מה מרגיז את אזרחי ישראל הנמצאים בהליך משפטי? בעיקר עיכוב וסחבת בכתיבת ההחלטות – כך עולה מדוח נציבת תלונות השופטים לשנת 2006 שהוגש היום. במהלך השנה החולפת הוגשו לא פחות מ-1,237 תלונות נגד שופטים, כ-103 תלונות בחודש, אבל "רק" 198 מהתלונות נמצאו מוצדקות.

זהו הדוח השלישי במספר שמוציאה הנציבה, שופטת בית המשפט העליון בדימוס טובה שטרסברג-כהן, העוסק בתלונות שונות שהוגשו נגד שופטים מהערכאות השונות ברחבי הארץ.

מהדוח לשנת 2006 עולה כי הנציבות בדקה במהלך השנה החולפת 1,693 תלונות נגד שופטים, כאשר 1,237 תלונות הוגשו בשנת 2006, ובירורן של השאר נמשך משנים קודמות. לגבי משך הבירור, עולה מהדוח כי ממוצע הימים לבדיקת כל תלונה הוא 38 ימים.

מבין התלונות המוצדקות, 18 עוסקות בהתנהגות לא ראויה של שופטים, 8 בהתבטאות לא ראויה של שופטים בפסקי דין, 11 תלונות על התנהגות בלתי ראויה של שופטים מחוץ לכס השיפוט, 25 תלונות על ליקויים במינהל שיפוטי ובניהול פרוטוקול הדיון ו-26 מהתלונות עסקו בניגוד עניינים של שופטים ובפגיעה בזכות להישמע. ואולם הרוב המכריע של התלונות המוצדקות, כ-110 במספר, עוסקות בהתמשכות ההליכים ובעיכוב של השופטים בכתיבת החלטות.

יחד עם זאת, מציגה הנציבה נתונים מעודדים לפיהם במהלך שנת 2006 חלה ירידה משמעותית בשיעור התלונות המוצדקות שהוגשו נגד שופטים. בעוד בשנה החולפת נמצאו מוצדקות 16% מכלל התלונות שנבדקו, בשנה שלפני כן 27% מהתלונות נמצאו מוצדקות. בתי הדין הצבאיים, הנוצרי, השרעי והדרוזי יכולים להיות גאים בעצמם, לאור העובדה שבשנת 2006 לא הוגשה ולו תלונה אחת נגד שופטים בבתי דין אלו.

חלק מהתלונות שהוגשו כבר הספיקו לככב בכותרות העיתונים. כך למשל זאת שנוגעת לנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, אהרון אמינוף, שציין בהכרעת דין בתיק אונס של נערה שהתלוננה נגד אביה כי "הנאנסת אולי נהנתה". הסיפור עורר זעם רב במערכת המשפט, ולבסוף פנה שר המשפטים לנציבות בבקשה לברר את הקטע הבעייתי בהכרעת הדין. גם נציבות תלונות השופטים הביעה הסתייגות נחרצת מהקטע הפוגעני, וקבעה כי גם אם לא היתה כוונה לפגוע במתלוננת, גלומה בקטע אמירה קשה כלפיה. בעקבות הפרשה, המליצה נציבת התלונות לנזוף בכל אחד מחברי ההרכב שישבו בתיק.

במקרה אחר, שופט בית המשפט המחוזי בת"א, חאלד כבוב, סירב לשלם הוצאות משפט בתיק אזרחי שהוא היה צד בו, בעת שכיהן כשופט, בטענה כי הוא ממתין לקיזוז סכום הפיצוי שמגיע לו מהצד השני. מיד עם הגשת התלונה לנציבות, שילם השופט את ההוצאות בהן חויב.

במקרה חמור יותר, רשם בית משפט השלום בעכו, רמזי חוראני, ניסה לזייף תואר אקדמי. המידע הגיע לשר המשפטים, שביקש מהנציבה לבדוק את הטענה. תוך כדי הליך הבירור הסכים חוראני לפרוש מכס השיפוט מרצונו.

ואילו שופט באחד מבתי המשפט בארץ מצא לנכון לענות לטלפון הסלולרי שלו באמצע הדיון . סגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ברוך אזולאי, עזב את האולם באמצע הדיון כדי לשוחח בטלפון, וננזף.

בבית משפט לענייני משפחה השווה אחד מהשופטים את הליך האימוץ לחטיפת ילדים. השופט פיליפ מרקוס, סגן נשיא בית משפט השלום לענייני משפחה בירושלים, כתב בפסק דין: "מדובר במעשה של רשות הסעד שהוא מעין חטיפה - לקיחת הילד מאימו תוך העברתו לצרכי השמה קבועה, תוך הצעת הסדר ביקורים פעם בחודש בלבד". הנציבה קבעה כי השוואה בין ההליכים אותה נקטה רשות הסעד לבין חטיפה איננה ראויה.

בעת כתיבת הדוח, התייחסה הנציבה גם לתלונות של השופטים עצמם, לפיהן היא מתערבת בהליכים שיפוטיים. "אנחנו בדעה שלא צריך להתערב, אבל זה לא פשוט", קבעה הנציבה. "החוק מציין 'דרך ניהול המשפט' - נשאלת השאלה מהי דרך ניהול משפט. זהו ביטוי שצריך ושאף נתתי לו את הדעת, ולכן הוחלט כי בתפקיד הנציבה יישב שופט עליון, שמתמצא בפרשנות החוק. אם מתקבלת, לדוגמה, תלונה על התנהגות לא ראויה של שופט במהלך משפט, אנו נבדוק אותה כדי שהתנהגות זו לא תחזור על עצמה במהלך המשפט".

כמו-כן, ציינה הנציבה כי במהלך שנת 2006 התבצעו ביקורים של עורכי הדין ממשרדה בבתי המשפט השונים. הנציגים התרשמו בעצמם מהשופטים באולמות הדיונים: "הביקורים כולם היו מתואמים עם נשיאי בתי המשפט השונים. חלקם עדכנו את השופטים וחלקם לא. זה עניין של השקפה ואיני מתערבת בכך.

עוד הוסיפה שטרסברג-כהן כי "גם אם השופט יודע שיושבים באולם הדיונים, הוא יכול להיות נחמד בחצי השעה הראשונה ולאחר מכן, אם הוא לא נחמד, הרי שנראה זאת. זה לא אינקוגניטו ואין צורך להגיש בתחפושת או בסתר".