הכספים, שבה חייב המבוטח בתשלום המקדמה. סעיף 145 לפקודה, העוסק בעקרון "סופיות השומה", קובע, כי שומה עצמית ניתנת לתיקון בידי פקיד השומה בתוך 4 שנים ו/או 5 שנים (במקרה של טעות חשבונית), ממועד הגשת השומה העצמית של הנישום. דהיינו: שומה עצמית הופכת לשומה סופית, אם לא תיקן אותה פקיד השומה בתוך 6 שנים ממועד הגשת השומה העצמית בידי הנישום. לאור האמור והמפורט לעיל - קיבל בית הדין את טענתו של התובע, שלפיה השומה, הרלוונטית לצורך קביעת הבסיס לחישוב דמי הפגיעה לגמלת הנכות שהוא זכאי לה, היא על פי שומת 1983, קרי: הכנסת התובע ברבע השנה שקדמה לפגיעה. משהייתה הפגיעה בחודש מארס 1984 - ייעשה החישוב על פי שומת 1983. הכללת ההכנסות / ההפסדים של חברה משפחתית בהכנסות התובע סעיף 161(א) לחוק קובע: "מבוטח שהוא עובד עצמאי, ומבוטח שאינו עובד ולא עובד עצמאי, חייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם ...". שיעור דמי הביטוח, אשר חל על עובד עצמאי או מבוטח שאינו עובד ולא עובד עצמאי, הוא באחוזים מ"הכנסתו השנתית" של המבוטח. הלכה פסוקה היא, כי הכנסה, שאיננה של המבוטח עצמו ממשלח-ידו, אלא היא הכנסה של בת-זוגו, אשר נישומה יחד עם הכנסותיו שלו, אין היא בגדר הכנסה, שיש לשלם עליה דמי ביטוח, כאמור בסעיף 164(א) לחוק. לאור האמור, קבע בית הדין, כי אין לראות בהכנסות / בהפסדים של החברות המשפחתיות של התובע ושל אשתו בבחינת הכנסותיו / הפסדיו של התובע עצמו לצורך חיוב בדמי ביטוח, המהווים בסיס לחישוב דמי הפגיעה וקצבת הנכות שהוא זכאי להם. זאת, אף לאור הצהרת התובע, כי בשנות המס 1982 ו-1983 החברות המשפחתיות של התובע ושל אשתו לא חילקו דיווידנדים. סוף דבר בית הדין קיבל את התביעה, ועניינו של התובע הוחזר לנתבע, כדי שזה יחשב מחדש את בסיס הכנסתו של התובע, אשר ממנה נגזרים דמי הפגיעה וגמלת הנכות שהוא זכאי להם; זאת, על בסיס שומת שנת 1983 ובלי להכליל את ההכנסות / ההפסדים של החברות המשפחתיות של התובע. בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו לפני: כב' השופטת א' גילצר-כץ ניתן ב-28.2.2007 הכותבת - מהמחלקה המשפטית בחברת "חשבים ה.פ.ס. - מידע עסקי בע"מ".