מיזוג מזן חדש
שלמה איזנברג נראה השבוע כמי שהצליח להגשים חלום, למרות שבמציאות החלום לא ממש הוגשם. דקות אחדות לאחר ישיבת ההנהלה המשותפת של תים ומלם, הוא התייצב בפני העורכים הראשיים של אנשים ומחשבים וסיפר בגאווה רבה על התוצאות המאוחדות המשותפות, שהן מרשימות לכשעצמן. המשפט שעליו חזר מספר פעמים הוא, "אנחנו הקבוצה מספר אחת כיום מבין חברות ה-IT". למרות שהוא נמנע מלהזכיר זאת, וגם אסר על שני המנהלים שלו לערוך השוואות, השם "מוטי גוטמן" עלה יותר מפעם אחת. ההשוואה הבלתי נמנעת למתחרה הגדולה והמצליחה, מטריקס, החזירה את החיוך ללחיים של מנהלי הקבוצה מעוקבת המיזוג.
גוטמן הוא סמן ימני למנכ"לים בענף ובמשק בכלל. בתחילת השבוע הוא דורג במקום השישי ברשימת שיאני השכר מבין החברות ציבוריות הנסחרות בבורסת תל אביב (אתמול כבר ירד למקום התשיעי - לא נורא בכלל), אך המשכורות שמפקיד גוטמן עדיין לא עומדות על סדר היום של קבוצת מלם-תים. השכר שראשי חברות אלו מושך הוא סביר עד צנוע בהשוואה לחברות אחרות במגזרים אחרים עם ביצועים דומים. אבל לוי הלוי וחיים מזרחי הלכו על כל הקופה, כלומר כל אחד מהם ראה עצמו מועמד לנהל את הקבוצה המאוחדת. לזכותם ייאמר (וגם לזכות קודמו של הלוי, גלעד רבינוביץ'), כי הם עשו זאת באלגנטיות ובג'נטלמניות ראויה לכל שבח - משחק נקי נטול כל אגו מיותר.
לכאורה אפשר היה לומר שאכן איזנברג הגשים את חלומו, שהחל להתגבש לפני שנה וחצי כאשר רכש את מלם תמורת 126 מיליון שקלים, אלא שקבוצה של בעלי מיעוט מבעלי המניות של מלם, מסרבים לאשר את העסקה כפי שנדרש, בטענה כי הערכים של מלם, על פיה נעשתה העסקה, היו לא ריאליים. בשלב זה עוד אין מועד קרוב לכינוס בעלי המניות. הצעת הפשרה האחרונה היתה הסכמתו של איזנברג ללכת להערכת שווי של החברות, שתאפשר אולי בחינה מחדש של הסכם הרכישה מבחינתם של המורדים. בתקופת ההמתנה, מאז הסכם הרכישה ועד למיזוג הסופי, המשיכו שתי החברות לעבוד באופן עצמאי.
שלשום (ג') עשה איזנברג שני צעדים חשובים בדרך למיזוג - צעדים שמטרתם בראש ובראשונה לרמוז למורדים, כי אין לו שום כוונה להיכנע. הצעד הראשון - הפורמלי - היה כינוס מועצת מנהלים משותפת לשתי החברות, בהשתתפות הלוי ממלם ומזרחי מתים, שבה הוצגו התוצאות המאוחדות. לכאורה, החל משלשום מלם-תים היא קבוצה אחת שפועלת יחד וממתינה לפתרון הטכני של אסיפת בעלי המניות. אבל איזנברג עשה גם צעד נוסף: הוא החליט לשים קץ לשמועות ולרכילויות בשוק סביב השאלה הפרסונלית לגבי זהות המנכ"ל. הוא קבע חד משמעית כי החברות תמשכנה להתקיים כחברות עצמאיות, קרי: כל אחד מהמנכ"לים שלה ימשיך לעבוד כרגיל.
איזנברג ממציא למעשה סוג חדש של מיזוג, שלא קיים בסביבה הכלכלית הקרובה בישראל. מצד אחד, שתי החברות תעבודנה ביחד ותהיה להם מועצת מנהלים משותפת, אבל כל אחת מהן תהיה ישות בפני עצמה. איזנברג, אגב, התעקש שהמודל שהוא ממציא איננו מודל של חברת אחזקות.
המסר המרכזי אותו רוצה איזנברג להוביל מעתה הוא שילוב הכוחות - "קבוצה אחת". במידה מסויימת הוא מבקש ללכת בלי, ולהרגיש עם... זהו מודל מעניין, שרבים בשוק תוהים כיצד יתפקד ביום-יום. שהרי אין זה סוד שיש סינרגיה לא קטנה בין שתי החברות, ואחת התוצאות של מיזוגים ורכישות היא לעולם איחוד בין יחידות, מחלקות ובעיקר - אנשים.
