אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון

הם הכירו לפני יותר מעשור, כשחייהם היו בשיאם. הוא, יזם נדל"ן מצליח, שהיה מעורב בפרויקטים גדולים בתל אביב; והיא, אשת משפחה שצעירה ממנו ב-15 שנה. האהבה שלהם נראתה מבטיחה, ועם הזמן נולדו להם שני ילדים. אך כמו זוגות רבים שבונים יחד חיים משותפים, גם הם ביקשו להסדיר את היחסים ביניהם בהסכם משפטי - הסכם חיים משותפים, שאמור היה להבטיח יציבות ומניעת סכסוכים עתידיים.

אלא שכשהיזם שם קץ לחייו ב-2022 לאחר שאובחן כחולה במחלה קשה, מצאה את עצמה בת זוגו לשעבר נאבקת לא רק באובדן, אלא גם על זכויות כלכליות בהיקף של מיליונים. לטענתה, בהסכם שנחתם ביניהם נקבע כי במקרה של פרידה, יהיה עליה לקבל סכומי כסף שונים - והמוות, מבחינתה, הוא סוג של פרידה. עיזבונו של היזם, שהוערך בעשרות מיליוני שקלים, עבר לידיהם של ילדיו ושל גרושתו לשעבר, והמאבק המשפטי החל.

ההסכם נחתם ב-2014. ובמסגרתו הוסכם כי תתקיים הפרדה רכושית מוחלטת בין השניים, כך שכל אחד מהם ישמור על רכושו, בין אם נצבר לפני הקשר ובין אם אחריו. לצד זאת, היזם התחייב כי במקרה של פרידה הוא ישלם לבת זוגו סכומי כסף משמעותיים, שיכללו, בין היתר, מענק לרכישת דירה, רכישת רכב חדש, ותשלום חודשי קבוע של 2,500 שקל למשך שנתיים לאחר הפרידה. לפי ההסכם, כתב השופט תומר שלם בפסק הדין, "נקבע כי ככל שזוגיות הצדדים לא תצלח חלילה ואלה ייפרדו – תקבל האישה מענק כספי". אלא שלא הוזכר בו בשום מקום מצב של פטירה. 

המנוח ניסח את ההסכם בעצמו

למרות זאת, לאחר מות בן זוגה, הגישה האשה תביעה על סך 2.55 מיליון שקל, בטענה כי המילה פרידה בהסכם כוללת גם פרידה עקב מוות. "לא היתה כל כוונה להבחין בין פרידה בחיים לבין פרידה עקב פטירה", הצהירה בת זוגו בתצהיר שהגישה לבית המשפט. לדבריה, "היה ברור שאני זכאית לתשלומים במקרה של סיום הקשר מכל סיבה שהיא". עוד היא טענה כי לא היתה מיוצגת בעת החתימה על ההסכם, לא ניהלה משא ומתן על תנאיו, וכי המנוח הוא שניסח אותו בעצמו. משום כך, לדבריה, יש לפרשו באופן שייטיב עמה.

• כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
• פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מנגד, גרושתו ובתו של היזם, שהן היורשות המרכזיות על פי צוואתו, טענו כי ההסכם מתייחס אך ורק לפרידה בחיים - ולא למוות. "לו היה המנוח מתכוון לכלול גם את מותו תחת ההתחייבויות שבהסכם, הוא היה מציין זאת במפורש", נכתב בכתב ההגנה.

בצוואתו שנערכה ב-2019, חמש שנים לאחר חתימת ההסכם, ציווה היזם לבת זוגו הנוכחית רכב וסכום של 3 מיליון שקל לרכישת דירה - מתנה משמעותית בפני עצמה. לשתי בנותיו הוא ציווה את יתרת העיזבון, שכללה, בין היתר, מניות בחברות שביצעו פרויקטים נדל"ניים נרחבים בתל אביב. "הצוואה מלמדת על כוונת המנוח להעניק לתובעת סכום מסוים בלבד - ולא מעבר לכך", נכתב בתשובת הגרושה ובתו הגדולה. "אילו רצה להעניק לה גם את הסכומים שבהסכם וגם את המגיע לה בצוואה, היה עושה זאת במפורש".

