סכסוך על הירושה הגדולה: המאהבת מול אשתו של איש העסקים
פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, בראשות השופטת שני כ"ץ, עוסק במחלוקת משפטית סביב זכאות לירושה בין אלמנתו הרשמית של מנוח לבין אשה שטענה כי היא הידועה בציבור שלו. התביעה שהוגשה על ידי הידועה בציבור הביאה לסכסוך משפטי סבוך הנוגע לזכויות בעיזבונו של איש עסקים שנפטר, כשעיקר הדיון נסוב סביב שאלת זכאותה של הידועה בציבור לרשת חלק מהעיזבון. המקרה מציב שאלות משפטיות וערכיות חשובות על היחס שבין נישואים פורמליים ומעמד הידועים בציבור בישראל.
המנוח, שהיה מהנדס ואיש עסקים מצליח, נפטר ב-2018 בגיל 69, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. במועד פטירתו הוא היה נשוי לאשתו מזה 45 שנה, כשלזוג נולדו שלוש בנות משותפות. ואולם במקביל לחיים המשותפים עם אשתו הרשמית, המנוח ניהל במשך 26 שנה מערכת יחסים זוגית עם המתנגדת – אשה שטענה כי היא היתה הידועה בציבור שלו. בעקבות פטירתו של המנוח, ביקשו האלמנה ובנותיה צו ירושה שיחלק את עיזבונו בהתאם לדין – מחצית לאלמנה ומחצית לבנות. מנגד, טענה הידועה בציבור כי יש להכיר בה כיורשת של מחצית מהעיזבון, בהתבסס על היותה בת זוגו של המנוח.
המנוח גר בביתה של המתנגדת מחצית מהשבוע וסייע לה כלכלית צילום: ביזפורטל
המתנגדת טענה כי במשך כל שנות הקשר ביניהם, המנוח גר בביתה מחצית מהשבוע וסייע לה כלכלית, כולל העברת נכסים על שמה בארה"ב. היא הוסיפה כי השניים ניהלו חיים משותפים לאורך כל השנים, וכי היא תמכה בו במהלך מחלתו, ליוותה אותו לטיפולים והיתה לצדו עד יומו האחרון. לטענתה, נישואיו של המנוח לאשתו הרשמית היו נישואים על הנייר בלבד, ויחסיהם היו פורמליים ולא מעשיים.
המתנגדת הציגה ראיות לתמיכה כלכלית מצד המנוח
במהלך המשפט, המתנגדת הציגה כמה ראיות המעידות על התמיכה הכלכלית מצד המנוח כלפיה, כולל העברת כספים ומתנות. היא ביקשה שבית המשפט יכיר במעמדה כבת זוגו האמיתית, ולכן יעניק לה את הזכות לרשת מחצית מעיזבונו. מנגד, האלמנה ובנותיה טענו כי נישואי המנוח לאלמנתו היו נישואים מלאים לכל דבר ועניין, וכי לאורך כל שנות נישואיהם ניהלו חיים משותפים. הן טענו כי המנוח לא התכוון להיפרד מאשתו הרשמית, ולמרות מערכת היחסים שהיתה לו עם המתנגדת, הוא לא נקט צעדים כדי לסיים את נישואיו. האלמנה הדגישה כי היא ובעלה חלקו נכסים משותפים, התגוררו יחד בביתם, ואף ישנו יחד באותה המיטה. השופטת כ"ץ בחנה בקפידה את הטענות שהועלו על ידי הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפניה, ופסקה כי על פי חוק הירושה, האלמנה היא זו הזכאית לרשת מחצית מהעיזבון, ולא המתנגדת. השופטת הדגישה כי על פי החוק, זכות הירושה שמורה לבן הזוג הרשום - במקרה זה האשה הרשמית, אלא אם קיימת צוואה המורה אחרת. בפסק הדין נכתב: "הוכח כי המנוח והמשיבה 1 ניהלו חיים משותפים ואמיתיים לאורך כל שנות נישואיהם, ולכן אין עילה לקבוע כי המתנגדת זכאית לחלק כלשהו בעיזבון". היא אף הוסיפה כי המנוח מעולם לא ניסה לנתק את קשריו עם אשתו, ולא הוכח כי נישואיהם היו "ריקים מתוכן". לדבריה, "הנישואים היו חיים ופעילים, כאשר המנוח בחר מרצונו להמשיך לחיות עם המשיבה 1 בביתם המשותף".
