לגלוש ולחזור הביתה בשלום
היום הלאומי לאינטרנט בטוח היה, כצפוי, הצלחה תקשורתית והסברתית. באירוע המרכזי, שנערך בבית הספר "אוהל שם" ברמת גן, נערכו פעולות מרוכזות של הדרכה להורים וילדים, על גלישה בטוחה באינטרנט. לצד נאומיהם של שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, ומנכ"ל מיקרוסופט ישראל, דני ימין, נערכו פעילויות של גופים ועמותות שעוסקים כל השנה בהסברה, ביניהם איגוד האינטרנט הישראלי ועמותת אשנ"ב, שפעילה כל השנה בהדרכה לבתי ספר ובני נוער.
גם מקומם של אנשי משטרת ישראל לא נפקד - לא פחות מ-50 חוקרי נוער ומחשבים פוזרו בין בתי הספר, כדי להיפגש עם הורים וילדים ולהסביר להם את הסכנות הטמונות בגלישה ברשת. ואלו הולכות וגדלות משנה לשנה. להלן רשימה לא מחייבת, כפי שלקוחה מאתר הממשלה GOV.IL: חשיפה לתכנים לא הולמים, פגיעה על רקע פלילי, פגיעה על רקע מיני, פגיעה על רקע לאומני, קשרי אהבה באינטרנט, בריונות והטרדה מינית, פגיעה בפרטיות, האינטרנט כזירת מסחר לסמים ואלכוהול, הימורים באמצעות האינטרנט, ביצוע כל מיני פעולות שנוגעות לפגיעה פיסית בגוף ובנפש, כולל "הוראות" כיצד לשים קץ לחייך, חס וחלילה.
וזו כמובן לא הרשימה הסופית. ככל שמספר הגולשים גדל, כך גדל התיאבון של העבריינים, לבצע את זממם דרך האינטרנט. על פי סקרים אחרונים, יש בישראל 3.9 מיליון גולשים, יותר מ-50% מהם מחוברים בפס רחב, 35% מבני הנוער שוהים לפחות ארבע שעות ליד האינטרנט והמחשב מדי יום. על פי מדדים בינלאומיים, ישראל נמצאת במקום השני בעולם באחוז הגולשים יחסית לאוכלוסיה - קצת אחרי דנמרק, ולפני ארצות הברית.
דרוש: פרויקט לאומי
במצב עניינים זה, אפשר וצריך היה לצפות, שנושא האינטרנט יהפוך באמת לפרויקט לאומי, ולא נושא שכולם מתכנסים סביבו פעם בשנה, משחררים הצהרות, תורמים מזמנם ומרצם, והולכים. השאלה מה קורה בסופו של יום, מה קורה למחרת, ומה יקרה במהלך השנה הקרובה.
למרבה הצער, התשובה היא - שום דבר מיוחד. אותם קומץ מתנדבים בקרב העמותות השונות, ימשיכו לפעול בחלקת אלוהים הקטנה שלהם, להתדפק על שערי בתי הספר, ועדי הורים, רשויות מקומיות ועוד - כדי ש"יעשו להם טובה" ויאפשרו להם להסביר להורים, אילו סכנות אורבות להם, בתוך הבית, מאחורי הדלת הנעולה של הילד או הנער "הגאון" שיודע לגלוש באינטרנט.
האטימות שמגלים המוסדות האלו, מקוממת. צריך אדם שבתו תיאנס על ידי פדופיל, או בנו ייפול ברשת סמים מסוכנת, או חלילה שיאבד את בנו או בתו, רק מפני שחשב שהוא "יודע הכל". התגובה הזו, האופיינית כל כך לישראלים, דווקא שכיחה אצל הורים משכילים, כאלו שחשופים לאינטרנט במקום העבודה שלהם. הם "סומכים" על הילד שלהם, עד שהם מגלים שטעו, לפעמים דקה אחת מאוחר מדי.
זו הסיבה שיום האינטרנט הלאומי, היה צריך במדינה מתוקנת, להפוך לפרויקט מספר אחת במשרד החינוך, לא פחות חשוב מבניית 5,000 כיתות לימוד, כפי שהממשלה החליטה שלשום, במסגרת מסע הספינים, ערב פרסום תוצאות ועדת וינוגרד. האינטרנט, כמו נושא המיחשוב בכלל, הוא עדיין בן חורג במשרד החינוך. מדברים הרבה, עושים מעט. מגייסים פה ושם תרומות, מכריזים על תוכניות רחוקות טווח, אבל בפועל - הקצב הוא איטי.
