שתי ההשקות של אפל ששינו את העולם ומה קרה היום לפני 74 שנה

9 בינואר 2007 - אפל חושפת את האייפון הראשון

ב-9 בינואר 2007 הציג סטיב ג’ובס, מנכ"ל אפל, את מכשיר האייפון הראשון במסגרת כנס Macworld שנערך בסן פרנסיסקו. ההכרזה כללה מכשיר אחד המשלב טלפון סלולרי, נגן מוזיקה מבוסס iPod ומכשיר תקשורת אינטרנטי, הנשלט כולו באמצעות מסך מגע. האייפון הוצג עם מסך בגודל 3.5 אינץ’, רזולוציה של 320×480 פיקסלים, מצלמה אחורית של 2 מגה פיקסל, זיכרון פנימי של 4 או 8 גיגה בייט, ומערכת הפעלה ייעודית שפיתחה אפל על בסיס Mac OS. המכשיר פעל ברשת סלולרית דור שני וכלל חיבור WiFi, דואר אלקטרוני מובנה ודפדפן אינטרנט מלא.

המחיר לצרכן נקבע על 499 דולר לדגם הבסיסי ו‑599 דולר לדגם המתקדם, בכפוף לחוזה סלולרי של שנתיים עם מפעילת AT&T. במסגרת ההסכם קיבלה אפל נתח מהכנסות השירות, מודל שלא היה מקובל אז בענף הסלולר. הפיתוח של האייפון כלל השקעות של מאות מיליוני דולרים בפיתוח חומרה, תוכנה, עיצוב תעשייתי, רכיבי מגע, ומערכות ייצור מתקדמות. אפל התקשרה עם ספקי רכיבים באסיה ועם יצרנים חיצוניים להרכבה סדרתית.

ההכרזה עוררה עניין חריג מצד שוק ההון, ספקי תוכנה, יצרני רכיבים ומפעילות סלולריות ברחבי העולם. מניית אפל חוותה תנודתיות חריגה בימים שלאחר ההשקה, והחברה החלה בהיערכות לייצור מסחרי בהיקפים של מיליוני יחידות. המכירות החלו ביוני 2007, ועד סוף אותה שנה נמכרו יותר מ‑1.4 מיליון מכשירים. האייפון כידוע, הפך למוצר מרכזי בפעילות החברה ושינה מקצה לקצה את שרשרות האספקה של תעשיית האלקטרוניקה, כולל יצרני שבבים, מסכים, זיכרונות וספקי תוכנה.

• TSMC רושמת עלייה של 20% בהכנסות הרבעון הרביעי של 2025 - מה זה אומר על אנבידיה?
• אלפאבית עוקפת את אפל והופכת לחברה השנייה בגודלה בעולם
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

9 בינואר 2001 - אפל מכריזה על iTunes ומשיקה פלטפורמה לניהול מדיה דיגיטלית

ב‑9 בינואר 2001 הכריזה אפל על השקת iTunes, תוכנת נגן מדיה דיגיטלי לניהול והשמעת קובצי מוזיקה במחשבי מקינטוש. הגרסה הראשונה של התוכנה התבססה על רכישת טכנולוגיה קיימת ושילובה במערכת ההפעלה של אפל, תוך התאמה לממשק משתמש גרפי פשוט וידידותי. iTunes אפשרה יבוא קובצי MP3, ארגון ספריות מוזיקה, יצירת רשימות השמעה, חיפוש מהיר וצריבת דיסקים, וכל זאת תחת ממשק אחיד.

ההשקה בוצעה בתקופה שבה שוק המוזיקה העולמי התמודד עם ירידה חדה במכירות דיסקים פיזיים, לצד התרחבות מהירה של שיתוף קבצים דיגיטלי. חברות תקליטים חיפשו פתרונות להפצה דיגיטלית מבוקרת, בעוד יצרני חומרה חיפשו דרכים לקשור בין מכשירים לתוכן. iTunes נועדה לשמש כלי תשתיתי לניהול תוכן דיגיטלי, והייתה חלק מאסטרטגיה רחבה של אפל להרחיב את פעילותה מעבר למחשבים אישיים.

