שלמה איזנברג נראה השבוע כמי שהצליח להגשים חלום, למרות שבמציאות החלום לא ממש הוגשם. דקות אחדות לאחר ישיבת ההנהלה המשותפת של תים ומלם, הוא התייצב בפני העורכים הראשיים של אנשים ומחשבים וסיפר בגאווה רבה על התוצאות המאוחדות המשותפות, שהן מרשימות לכשעצמן. המשפט שעליו חזר מספר פעמים הוא, "אנחנו הקבוצה מספר אחת כיום מבין חברות ה-IT". למרות שהוא נמנע מלהזכיר זאת, וגם אסר על שני המנהלים שלו לערוך השוואות, השם "מוטי גוטמן" עלה יותר מפעם אחת. ההשוואה הבלתי נמנעת למתחרה הגדולה והמצליחה, מטריקס, החזירה את החיוך ללחיים של מנהלי הקבוצה מעוקבת המיזוג.

גוטמן הוא סמן ימני למנכ"לים בענף ובמשק בכלל. בתחילת השבוע הוא דורג במקום השישי ברשימת שיאני השכר מבין החברות ציבוריות הנסחרות בבורסת תל אביב (אתמול כבר ירד למקום התשיעי - לא נורא בכלל), אך המשכורות שמפקיד גוטמן עדיין לא עומדות על סדר היום של קבוצת מלם-תים. השכר שראשי חברות אלו מושך הוא סביר עד צנוע בהשוואה לחברות אחרות במגזרים אחרים עם ביצועים דומים. אבל לוי הלוי וחיים מזרחי הלכו על כל הקופה, כלומר כל אחד מהם ראה עצמו מועמד לנהל את הקבוצה המאוחדת. לזכותם ייאמר (וגם לזכות קודמו של הלוי, גלעד רבינוביץ'), כי הם עשו זאת באלגנטיות ובג'נטלמניות ראויה לכל שבח - משחק נקי נטול כל אגו מיותר.

לכאורה אפשר היה לומר שאכן איזנברג הגשים את חלומו, שהחל להתגבש לפני שנה וחצי כאשר רכש את מלם תמורת 126 מיליון שקלים, אלא שקבוצה של בעלי מיעוט מבעלי המניות של מלם, מסרבים לאשר את העסקה כפי שנדרש, בטענה כי הערכים של מלם, על פיה נעשתה העסקה, היו לא ריאליים. בשלב זה עוד אין מועד קרוב לכינוס בעלי המניות. הצעת הפשרה האחרונה היתה הסכמתו של איזנברג ללכת להערכת שווי של החברות, שתאפשר אולי בחינה מחדש של הסכם הרכישה מבחינתם של המורדים. בתקופת ההמתנה, מאז הסכם הרכישה ועד למיזוג הסופי, המשיכו שתי החברות לעבוד באופן עצמאי.

שלשום (ג') עשה איזנברג שני צעדים חשובים בדרך למיזוג - צעדים שמטרתם בראש ובראשונה לרמוז למורדים, כי אין לו שום כוונה להיכנע. הצעד הראשון - הפורמלי - היה כינוס מועצת מנהלים משותפת לשתי החברות, בהשתתפות הלוי ממלם ומזרחי מתים, שבה הוצגו התוצאות המאוחדות. לכאורה, החל משלשום מלם-תים היא קבוצה אחת שפועלת יחד וממתינה לפתרון הטכני של אסיפת בעלי המניות. אבל איזנברג עשה גם צעד נוסף: הוא החליט לשים קץ לשמועות ולרכילויות בשוק סביב השאלה הפרסונלית לגבי זהות המנכ"ל. הוא קבע חד משמעית כי החברות תמשכנה להתקיים כחברות עצמאיות, קרי: כל אחד מהמנכ"לים שלה ימשיך לעבוד כרגיל.

איזנברג ממציא למעשה סוג חדש של מיזוג, שלא קיים בסביבה הכלכלית הקרובה בישראל. מצד אחד, שתי החברות תעבודנה ביחד ותהיה להם מועצת מנהלים משותפת, אבל כל אחת מהן תהיה ישות בפני עצמה. איזנברג, אגב, התעקש שהמודל שהוא ממציא איננו מודל של חברת אחזקות.

המסר המרכזי אותו רוצה איזנברג להוביל מעתה הוא שילוב הכוחות - "קבוצה אחת". במידה מסויימת הוא מבקש ללכת בלי, ולהרגיש עם... זהו מודל מעניין, שרבים בשוק תוהים כיצד יתפקד ביום-יום. שהרי אין זה סוד שיש סינרגיה לא קטנה בין שתי החברות, ואחת התוצאות של מיזוגים ורכישות היא לעולם איחוד בין יחידות, מחלקות ובעיקר - אנשים.

שלשום, בחדר הישיבות הצנוע בבית תים, התעקשו כל הדוברים שלא להתיחס לנושא יותר מדי. מלם-תים משדרת קבוצה שהיתרונות שלה כוללים הון אנושי, ותק מצטבר בשוק ומגוון פתרונות שעונים על צרכי שוק ה-IT כולו. בכלל, קשה היה לשלא להתרשם עד כמה מאוהב איזנברג בשתי החברות הללו ובשוק ה-IT בכלל.

המקצוע: עסקים

איזנברג הוא יליד 1949, שעלה לארץ בגיל 10 מליטא. הוא בעל השכלה אקדמית במטמטיקה, שירת בצה"ל והשתחרר בדרגת רב-סרן. הוא נחשב לאיש עסקים ממולח וחריף. הוא שייך כיום לקבוצת משקיעים, המאוגדת בשותפות בבעלות שלוש משפחות: איזנברג, גזונטהייט ושפיצר (אג"ש), באמצעות חברה פרטית שבבעלותם המלאה שלו ושל רעייתו - אשרת יועצים פיננסיים בע"מ, ובין היתר מחזיק מניות בשורה של חברות, ביניהן תים, שבאמצעותה רכש את מלם.

ב-1999 הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות לכאורה על חוק ניירות ערך בפרשת ישרס-ערד והוא אף ריצה תקופת מאסר קצרה. כל אלו לא הפריעו לו להמשיך להוביל את המיזוג הגדול של שתי חברות ה-IT שלו. בשיחה איתו הוא משדר נינוחות - אדם נעים הליכות, שהגדיר לעצמו את המטרה ונחוש בדעתו להגיע אליה. שני מלוויו בהרפתקה הזו - הלוי ומזרחי - יצטרכו להמשיך לעבוד ביחד, והנעלם הגדול כעת הוא מה יעשה המועמד שסומן כיורש הגדול לניהול הקבוצה, והאם ימשיך לנהל את מלם. נכון לאתמול בצהריים, כל האפשרויות פתוחות.