כשההסתדרות הכללית (בפעם הרביעית בתוך שנה אחת!) הודיעה כי בכוונתה להשבית את המגזר הציבורי כולו, הפעם על רקע תביעותיה ודרישותיה להסכם שכר במגזר הציבורי, עמד הפיתוי שלא לעשות דבר - לא לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה לצווי מניעה כנגד השביתה - ולהניח לה לפרוץ, על כל המשמעויות הכלכליות והאחרות הקשות הנובעות מכך. התוצאות הקשות וההרסניות למשק ולכלכלה הישראלית, כמו גם  הזעם הציבורי שיופנה כלפי ההסתדרות, יהיו ברמה כזו שההסתדרות בעצמה תתחנן שיושיטו לה את הסולם לרדת מהעץ, עדי כדי כך שיהיה זה גם גורם מרסן בפני איומי שביתות בעתיד.

אבל תחושת האחריות והשכל הישר לא נתנו לנו לעמוד מנגד. איגוד לשכות המסחר עתר לבית הדין הארצי על מנת למנוע את השביתה, עתירה שהובילה להתכנסות של משרד האוצר וההסתדרות עד שיצא עשן לבן, וכל אחד מהצדדים יכול להצהיר שניצח במאבק. מי שבאמת ניצח הוא הציבור הישראלי, ששביתה קשה, כואבת ומיותרת נמנעה ממנו.

על פי בדיקה שערכנו, יום אחד של שביתה במגזר הציבורי משמעו הפסד תוצר של 300 מיליון שקלים, שהם הפסד פדיון ישיר של כ-600 מיליון שקלים. ככל שהשביתה נמשכת, הנזק היומי הולך וגדל. וכאמור, אלו ההפסדים הישירים בלבד. הנזק העקיף של שביתה כזו גדול בהרבה, לרבות נזקים בלתי הפיכים: סחורות שפג תוקפן, מוצרים עונתיים, השבתת קווי ייצור רציפים בשל מחסור בגורמי גלם מיובאים, ביטול עסקאות, אובדן תיירות נכנסת (שמשמעותו פגיעה בייצוא השירותים), ביטול חופשות של ישראלים בחו"ל ועוד. הנזק הכספי לא תם עם סיום השביתה. בנוסף, שביתה במערכת החינוך משמעה אובדן ימי עבודה במשק למאות אלפי הורים שלא הצליחו למצוא סידור לילדיהם.

עצם ההכרזה על השביתה כבר גורמת לנזקים. למשל, כתוצאה מהכרזת השביתה הפעם, ארקיע ביטלה טיסות בוקר ואל-על הקדימה טיסות. הציבור כולו הופך להיות בן ערובה לדרישות ההסתדרות הכללית. ההישג הגדול בהסכם שהושג, שלראשונה לא מדובר עוד בתוספת שכר אחידה לכל העובדים, שמשמעותה שהחזקים יותר ירוויחו, בסכום כולל, יותר מהחלשים. ברור שתוספת של 2% למשכורת של 20 אלף שקלים היא גבוהה יותר מתוספת של 2% למשכורת של 5,000 ש'. באופן זה מנציחים עיוות ומגדילים את פערי השכר במגזר הציבורי.

• כל השמות בפרשת "יד לוחצת יד"
• אף אחד לא הופתע כשסוכן הביטוח המוכר נחשד בשוחד
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לא עוד. בפעם הראשונה שוברים את הנוסחה, והעובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים התייחסות אמיתית. תוספת שכר דיפרנציאלית היא לא עוד מגדל פורח באוויר. לראשונה נוגעים ומטפלים בבעיית אמת במגזר הציבורי.

אכן, שינוי משמעותי, אבל זהו רק צעד ראשוני. אנו חייבים גם צעד משלים - ניתוץ חומות הניידות בתוך ולכל רוחב המגזר הציבורי ההולך, מתרחב ומשמין על חשבון משלם המסים. בשנת 2004 עמד מספר המועסקים במגזר הציבורי על 722 אלף. בשנת 2014 המספר האמיר ל-1.26 מיליון - גידול של 75%, כאשר בזמן המקביל גדל שיעור המועסקים במגזר הפרטי ב-37% בלבד. זהו מתכון בדוק להרס הכלכלה. דו"ח הממונה על השכר במגזר הציבורי מצביע על כך שכ-40% מתקציב המדינה מוצא על שכר. זהו נתון בלתי נתפש.

חייבים לבלום את המגמה המסוכנת של הגידול במגזר הציבורי. פתרון פשוט הוא לאפשר ניידות של עובדים בתוך כל משרד ממשלתי וגם לכל רוחב המגזר הציבורי, וזאת תוך שמירה על כל הזכויות של העובדים עם המעבר. חוסר היכולת לנייד עובדים מוביל לקליטה של עובדים חדשים ויוצר עובדים מתוסכלים וממורמרים במקום העבודה הקיים שלהם, שיכולים היו לפרוח במקום אחר לו הניידות הייתה אפשרית.

• איך תשפיע הורדת הריבית על רווחי חברות הנדל"ן המניב?
• המטוס מספר 1 של מדינת ישראל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המטוס מספר 1 של מדינת ישראל