באוקטובר 2001 שולבה iTunes עם נגן ה‑iPod, מה שאפשר סנכרון מלא בין מחשב לנגן נייד. בשנת 2003 הושקה חנות iTunes Store, שבה נמכרו שירים בודדים במחיר של כ‑0.99 דולר. בתוך שנים ספורות נמכרו דרך החנות מיליארדי שירים, בהיקף הכנסות של מיליארדי דולרים. iTunes הפכה למרכיב מרכזי במערך ההכנסות של אפל ולפלטפורמה מרכזית בהפצת מוזיקה, וידאו ופודקאסטים, תוך יצירת מודל מסחרי חדש לתוכן דיגיטלי.

• האנליסט שטילטל את וול סטריט עם ההמלצה - "למכור הכל"
• בגלל עבירות ני"ע: כתב אישום מוגש נגד אחד מאנשי העסקים הבולטים בישראל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

9 בינואר 1986 - קודאק מוותרת על עסקי מצלמות האינסטנט בעקבות הפסד משפטי לפולארויד

ב‑9 בינואר 1986 נכנסה לתוקף החלטה משפטית שחייבה את חברת איסטמן קודאק להפסיק את ייצור ומכירת מצלמות האינסטנט שלה, לאחר שפסק דין פדרלי קבע כי החברה הפרה פטנטים מרכזיים של פולארויד. קודאק נכנסה לשוק הצילום המיידי באמצע שנות ה‑70, והשקיעה סכומים שנאמדו במאות מיליוני דולרים בפיתוח טכנולוגיות צילום, הקמת מפעלי ייצור, שיווק עולמי והפצת מצלמות וסרטי צילום ייעודיים.

פולארויד הגישה את התביעה כבר בשנת 1976, בטענה שהטכנולוגיה של קודאק מבוססת על מנגנונים כימיים ואופטיים המוגנים בפטנטים רשומים. ההליך המשפטי נמשך קרוב לעשור וכלל בחינה של עשרות פטנטים, עדויות מומחים וניתוחים הנדסיים מורכבים. בינואר 1986 הוצא צו מניעה קבוע שאסר על קודאק להמשיך בפעילות בתחום האינסטנט.

בעקבות ההחלטה נדרשה קודאק לסגור קווי ייצור, להפסיק מכירות, ולהציע תוכניות פיצוי למיליוני לקוחות שרכשו מצלמות אינסטנט. בהמשך נקבעו פיצויים לפולארויד בהיקף של כ‑900 עד 925 מיליון דולר, לאחר תהליך חישוב נזקים ממושך. הסכומים הובילו למחיקות חשבונאיות כבדות, פגיעה בתזרים המזומנים והעמקת ההפסדים של קודאק בשנים שלאחר מכן. הוויתור על התחום חייב שינוי מבני בפעילות החברה וצמצום השקעות במוצרים עתירי קניין רוחני.

9 בינואר 1952 - הכנסת מאשרת את פתיחת המו"מ להסכם השילומים עם גרמניה 

ב‑9 בינואר 1952 אישרה הכנסת את החלטת הממשלה לפתוח במשא ומתן רשמי עם גרמניה המערבית בנושא הסכם השילומים, שנועד להסדיר פיצויים על רכוש יהודי שנגזל בתקופת השלטון הנאצי. ההחלטה התקבלה ברוב של 61 חברי כנסת מול 50 מתנגדים, לאחר דיון סוער שנמשך שעות רבות, ובצל הפגנות נרחבות ואלימות מחוץ למשכן הכנסת.

ההחלטה הסמיכה את הממשלה לנהל מגעים שגובשו בהמשך להסכם שנחתם בספטמבר 1952. ההסכם קבע כי גרמניה המערבית תעביר לישראל תשלומים בהיקף כולל של כ‑3 מיליארד מארק גרמני, בפריסה של כ‑12 שנים. התשלומים הועברו ברובם בצורת סחורות וציוד, ולא כמזומן, וכללו אוניות סוחר, קטרים, קרונות רכבת, ציוד תעשייתי, דלק, חומרי גלם ומכונות ייצור.

באותה תקופה התמודדה ישראל עם מחסור חמור במטבע חוץ, גירעונות תקציביים עמוקים, מדיניות קיצוב רחבה וקליטת עלייה בהיקפים של מאות אלפי בני אדם. כספי השילומים שימשו מקור מימון מרכזי לפיתוח תשתיות תחבורה, אנרגיה ותעשייה, להקמת מפעלים, להרחבת נמלים ולחיזוק יכולות הייצור המקומיות. האישור בכנסת ב‑9 בינואר היווה שלב מוסדי מכריע בשילוב מקורות מימון חיצוניים במבנה הכלכלי של המדינה הצעירה.