פצצה רכב מטען
צילום: פייסבוק סעיף 27

בן זוגה העבריין חוסל; האם היא זכאית לקצבה מביטוח לאומי?

ביטוח לאומי דחה את תביעתה של בת זוגו של עבריין שחוסל, לקבלת קצבת שאירים. לאחר דחיית תביעתה הגישה בת הזוג עתירה לבית הדין לעבודה בטענה כי הייתה בזוגיות במשך שנים עם אבי ילדה מגיל 16, וכי היא ידועתו בציבור מזה שנים רבות. מה פסק בית הדין?
נתנאל אריאל | (7)

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דן לאחרונה בתביעה של צעירה שתבעה לשלם לה דמי קצבת שאירים בגלל שהייתה 'ידועה בציבור' של בן זוגה המנוח שנהרג בפיצוץ ממטען חבלה ברכבו.  

חיסול,  קרדיט: פייסבוק לפי סעיף 27     

      חיסול,  קרדיט: פייסבוק לפי סעיף 27

 

בן זוגה של התובעת, נהרג ממטען חבלה שהוטמן ברכבו לפני כשנתיים. כאשר חודשים ספורים לפני הירצחו נולד לשניים ילד, אשר הוכר על ידי הביטוח הלאומי לקבלת קצבת שאירים מהמוסד. תביעתה של בת הזוג לקבלת קצבת שאירים נדחתה על ידי ביטוח לאומי משום שבשעת פטירתו של המנוח היא "לא הייתה אשתו או הידועה בציבור המתגוררת עמו".

 

התובעת, בת 23 טענה בדיון כי הכירה את המנוח בשנת 2016 ומחודש מאי באותה שנה הם החלו לצאת כזוג לכל דבר ועניין. בשנת 2019 עברו בני הזוג להתגורר יחדיו בדירה בבעלות אמו של המנוח. התובעת טענה כי ניהלה עם המנוח חיים משותפים כבני זוג הידועים בציבור והתגוררו יחדיו עד למועד פטירתו, למעט בתקופות בהן שהה במעצר.

 

מנגד בביטוח לאומי טענו כי טענותיה של התובעת נבדקו לעומק, וכי היא קיבלה בעבר קצבת הבטחת הכנסה לאחר שהצהירה כי היא מתגוררת לבד וכי הקשר עם המנוח אינו טוב, ולכן לדברי הביטוח הלאומי תביעתה לקצבת שאירים נדחתה כדין.

 

אלמנה של המנוח

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט כאמל אבו קאעוד קבע כי  דין התביעה להתקבל. השופט ציין כי לפי סעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי קצבת שאירים משולמת למי שהייתה "אלמנה" של מבוטח. על פי סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי "אלמנה" מוגדרת כ"מי שהייתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו. אשתו מוגדרת בסעיף 1 לחוק "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו".

 

כידוע לצורך הכרה כ"ידועה בציבור" נדרש כי יתמלאו שני תנאים מצטברים - בשעת פטירת המבוטח היא הייתה ידועה בציבור כאשתו, ובנוסף כי בשעת פטירתו של המבוטח, היא גרה עמו.

קיראו עוד ב"משפט"

השופט ציין כי בכדי להוכיח 'ידועה בציבור' צריך להביא ראיות כי האישה הייתה ידועה בציבור כאשתו של האדם בו מדובר, ושבציבור קיבלו את השניים כבעל ואישה, וכך התייחסו אליהם. בנוסף יש צורך בראיות שהשניים התכוונו לקשר של תמיד, שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, אם כי מסיבה זו או אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב על פי הדין. 

  

על פי הפסיקה נקבע כי "המבחן להכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול: ראשית – על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית – עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים". 

  

בפסיקה נקבע כי "משק בית משותף" פירושו שיתוף במקום המגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחתו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו".

 

  תכלית קצבת שאירים מתקיימת

בשורה של פסקי דין הובהר כי תכליתה של גמלת השאירים לפי חוק הביטוח הלאומי היא לפצות על אובדן התמיכה הכלכלית שהייתה נתונה לאדם מבן זוגו כמי שהיה תלוי בו בהקשר זה, ולשמר את רמת חייו פחות או יותר כפי שהייתה לפני פטירת בן הזוג. בחלק מפסקי הדין ניתן משקל רב לשאלת התלות כלכלית של השאיר בבן הזוג שנפטר, כשבחלק מהמקרים עצם התלות הכלכלית הוגדרה כתכלית החוק עצמה. לצד זאת, יש אמירות אחרות בפסיקה שלפיהן גם העדר תלות כלכלית של אישה בבן הזוג שנפטר אינה שוללת את היותה ידועה בציבור שלו.

הפסיקה הרווחת היום מסתייעת במבחן מרוכך, ובודקת אם בפטירת המנוח נוצר לבן הזוג שנותר בחיים "מחסור כלכלי". עם זאת, במקרים המתאימים גם העדרו של מחסור כלכלי, אינו שולל קיומה של מערכת יחסים של ידועים בציבור:

 

השופט קבע כי "תכליתה של קצבת השאירים המשולמת על ידי המוסד, היא הענקת ''רשת ביטחון' מינימלית תוך מתן מענה מסוים, על חשבון הקופה הציבורית, לחסר כלכלי הנובע מאובדן הזוגיות והשיתוף". במקרה שלפנינו התכלית הזו מתקיימת".

השופט ציין כי "התובעת אישה צעירה, קשת יום, אשר הפכה לפתע לאם יחידנית בגיל 20, עם פטירתו של בן זוגה בנסיבות טרגיות, ונשענת על רשויות הרווחה למחייתה ולפרנסת בנה, ללא מערך משפחתי תומך. לתובעת, בת להורים גרושים, החיים בנפרד, לא הייתה כתובת יציבה אחת. בעיקר נרשמה במענו של אביה ולתקופה קצרה במענה של אימה".