התובעת אישרה שלא נכתב בהסכם שמוות הוא פרידה

השופט שלם פתח את פסק דינו בדיון מעמיק על פרשנות חוזים: כיצד יש להבין מונחים בהסכמים שניתנים לפירוש ביותר מדרך אחת. לדבריו, "נקודת המוצא התוחמת את גבולות הפרשנות היא בראש ובראשונה לשון החוזה". בית המשפט הדגיש כי המלה פרידה, בהקשרה הטבעי, מתייחסת להחלטה מודעת של אחד מבני הזוג לסיים את הקשר, ולא לאירוע מוות שאיננו תלוי בהם. השופט ציין כי גם בעדותה אישרה התובעת כי לא נכתב בהסכם שפרידה היא גם מוות. יתרה מכך, ההסכם כלל הוראה מפורשת שלפיה "ככל שהצדדים יחליטו להיפרד חלילה", דבר שאינו יכול לחול על מוות.

• ניצחון בשרונה: ועדת הערר חתכה את היטל ההשבחה
• הוויתור על דירה בוטל - האישה נתנה לגרוש את הדירה ללא תמורה; בית המשפט החליט להחזיר לה מחצית מהדירה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הסבתא הורישה הכל לנכדים - בית המשפט ביטל זאת

לדברי השופט, "פרשנות המייחסת למלה 'פרידה' משמעות של פטירה אינה מתיישבת לא עם לשון ההסכם ולא עם ההיגיון והשכל הישר. כיצד ניתן לומר שזוגיות לא מצליחה בשל אירוע מוות?". הוא הדגיש בהכרעתו כי "הפרידה", על פי ההסכם, היתה תוצאה של החלטה אקטיבית של מי מבני הזוג - לא מאורע טבעי ובלתי נמנע כמו מוות. עוד גם הוא הוסיף כי בני הזוג הבחינו בין שני מצבים: כשהזוגיות מצליחה ונמשכת, זכאית האשה לתמיכה חודשית כל עוד הם יחד; אך אם הם ייפרדו, התשלומים נמשכים לשנתיים בלבד. מכאן, קבע בית המשפט, שאין מקום לפרש את המוות כ"פרידה".

מעבר ללשון ההסכם, נבחנה גם מערכת הנסיבות שסבבה את חתימתו. האשה טענה כי המנוח ניסח את ההסכם בעצמו, והיא לא היתה מיוצגת. לדבריה, הם כלל לא דנו במשמעות המונח "פרידה". בית המשפט קבע בהחלטתו כי גם אם כך היה, אין די בכך כדי להחיל על ההסכם פרשנות מרחיבה שלא עולה מלשונו. "מדובר בפעולה משפטית דו-צדדית", ציין השופט בפסק הדין שפורסם, "והמבחן הוא אומד דעתם של שני הצדדים. לא ניתן לבסס פירוש של חוזה על כוונה חד-צדדית של צד אחד בלבד, שאינה משתקפת בהסכם".

בית המשפט התרשם גם מההימנעות של התובעת מהבאת עורך הדין שערך את ההסכם, לעדות. "הימנעות בעל דין מלזמן לעדות עד שיכול לתמוך בגרסתו, פועלת לרעתו", הזכיר השופט בהכרעת הדין, וקבע כי הדבר מחזק את המסקנה שההסכם נוסח באופן מודע ולא באקראי.

אחד הנימוקים המרכזיים של בית המשפט היה ההבחנה בין ההסכם לצוואה. בעוד שההסכם עסק בהפרדה רכושית מוחלטת ובתמיכה כספית למקרה של פרידה בחיים, הצוואה קבעה הוראות ברורות למקרה של מוות. "המנוח היה אדם יסודי ומסודר", כתב השופט שלם. "אילו התכוון שההסכם יחול גם במקרה מוות, היה מציין זאת במפורש בצוואתו המאוחרת להסכם. העובדה שלא עשה כן - אומרת דרשני".