המודעות לסכנות באינטרנט היא בערך כמו המודעות לתאונות דרכים. מדברים על זה, יודעים שזה מסוכן, אבל לא מצליחים להוריד את ההיקפים ואף נחשפים ליותר ויותר זוועות. תוכנית לאומית לגלישה נכונה באינטרנט, היתה יכולה לתרום הרבה יותר, לא רק ברמה של מניעת סכנות. הסכנה הכי חמורה שיכולה להיגרם לאינטרנט, היא העובדה שהיא תהפוך למשהו מסוכן שאסור להתקרב אליו. רשת האינטרנט טומנת בחובה הרבה יותר תועלות, מאשר סכנות. היא מהווה את הפלטפורמה הבסיסית שכל תלמיד יהיה חייב לדעת לגלוש בה, בסיימו את חוק לימודיו.
כאשר מעסיקים ידרשו בעתיד "ידע ביישומי מחשב" - הדרישה והציפיה תהיה רחבה מאוד. ולכן מערכת החינוך, בסיוע התעשייה, ובעיקר בסיוע החברות הגדולות - כגון מיקרוסופט ואינטל - שכבר רתומות לנושא, חייבות לדחוף את מערכת החינוך לשינוי דרסטי, בכל מה שקשור לשימושי אינטרנט ומחשב.
תוך כדי הלימוד ייחשפו הצעירים גם לסכנות, וכאשר יגיעו הביתה אחרי יום לימודים, יצטרכו לתת דין וחשבון מלא להורים - לאיזה אתר הם גולשים ולמה. בדיוק כפי שהם נותנים דין וחשבון על כל דבר אחר. בנושא הזה, ההורים חייבים לקחת על עצמם את משימת ההתמודדות עם בני הנוער ולא לוותר, גם במחיר של העדר שלום בית.
.jpg "ביטוח לאומי")
הונאת הענק בביטוח הלאומי: שחקנים, שופטים ורופאים גנבו מיליונים - פרטים נוספים
חשיפה שמטלטלת את עולם הספורט: עשרות כדורגלנים, שופטים ורופאים חשודים בקבלת קצבאות פיקטיביות בסך כולל של עשרות מיליונים; מועדונים בליגת העל התחייבו להשיב כספים, אך החקירה עדיין בעיצומה
פרשת ההונאה בביטוח הלאומי מסתעפת. כבר בהתחלה היה ברור שמדובר בהונאת ענק של שחקני כדורגל שנעזרו ברופאים (הונאת הענק בביטוח הלאומי: שחקנים, שופטים ורופאים גנבו מיליונים) , וכעת מתברר שהיו מעורבים גם שופטי כדורגל ושהחקירה בעיצומה כשקבוצות כדורגל גם בליגת העל נדרשות להחזיר כספים לביטוח לאומי על תשלומים שלא מגיעים להן.
זו הונאה שמשלבת עשרות שחקני כדורגל, רופאים, ועל פי החשדות גם: שופטים, מבקרי שופטים, אנשי הנהלה במועדונים ועובדים לשעבר של ביטוח לאומי. אלו פעלו לכאורה לכאורה במשותף כדי למשוך קצבאות בטענה של פציעה ואובדן כושר עבודה.
שחקנים שהמשיכו לשחק ולהרוויח שכר דיווחו לביטוח הלאומי על אובדן כושר עבודה. בתיאום עם עורכי דין, הוזמנו חוות דעת רפואיות מטעם רופא שהעריך אחוזי נכות גבוהים במיוחד, הרבה מעבר למציאות. אותם שחקנים הופיעו בפני ועדות רפואיות וקיבלו קצבאות חודשיות בגין פגיעות לכאורה, בזמן שהם המשיכו לשחק באותו הרכב בדיוק.
החקירה, שמנוהלת בשיתוף פעולה בין הביטוח הלאומי ליחידת להב 433, התבצעה במשך חודשים רבים תחת מעטה חשאיות. מאז שנעשתה גלויה, נחקרו כבר למעלה מ‑50 חשודים, בהם שמות מוכרים בעולם הספורט. חלק מהשחקנים כבר הודו, חלק ממשיכים להכחיש, אך כל העדויות מצביעות על דפוס פעולה קבוע ורחב היקף.
- המוסד לביטוח לאומי ביטל קצבה בגלל רכישת רכב - האם זה מוצדק?
- ביטוח לאומי לא אישר קצבה לזוג שהיה ברילוקיישן; מה קבע בית המשפט?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על פי החשד, הקצבאות הועברו לא רק לשחקנים, אלא גם למועדונים עצמם. הפועל באר שבע, בית"ר ירושלים והפועל חיפה התחייבו להחזיר כספים שהתקבלו שלא כדין. בקבוצה אחרת נמצא כי פעל רופא מתחזה, שהנפיק אישורים רפואיים בשמות של רופאים אחרים, ללא כל הסמכה רפואית חוקית.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