שלשום, בחדר הישיבות הצנוע בבית תים, התעקשו כל הדוברים שלא להתיחס לנושא יותר מדי. מלם-תים משדרת קבוצה שהיתרונות שלה כוללים הון אנושי, ותק מצטבר בשוק ומגוון פתרונות שעונים על צרכי שוק ה-IT כולו. בכלל, קשה היה לשלא להתרשם עד כמה מאוהב איזנברג בשתי החברות הללו ובשוק ה-IT בכלל.
המקצוע: עסקים
איזנברג הוא יליד 1949, שעלה לארץ בגיל 10 מליטא. הוא בעל השכלה אקדמית במטמטיקה, שירת בצה"ל והשתחרר בדרגת רב-סרן. הוא נחשב לאיש עסקים ממולח וחריף. הוא שייך כיום לקבוצת משקיעים, המאוגדת בשותפות בבעלות שלוש משפחות: איזנברג, גזונטהייט ושפיצר (אג"ש), באמצעות חברה פרטית שבבעלותם המלאה שלו ושל רעייתו - אשרת יועצים פיננסיים בע"מ, ובין היתר מחזיק מניות בשורה של חברות, ביניהן תים, שבאמצעותה רכש את מלם.
ב-1999 הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות לכאורה על חוק ניירות ערך בפרשת ישרס-ערד והוא אף ריצה תקופת מאסר קצרה. כל אלו לא הפריעו לו להמשיך להוביל את המיזוג הגדול של שתי חברות ה-IT שלו. בשיחה איתו הוא משדר נינוחות - אדם נעים הליכות, שהגדיר לעצמו את המטרה ונחוש בדעתו להגיע אליה. שני מלוויו בהרפתקה הזו - הלוי ומזרחי - יצטרכו להמשיך לעבוד ביחד, והנעלם הגדול כעת הוא מה יעשה המועמד שסומן כיורש הגדול לניהול הקבוצה, והאם ימשיך לנהל את מלם. נכון לאתמול בצהריים, כל האפשרויות פתוחות.
.jpg "ביטוח לאומי")
הונאת הענק בביטוח הלאומי: שחקנים, שופטים ורופאים גנבו מיליונים - פרטים נוספים
חשיפה שמטלטלת את עולם הספורט: עשרות כדורגלנים, שופטים ורופאים חשודים בקבלת קצבאות פיקטיביות בסך כולל של עשרות מיליונים; מועדונים בליגת העל התחייבו להשיב כספים, אך החקירה עדיין בעיצומה
פרשת ההונאה בביטוח הלאומי מסתעפת. כבר בהתחלה היה ברור שמדובר בהונאת ענק של שחקני כדורגל שנעזרו ברופאים (הונאת הענק בביטוח הלאומי: שחקנים, שופטים ורופאים גנבו מיליונים) , וכעת מתברר שהיו מעורבים גם שופטי כדורגל ושהחקירה בעיצומה כשקבוצות כדורגל גם בליגת העל נדרשות להחזיר כספים לביטוח לאומי על תשלומים שלא מגיעים להן.
זו הונאה שמשלבת עשרות שחקני כדורגל, רופאים, ועל פי החשדות גם: שופטים, מבקרי שופטים, אנשי הנהלה במועדונים ועובדים לשעבר של ביטוח לאומי. אלו פעלו לכאורה לכאורה במשותף כדי למשוך קצבאות בטענה של פציעה ואובדן כושר עבודה.
שחקנים שהמשיכו לשחק ולהרוויח שכר דיווחו לביטוח הלאומי על אובדן כושר עבודה. בתיאום עם עורכי דין, הוזמנו חוות דעת רפואיות מטעם רופא שהעריך אחוזי נכות גבוהים במיוחד, הרבה מעבר למציאות. אותם שחקנים הופיעו בפני ועדות רפואיות וקיבלו קצבאות חודשיות בגין פגיעות לכאורה, בזמן שהם המשיכו לשחק באותו הרכב בדיוק.
החקירה, שמנוהלת בשיתוף פעולה בין הביטוח הלאומי ליחידת להב 433, התבצעה במשך חודשים רבים תחת מעטה חשאיות. מאז שנעשתה גלויה, נחקרו כבר למעלה מ‑50 חשודים, בהם שמות מוכרים בעולם הספורט. חלק מהשחקנים כבר הודו, חלק ממשיכים להכחיש, אך כל העדויות מצביעות על דפוס פעולה קבוע ורחב היקף.
- המוסד לביטוח לאומי ביטל קצבה בגלל רכישת רכב - האם זה מוצדק?
- ביטוח לאומי לא אישר קצבה לזוג שהיה ברילוקיישן; מה קבע בית המשפט?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על פי החשד, הקצבאות הועברו לא רק לשחקנים, אלא גם למועדונים עצמם. הפועל באר שבע, בית"ר ירושלים והפועל חיפה התחייבו להחזיר כספים שהתקבלו שלא כדין. בקבוצה אחרת נמצא כי פעל רופא מתחזה, שהנפיק אישורים רפואיים בשמות של רופאים אחרים, ללא כל הסמכה רפואית חוקית.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