"המנוח לא התכוון להחיל את ההסכם במקרה של פטירה"

גם עורך הדין שהיה עד לקיום הצוואה העיד בבית המשפט כי המנוח "לא התכוון כלל להחיל את ההסכם למקרה של פטירה. זה היה ברור". בית המשפט ציין עוד כי ההיגיון הפשוט סותר את פרשנות התובעת: אם על פי ההסכם התחייב המנוח לרכוש לה רכב חדש במקרה של פרידה, הרי שאין היגיון בכך שההתחייבות תחול גם במקרה של מותו,מכיוון שבצוואה הוא כבר הוריש לה רכב.

גם מבחינה משפטית טהורה, קבע השופט, לא ניתן היה להעניק לתובעת את הסכומים שתבעה. אפילו אילו היה נכתב במפורש שההתחייבויות ימשיכו גם לאחר המוות, ההסכם היה נחשב "הסכם בדבר ירושתו של אדם", שאסור לפי סעיף 8 לחוק הירושה. על פי אותו סעיף, כל הסכם בדבר ירושתו העתידית של אדם או מתנה שתוקנה רק לאחר מותו - בטלים, אלא אם נעשו במסגרת צוואה כדין. השופט הבהיר כי מכיוון שההסכם בין הצדדים לא אושר בבית המשפט ולא היה "הסכם ממון" על פי החוק, לא ניתן לראות בו מסמך בעל תוקף ירושתי. בפסק הדין נכתב כי, "התחייבותו של המנוח לשלם כספים עם מותו היתה, אילו נכללה בהסכם, בגדר הוראה הורשתית - והיא היתה בטלה. הדרך היחידה להנחיל רכוש לאחר המוות היא באמצעות צוואה".

לאחר הניתוח המפורט של הוראות ההסכם, הנסיבות החיצוניות והמסגרת הנורמטיבית, קבע השופט שלם כי אין בסיס לטענת התובעת. "מסקנתי היא כי התחייבויותיו הכספיות של המנוח חלות רק במקרה של פרידה זוגית בחייו - ולא למקרה של מוות כפי שארע כאן", נכתב בהכרעת הדין. בית המשפט דחה את התביעה במלואה וחייב את האישה לשלם לנתבעות - הגרושה והבת הגדוהל - הוצאות משפט בסכום כולל של 80 אלף שקל. עם זאת, הוא ציין כי ההליך נוהל בכבוד, וכי לא מדובר במקרה של חוסר תום לב אלא במחלוקת פרשנית כנה.

בין השורות של פסק הדין ניכרת גם הטרגדיה האנושית. מאחורי סעיפי ההסכם והצוואה עומדים בני אדם שחיו יחד עשור שלם, גידלו ילדים משותפים, ונאלצו להתמודד עם מחלה קשה ואובדן. "הסכם חיים משותפים" שנחתם מתוך אמון ורצון להגן על מערכת היחסים, הפך לאחר מותו של בן הזוג למוקד למאבק משפטי קשה.

למה בעצם בית המשפט חשב שפרידה לא כוללת גם מוות?

מכיוון שלפי השופט, פרידה היא החלטה של בני הזוג, פעולה שאחד מהם יוזם - לא משהו שנכפה עליהם. מוות, לעומת זאת, הוא לא בחירה אלא גורל. לכן אי אפשר לקרוא למוות פרידה במובן החוזי.

ואם בני הזוג באמת התכוונו שגם מוות ייחשב כפרידה, למה זה לא הספיק?

גם אם זו היתה כוונתם, הם היו צריכים לכתוב זאת בצורה ברורה בהסכם. בית המשפט לא מנחש כוונות, אלא מסתמך על מה שכתוב. אם אין אזכור למוות, המשמעות היא שלא התכוונו לכך במפורש.

האם היה משנה משהו אם ההסכם היה מאושר בבית המשפט?

