אין לראות בתוספת כוננות רכיב לשכר הפנסיוני

עובדות ------ המערערים הם עובדי מיחשוב ומשתייכים לסגל המנהלי שבאוניברסיטה העברית. החל משנת 1982 הונהג באוניברסיטה נוהל כוננות פנימי של מכסת כוננות צמודת תפקיד ודרגה, לפיו כל עובד נדרש לציין על כרטיס הנוכחות את הימים בהם שהה בכוננות מאושר בחתימת הממונה. לנוהל צורפה רשימת הזכאים לכוננות והמערערים הם בין הזכאים. בתמורה קיבלו המערערים את תוספת הכוננות שכונתה בתלוש השכר "כוננות" (להלן - תוספת הכוננות). לאחר מספר שנים בהם מילאו המערערים דיווחים על ביצוע הכוננויות על ידם, חלק ממנהלי היחידות הפסיקו להקפיד על הנוהל בדבר חובת הדיווח של המערערים והורו על תשלום תוספת הכוננות למערערים גם ללא דרישת הדיווח.

הסדרי הפנסיה של עובדי הסגל המנהלי באוניברסיטה וביניהם המערערים מוסדרים בהסכמים. המערערים זכאים לפנסיה לפי המשכורת הקובעת לפנסיה מכוח הסדר קיבוצי דו צדדי שנחתם ביום 30.9.82, בין ועד הסגל המנהלי לבין האוניברסיטה. בנוסף לכך, זכאים המערערים להפקדות בקופת גמל נוספת בגין תוספות השכר אשר אינן כלולות בשכר הקובע לצורכי פנסיה, ביניהן גם תוספת הכוננות.

המערערים פנו לביה"ד האזורי בתביעה למתן סעד הצהרתי, לפיו התשלום המשתלם להם בגין תוספת כוננות מהווה חלק משכרם הקובע לצורך הפרשות סוציאליות וגמלת פנסיה. ביה"ד האזורי דחה את התביעה.

בית הדין הארצי לעבודה פסק ------------------------- המבחן המנחה הוא, האם רכיב השכר הנדון "מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר מתקיים בו אותו תנאי או גורם". נפסק שכוננות הינה חלק משכר היסוד כאשר היא משולמת ללא התנאה הקשורה בתנאי העבודה. לעומת זאת, אם התשלום הותנה בעצם המוכנות להיקרא בכל עת, התוספת היא אמיתית ולא פיקטיבית. בנסיבות שלא ניתן לחזות מראש את מועד התקלה ומי יהיה הגורם הרלוונטי לפתרונה, התוספת ניתנת עבור הנכונות להיות זמין ולהיקרא בכל עת לפתור תקלה שתתעורר לאחר שעות העבודה וכן בעת הצורך להתייצב לעבודה.

לפיכך, ולאור קביעותיו העובדתיות של ביה"ד האזורי שתוספת הכוננות הינה תוספת אמיתית מאחר והעובדים נדרשים להיות זמינים מחוץ לשעות העבודה, והם נותנים מענה בשעות אלו, הרי ש"כוננות" לעובדי מיחשוב הינה תוספת שאינה נכללת בשכר הפנסיוני.

לכך יש להוסיף גם את הפן החוזי. בביה"ד לעבודה כבר נדחו תביעות להכיר בתוספות שכר כחלק מהמשכורת הקובעת, כאשר היו הסכמים מפורשים שהתוספות לא יכללו במשכורת הקובעת לצורכי פנסיה.

בענייננו, תוספת הכוננות הוגדרה מפורשות כתוספת אשר לא תחשב כשכר לצורך פנסיה, והמערערים אף מפוצים על כך באמצעות קרן משלימה לתוספות שכר שאינן פנסיוניות. אי לכך, על סמך ההלכה הנוהגת, הראיות והעדויות ראוי לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.

לפיכך, בית הדין הארצי קבע כי אין לראות בתוספת כוננות לעובדי מיחשוב כחלק מן המשכורת הקובעת לצורכי גמלת פנסיה. הערעור נדחה.