השופט הוסיף כי "מעדותה של התובעת שנתמכה בעדותה של אימה למדנו כי משנת 2016 לערך, כשהתובעת הייתה קטינה (15-16) היא נקשרה ביחסים עם המנוח, שהיה מבוגר ממנה ב-10 שנים, ובעל רקע פלילי. הוריה של התובעת התנגדו לקשר ביניהם, אולם התובעת לא שעתה לדעתם. התובעת העידה כי יחסיה עם המנוח היו מבוססים על אהבה עמוקה ובלשונה 'אהבה מטורפת'".

 

אין עוררין על היותם בני זוג

השופט כאמל אבו קאעוד קבע כי  "אין עוררין על היותם של השניים בני זוג. התובעת נקשרה עם המנוח מגיל צעיר וחרף הקשיים והתנגדות הוריה, התרשמנו כי יחסיה עמו היו יציבים, היא הרתה לו והם תכננו להתחתן אלמלא חייו נגדעו. המנוח פרנס את התובעת, עת היה במעצר היא דאגה לספק לו כסף ל"קנטינה", היא ביקרה אותו בכלא, ובחייו היא הייתה חתומה על תצהיר בפני נוטריון בו הצהירה על חייהם המשותפים.

 

המגורים המשותפים הוכחו מהעדויות שתי האימהות וגם מעדותה של השכנה שהעידה שהתובעת התגוררה עם המנוח לפני ההיריון, התגוררה בדירה במהלך מעצרו של המנוח והמשיכה להתגורר גם לאחר הלידה. היא העידה כי סייעה לתובעת בהריונה, שבחלקו היא שהתה בדירה בגפה ועדותה לא נסתרה.

 

התובעת נותרה בדירה עד לפטירתו של המנוח, וכפי שתיארה אימה היא פונתה מהדירה יחד עם בנה התינוק ביום בו נהרג המנוח, והיא הצליחה לפנות את חפציה של התובעת רק באישור המשטרה מאוחר באותה בלילה.

    

השופט קבע כי הוא לא מקבל את עמדת הביטוח הלאומי "לפיה העובדה כי המנוח ביקש מהתובעת לבצע בדיקת פוליגרף להוכחת נאמנותה תיזקף לחובתה. דווקא מבדיקת הפוליגרף שביצעה התובעת לאחר לידת בנם המשותף וימים ספורים לפני שהמנוח נהרג, למדנו כי התובעת הייתה נאמנה למנוח לכל אורך הקשר הזוגי בין השניים".

 

השופט ציין כי "אכן, בתביעה להבטחת הכנסה התובעת דיווחה למוסד כי המנוח והיא "לא מתגוררים יחדיו והקשר ביניהם לא טוב, נכנס ויוצא מבית הסוהר". לפיה מסקנתנו כי התובעת התגוררה עם המנוח והייתה ידועה בציבור כבת זוגתו, ברור כי ההצהרה שניתנה לצורך התביעה להבטחת הכנסה לא הייתה אמינה".

השופט ציין כי למרות זאת,  "במסגרת תביעותיה לביטוח לאומי דיווחה התובעת, כי אומנם היא מתגוררת לבד, אולם בביתו של המנוח. לפיכך, נראה כי הצהרותיה ניתנו בתקופות בהן שהה המנוח במעצר ויש לפרש אותן בהתאם".

 

לאור זאת פסק השופט כי "שוכנעו אפוא כי התובעת והמנוח קשרו את גורלם יחדיו, התגוררו וניהלו משק בית משותף משנת 2018 או לכל הפחות מתחילת 2019 ועד למועד פטירתו של המנוח, התנהלו כבני זוג לכל דבר ועניין, ואף התכוונו להינשא באופן שהיו ידועים בציבור כבני זוג לכל דבר ועניין".

 

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    לכו תדעו מי איים על משפחת השופט... (ל"ת)
    רק כך זה מובן 02/09/2023 20:48
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    שולתתתת1 02/09/2023 20:39
    הגב לתגובה זו
    מצד אחד התצהיר של הבטחת הכנסה ומצד שני שארים. גם אם ערעור במקרה הזה לא יתקבל צריך להעניש על תצהיר כוזב ולהחזיר את הכסף עם קנס.
  • 3.
    משה 02/09/2023 17:17
    הגב לתגובה זו
    מצד אחד קובע לתת לה כסף מכספי משלמי המיסים תוך שהוא אומר שהיא שיקרה בתצהיר לקבל הבטחת הכנסה. אז שינכו לה מקצבת השאירים את הכספים שקיבלה שלא כדין אם שיקרה בתביעה להבטחת הכנסה. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלימה. שופט גרוע ביותר.
  • 2.
    הברבור הירוק 02/09/2023 13:20
    הגב לתגובה זו
    היתה ידועה בציבור למי שגנב ולא שילם ביטוח לאומי למה לשלם לה ??
  • 1.
    תנו לי סיבה אחת להיות אדם ישר ומועיל לחברה (ל"ת)
    בוחבוט 02/09/2023 10:55
    הגב לתגובה זו
  • אולי בגללך אלוהים לא ישמיד אותנו כמו בסדום. (ל"ת)
    שי.ע 02/09/2023 21:45
    הגב לתגובה זו
  • יוני 02/09/2023 17:48
    הגב לתגובה זו
    מדינת ישראל נידונה לאבדון.
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן

עוזי גרסטמן |

כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.

איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.

אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".

העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין

שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.

בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.