ייתכן שכן. אם ההסכם היה מאושר כהסכם ממון לפי החוק, ייתכן שהיה אפשר לראות בו מסמך תקף גם מול העיזבון, במידה מסוימת. אבל כאן מדובר בהסכם חיים משותפים שלא אושר, ולכן הוא נחשב חוזה רגיל, לא מסמך עם תוקף ירושתי.

אז מה בעצם ההבדל בין הסכם חיים משותפים להסכם ממון?

הסכם ממון הוא מסמך שמאושר על ידי בית המשפט או נוטריון, ויש לו תוקף חוקי ברור שמסדיר את יחסי הרכוש גם למקרה של מוות. הסכם חיים משותפים הוא הסדר פרטי יותר, שלא בהכרח מקבל אישור רשמי. לכן קשה להפעיל אותו אחרי שהצד השני נפטר.

למה בית המשפט בכלל הזכיר את סעיף 8 לחוק הירושה?

מפני שהסעיף הזה אומר שאי אפשר לערוך הסכם ירושה בחייו של אדם. אם מישהו כותב בהסכם מה יקרה עם רכושו אחרי מותו זה לא חוקי, אלא אם כן זה נעשה בצוואה. השופט רצה להבהיר שגם לו היה ההסכם כולל סעיף כזה, הוא היה בטל לפי החוק.

השופט הסביר שההליך היה ממושך וכלל טענות רבות, אבל גם ציין שהתנהלות הצדדים היתה מכובדת. לכן הוא בחר בסכום שנחשב מאוזן: לא נמוך מדי, כדי לא לעודד תביעות חסרות בסיס, אבל גם לא גבוה מדי כדי לא להעניש אותה קשות.

מה אפשר ללמוד מהמקרה הזה למי שחי עם בן או בת זוג בלי נישואים?

שהכי חשוב לנסח הסכם מדויק וברור, ובמיוחד לאשר אותו בבית המשפט. אם רוצים שההתחייבויות יחולו גם במקרה של פטירה צריך לציין זאת במפורש, ורצוי גם לערוך צוואה תואמת. אחרת עלול להיווצר מצב שבו הפרשנות המשפטית תבטל את מה שהתכוונו באמת.

האם בית המשפט התחשב בכך שיש להם שני ילדים משותפים?

כן, זה הוזכר. במהלך הדיונים האשה התחייבה שכל סכום שייפסק לטובתה ויפגע בחלק של הילדים יופקד בנאמנות לטובתם. אבל בסוף, מכיוון שהתביעה נדחתה, זה כבר לא היה רלוונטי.

במקרה אחר, פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, בראשות השופטת שני כ"ץ, עוסק במחלוקת משפטית סביב זכאות לירושה בין אלמנתו הרשמית של מנוח לבין אשה שטענה כי היא הידועה בציבור שלו. התביעה שהוגשה על ידי הידועה בציבור הביאה לסכסוך משפטי סבוך הנוגע לזכויות בעיזבונו של איש עסקים שנפטר, כשעיקר הדיון נסוב סביב שאלת זכאותה של הידועה בציבור לרשת חלק מהעיזבון. המקרה מציב שאלות משפטיות וערכיות חשובות על היחס שבין נישואים פורמליים ומעמד הידועים בציבור בישראל. המנוח, שהיה מהנדס ואיש עסקים מצליח, נפטר ב-2018 בגיל 69, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. במועד פטירתו הוא היה נשוי לאשתו מזה 45 שנה, כשלזוג נולדו שלוש בנות משותפות. ואולם במקביל לחיים המשותפים עם אשתו הרשמית, המנוח ניהל במשך 26 שנה מערכת יחסים זוגית עם המתנגדת - אשה שטענה כי היא היתה הידועה בציבור שלו. בעקבות פטירתו של המנוח, ביקשו האלמנה ובנותיה צו ירושה שיחלק את עיזבונו בהתאם לדין - מחצית לאלמנה ומחצית לבנות. מנגד, טענה הידועה בציבור כי יש להכיר בה כיורשת של מחצית מהעיזבון, בהתבסס על היותה בת זוגו של המנוח.