במסיבת עיתונאים שכינסה אתמול, טענה אלונה ברקת שהיא השקיעה 350 מיליון שקל ב-17 שנים. כשעושים חישוב מהיר, זה נשמע מאוד הגיוני: ברקת שמה כ-20 מיליון שקל בשנה, חלק קטן במחלקת הנוער והשאר בקבוצה הבוגרת. נכון, הקבוצה שלה נהנתה מהכנסות, ואת זה אסור לשכוח. קצת קשה לאמוד מספרים 17 שנה אחורה, אבל שלושה דברים יוצאים מתוך המספרים האלה והדברים שאמרה:   1. ברקת השקיעה הרבה מאוד כסף והצילה את הפועל באר שבע, ממש ככה. חלק מאוהדי באר שבע הם כפויי טובה ואולי מגיע להם לחזור לימים שבהם הקבוצה דשדשה במשך שנים. 2. היו לבאר שבע שלוש שנים חלומיות תחת ברק בכר, אבל חוץ מזה, לא בטוח שהסכומים שברקת השקיעה היו מוצדקים ומהדהדים עוד יותר את הכישלון של הקבוצה הזאת בשנים האחרונות: לסיים במקום השלישי והרביעי גם הפועל חיפה, מכבי נתניה ואפילו בית"ר ירושלים, בעונה טובה, יכולות. אבל לסיים עונה בלי תואר, כמו זו בעונה שעברה – זה כבר מצריך חשיבה מחודשת, ונראה שהיא עושה כזאת. 3. ברקת לא יכולה להשוות את ההשקעה שלה להשקעה של שחר וגולדהאר. הם גדולים עליה. במספרים, משפחת ברקת, אלונה ואלי, יכולים להשקיע את המספרים האלה. הם לא רוצים, ובצדק - צריך להשאיר משהו לנכדים. ברקת בעלים נהדרת, היא תורמת לקהילה, העיר חשובה לה והיא ממשיכה לשלוח את היד עמוק לכיס למרות שלתושבי הסביבה לא ממש היה אכפת כשהיא רצה לפוליטיקה עם נפתלי בנט. כשהיא ביקשה שיצביעו לה, הם הצביעו ברגליים - והלכו עם מפלגה אחרת.  

אלונה ברקת מצהירה: נלחמים על כל התוארים!!!! pic.twitter.com/fTnTcOWW8X

— Avi Amash (@aviamash) July 18, 2024

ועדיין – ההבדלים בין הסגלים מרשים לנו לצעוק בקול: זה לא כוחות. ברקת עצמה מודה בכך. היא יודעת שהתקציב נע סביב 70-80 מיליון שקל, כשמכבי חיפה נעה בין 100-120 מיליון שקל ומכבי תל אביב סביב 120-130 מיליון. 4. הלכנו לנתונים הכספיים של הפועל באר שבע. ברקת משקיעה הרבה מאוד כסף. איך יודעים את זה? כי בשנתיים הקודמות היא סיימה בגירעון למרות מספר המנויים וקהל שמגיע בהמוניו למשחקי הבית. כלומר, היו הכנסות, אבל ההוצאות של ברקת היו גבוהות יותר. אז מה מצאנו? ברקת הגדילה את התקציב בעונה שעברה, מ-67 ל-78 מיליון שקל, אבל מצד שני, גם ההכנסות גדלו ב-27 מיליון שקל. זה אולי מה שמסביר מה המקור העיקרי לכך שבאר שבע צמצמה את הגירעון שלה משנה לשנה ב-16 מיליון שקל, מ-29 מיליון שקל ל-13 בלבד - הגידול בהכנסות היה גבוה מהגידול בהוצאות. ברקת הביאה עוד שחקנים, הגדילה תקציב, אבל ההבדל בין ההכנסות להוצאות המשיך להצטמצם עם השנים. הנתונים של 2023 טרם פורסמו, אבל באר שבע עדיין נותרה בטווח שבו היא משלמת שכר של 1.5-2.2 מיליון שקל לשחקנים הבכירים שלה. השכר הוא במונחי ברוטו, ולא נטו. אם זר בכיר מגיע להפועל באר שבע, מקזזים רק 25% מס ולא 50%, וזה מקל על זרים להגיע לארץ. באר שבע, בניגוד לערים אחרות, אינה נהנית מהטבת מס, כי היא לא באזור עדיפות א' או ב' ואינה יישוב קו עימות. אם הייתה כזאת, ברקת יכלה אולי לשקול להגדיל תקציב בלי מאמץ מיוחד. כרגע, נתוני השכר מראים שמכבי חיפה ומכבי תל אביב משלמות הרבה יותר. ברקת לא הייתה מעזה להחתים שחקן בשכר של 600 אלף אירו נטו לעונה והיא גם לא צפויה לעשות זאת בתקופה הקרובה. 4. סיפור הזרים מביא אותנו לסעיף הבא. הבקשה של ברקת בנוגע להגדלת מספר הזרים בליגה היא לא פחות ממקוממת. היא מבליטה עוד יותר את הכישלון של באר שבע במחלקת הנוער שלה, שהפכה ללא תחרותית בעליל. אם אתם הורים לשחקנים, לאן תשלחו היום את הילדים שלכם, למכבי פתח תקוה או להפועל באר שבע, למכבי חיפה או להפועל באר שבע? יודעים מה? למכבי נתניה וטוברוק או להפועל באר שבע? התשובה כנראה ברורה.

לפי מידע שהגיע לביזפורטל, ארגון השחקנים, חלק מבעלי הקבוצות ושחקנים ישראלים מתכוונים להתנגד למהלך כזה, אם אכן יוחלט להגדיל את מספר הזרים. אחת ההצעות שעלתה היא להרחיב את מספר הזרים לששה, כפי שיש היום, אבל במתכונת שונה: כל הששה יוכלו לשחק יחד עם המגרש. אם זה יקרה, ההערכה היא שהכדורגל הישראלי יקים קול מחאה.   בחזרה לבאר שבע. פועל יוצא הכישלון הזה במחלקת הנוער, הוא הרצון להתחמש ביותר זרים. בהחלטה כזאת, ברקת לא תגרום לבעיה, היא פשוט תמוטט את הכדורגל הישראלי. בלי בושה, בבאר שבע מזכירים לנו ש"במקומות אחרים יש בממוצע 12 זרים ומעלה אז השאלה היא אם הכדורגל הישראלי רוצה לקשור את ידינו או רוצה שנצליח". זה בדיוק העניין: האם ברקת ראתה את טורניר הנבחרות הצעירות? האם היא חזתה בפלא הזה שנקרא נבחרת הנוער? האם היא מבינה שכישרונות גדולים כמו ענאן חליילי אולי לא היו מתגלים במצב שבו היו משחקים 12 זרים? עזבו חליילי, אתם יודעים כמה כוכבי כדורגל ישראלי לדורותיהם היינו מפספסים אם זו הייתה ההחלטה משנות השמונים? תבוטל ההצעה - ויפה שעה אחת קודם.