אם אין צוואה - ידועה בציבור לא זכאית לירושה
פסק הדין מאיר את השאלות הסבוכות שעולות בסכסוכי ירושה הנוגעים למעמד הידועים בציבור. השופטת הדגישה כי חוק הירושה קובע באופן ברור שידועה בציבור אינה זכאית לירושה אם המוריש היה נשוי לאדם אחר בעת פטירתו, כפי שהיה במקרה זה. היא ציינה כי "המונח 'בן זוג' לפי סעיפים 11-10 לחוק הירושה מתייחס למי שהיה נשוי פורמלית למוריש במועד פטירתו". פסק הדין הנוכחי ממחיש את מורכבות סוגיות הירושה בישראל, בייחוד כשמעורבות בו כמה מערכות יחסים. המקרה שבנדון הדגיש את חשיבותו של חוק הירושה, והבהיר כי ידועים בציבור אינם זכאים לירושה במקרה שהמוריש היה נשוי לאדם אחר בעת פטירתו.
במקרה אחר, הכריעי בית המשפט לענייני משפחה בקריות בינואר האחרון בעתירה שבה אשה שלא היתה כלל חלק מהמשפחה, הגישה התנגדות לצוואה של מנוח, וטענה כי היא היתה הידועה בציבור שלו, ולכן אף שלא הוריש לה דבר - היא זכאית למחצית מירושתו. תחילתו של הסיפור ב-2018, אז נפטר המנוח, שהיה פנסיונר. הוא הניח אחריו ארבעה ילדים - שניים מנישואיו הראשונים ושניים מנישואיו השניים. ב-2017 פנה המנוח לעו"ד וביקש שיערוך עבורו צוואה. המנוח היה איש בעל נכסים, וחתם על הצוואה בנוכחות עדים, כשמהלך החתימה הוסרט בווידאו. בצוואתו, הוא הורה כי, "הנני מצווה בזה כל רכושי מכל סוג, מקרקעין (דירה) ניירות ערך וכספים, ביטוח חיים וזכויות, מכל סוג ומין שהוא לבתי היקרה". המנוח הוריש את כל רכושו לאחת מבנותיו מנישואיו הראשונים, ואילו ליתר ילדיו לא הוריש דבר. בתו עתרה לקיום הצוואה לפני רשמת הירושה, אך אחותה ואשה שטענה כי הייתה הידועה בציבור שלו, הגישו התנגדות לביצועה. במקביל עתרה האשה התובעת בבקשה למתן צו ירושה בטענה שהיא ידועה בציבור של מנוח, ויורשת על פי דין. במקרה נוסף, ידועה בציבור לשעבר של אדם שהוא בעל דירה בראשון לציון דרשה לקבל מחצית מהנכס שלו. התביעה הגיעה להכרעה בבית המשפט המחוזי בלוד בפברואר 2024. סגנית הנשיאה, השופטת ורדה פלאוט (אב"ד), השופט צבי ויצמן והשופטת צבייה גרדשטיין פפקין דנו בערעור שהגיש האיש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה להעניק מחצית מהדירה לאשה, לאור הזוגיות בת 15 השנים שהיתה ביניהם והסממנים הנוספים שהיו לקיומו של שיתוף בנוגע לנכס. הצדדים הכירו ב-2007, וכעבור שנה עברו להתגורר ביחד בדירה של האיש במעלה אדומים, שאותה רכש עוד לפני הזוגיות ביניהם. הם מעולם לא התחתנו, אבל הביאו לעולם שני ילדים משותפים. האיש עבד ופרנס, ואילו האשה שימשה עקרת בית והיתה אחראית על גידול הילדים. הדירה שבה גרו הצדדים נמכרה והוחלפה פעם אחר פעם. הדירה האחרונה שבהן – דירת חמישה חדרים בראשון לציון – נרשמה על שם הגבר בלבד. בשלב מסוים עלו היחסים ביניהם על שרטון והם נפרדו, ובעקבות כך התנהל ביניהם מאבק משפטי על גורל הדירה הזו.
- 1.שי 03/10/2024 09:48הגב לתגובה זונשים הן נבלות הכי גדולות שהשטן ברא

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.