מנכ"ל כיתן תעשיות: "ישראל מנצחת את סין בטקסטיל"

"בשנת 2007 המכירות מייצור של תעשיית הטקסטיל יגדלו בכ-7% ויגיעו לכ-10.7 מיליארד שקל, והענף ימשיך להצטמצם בכ-500 עד 1,000 עובדים", כך אמר היום (ד') עדי ליבנה, יו"ר איגוד תעשיות הטקסטיל והאופנה בהתאחדות התעשיינים ומנכ"ל כיתן תעשיות, במסיבת עיתונאים לרגל יום תעשיות הטקסטיל והאופנה.

מהנתונים שנמסרו עולה, כי בעוד הייצוא בסין הסתכם ב-2006 ב-144 מיליארד דולר בשנה ומועסקים בענף זה כ-20 מיליון עובדים סינים, בישראל הסתכם ייצוא הטקסטיל בכמיליארד דולר ומועסקים כ-18 אלף עובדים. כלומר, קיימת מגמת ירידה בכמות המועסקים. בנוסף, מוכרת ישראל כמיליארד דולר נוספים לתעשייה המקומית, הנמצאת אף היא במגמת ירידה. ליבנה מסביר את הירידה בכך שישראל היא מדינה יקרה עם תעשיות טקסטיל המתמחות בנישות ומתומחרות גבוה ולכן קשה להן להתמודד מול הייבוא הזול.

עוד גילה ליבנה, כי כתוצאה מהסכם ה"קוויז" שנחתם ב-2005 ומדבר על שיתוף פעולה בין ישראל למצרים בייצור מוצרי טקסטיל ומכירתם לארה"ב ללא מכס, הוקמו 3 מיזמים משותפים בין יצרני טקסטיל ישראלים למצריים ו-5 מיזמים נוספים מצויים כיום בתהליך התהוות. לדברי ליבנה, "הסכם הקוויז הביא לגידול בייצוא הטקסטיל מישראל למצריים בשנת 2006 פי 2 והגיע ל-54 מיליון דולר". גם השנה להערכתו, נראה גידול נוסף של כ-30% ויצוא הטקסטיל למצרים יגיע השנה ל-70 מיליון דולר.

לצורך השוואה, סך יצוא הטקסטיל גדל בשנת 2006 ב-1%, לעומת השנה שקדמה לה והסתכם ב-1.085 מיליארד דולר, וסך מכירות הענף גדלו ב-2006 ב-6% והסתכמו בכ-10 מיליארד שקל. זאת, למרות סגירתן של 10 חברות טקסטיל ישראליות.

ענף הטקסטיל בארץ מוציא את הייצור החוצה

בהתייחסו לכוח האדם, ציין ליבנה, כי קיים קושי רב בגיוס עובדים מקצועיים וכי חסרים היום בענף כ-200 עובדים מקצועיים (אורגים, דפסים, צבעים ועוד). לטענתו, הדבר בולם ומעכב את התפתחות הענף ואף מגביל את המכירות לייצוא. כדוגמא, ניתן לראות כי בתי ספר מובילים בתחום כמו "שנקר" סגרו לפני כ-5 שנים את מגמת לימודי הטקסטיל, בשל ביקוש מועט. כך, כ-200 מתוך 1,400 עובדי טקסטיל בישראל הם עובדים זרים ומקצועיים הנושאים, למעשה, על גבם את תשתית תעשיית הטקסטיל בארץ בתחום המצבעות, דפוס, טקסטיל ואריגה. "תעשייני הטקסטיל לא רואים בעובדים אלו מקור לחסכון בכסף אלא העסקה מחוסר ברירה", מצר ליבנה על העובדות בשטח.

במקביל, חלה נסיגה ריאלית של 29% בהשקעות הענף במכונות ובציוד שהסתכמו ב-294 מיליון שקל, כמו גם ירידה של 7% בייבוא חומרי גלם לתעשיית הטקסטיל עם סכום של 632 מיליון דולר. "עובדות אלה משקפות את מצב הטקסטיל המייצר פחות, מוציא ייצור החוצה ומשאיר את הפעילות החכמה בארץ, כמו שיווק, עיצוב וגימור", אומר ליבנה ומוסיף, כי כל מפעלי הטקסטיל הגדולים, ביניהם כיתן תעשיות, העבירו חלק מהפעילות הייצורית שלהם לחו"ל - למזרח הרחוק, מזרח אירופה, מצרים וירדן.

על אף החיזוי כי ישראל מנצחת את סין בטקסטיל, עדיין חושב ליבנה כי הפער בין ישראל לארצות המזרח הרחוק יגדל לרעת ישראל וארצות כמו פקיסטן, שכבר כיום זולה יותר מסין בתהליכי הייצור, ויטאנם, תאילנד וקמבודיה ינגסו כל אחת חלק מעוגת הייצור הישראלית.

גם היחס המפלה והמשפיל, לדבריו, של נציגי רשות שדות התעופה לתעשייני הטקסטיל המגיעים ממצרים לישראל, מזיק לענף כולו. "אני קורא לממשלת ישראל, לשר התחבורה, לרשות שדות התעופה ולשר הבטחון, לשנות את היחס לאנשי עסקים הבאים ממצרים, לגלות רגישות גדולה יותר תוך מניעת עיכובים מיותרים בכניסה לישראל".