מדינת ישראל מתגאה, ובצדק, בתואר "אומת הסטארט-אפ". אנו מובילים בפיתוח טכנולוגיות, בפריצות דרך בסייבר ובחדשנות רפואית. אך בצל הזרקורים של האקזיטים הנוצצים, מתהווה מציאות חדשה ומדאיגה בשוק העבודה הישראלי: ואקום רגולטורי מסוכן המותיר את העובד הישראלי חשוף לחלוטין אל מול עוצמתה המתגברת של הבינה המלאכותית (AI) והמהפכה בעולם העבודה שאנחנו רק נמצאים בתחילתה.

​בעוד השיח הציבורי מתמקד בשאלה "האם רובוט יחליף אותי?", האיום המיידי והמוחשי יותר כבר כאן: הפיכתו של המנהל האנושי לאלגוריתם אדיש. זהו עידן ה"ניהול האלגוריתמי", שבו תוכנות מחליטות את מי לגייס, את מי לקדם, את שיבוץ העובדים במשמרות העבודה, ולעיתים, כפי שכבר קורה בעולם, את מי לפטר, ללא מגע יד אדם.

​אין חולק שהטכנולוגיה מבורכת כשהיא באה להעצים את העובד (Augmentation), אך היא הרסנית כשהיא משמשת כתחליף לאחריות ניהולית וכלי לניצול ומעקב. באופן עקבי וגם כעת, מדינת ישראל בוחרת במדיניות של "רגולציה רכה" והתבוננות מהצד. העולם, לעומת זאת, כבר מזמן הפסיק להמתין.

​האיחוד האירופי, במהלך היסטורי, החיל באוגוסט האחרון את ה-EU AI Act. החוק הזה לא רק מסדיר טכנולוגיה, הוא מגדיר מוסר. הוא קובע שמערכות AI המשמשות לניהול עובדים, גיוס ופיטורים הן מערכות ב"סיכון גבוה" (High Risk). המשמעות? אסור למעסיק להפעילן ללא פיקוח אנושי הדוק, ללא שקיפות מלאה וללא מנגנוני הגנה מפני אפליה. באמסטרדם, בית המשפט כבר פסק נגד ענקיות כמו Uber ו-Ola וקבע כי "פיטורים רובוטיים" (Robo-firing) אינם חוקיים. בארה"ב, איגודי התסריטאים והשחקנים בהוליווד השביתו את התעשייה והבטיחו שה-AI לא יהיה הכותב, אלא הכלי בידי היוצר.

• המהפכה הרובוטית - לא רק טסלה
• DoorDash משיקה שותפות רובוטית: משלוחים אוטונומיים בארה"ב
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

​אך בעוד העולם מתקדם לעבר הגנה על האדם, בישראל נדמה שמקבלי ההחלטות רואים רק את הצד של המכונה. החלטת הממשלה 3375 (מספטמבר 2025), שמנחה על הקמת המטה הלאומי לבינה מלאכותית, היא אמנם צעד אסטרטגי חשוב, אך היא חושפת סדר עדיפויות מדאיג. בעוד שהממשלה מקצה משאבים אדירים ל'האצת' הטכנולוגיה ומעבירה סמכויות רגולטוריות למרכז כוח פוליטי במשרד ראש הממשלה, קולו של העובד נותר מחוץ לחדר.

טופס אחד, איחור קטן, ובלי לשים לב השארתם לקופת המדינה מאות אלפי שקלים מהפנסיה שלכם. כל זה קורה בקיבוע זכויות - הליך שרוב הפורשים בטוחים שהוא טכני, אבל בפועל הוא אחת ההחלטות הכלכליות הגדולות ביותר בחיים. מי שמתייחס אליו כאל עוד טופס למס הכנסה, מגלה לפעמים מאוחר מדי ששילם מס על כסף שיכול היה להיות פטור לחלוטין.

קיבוע זכויות הוא הרגע שבו אתם אומרים למדינה איך תרצו לנצל את סל הטבות המס שמגיע לכם על הפנסיה, על פיצויי הפרישה ועל חסכונות פנסיוניים שצברתם לאורך השנים. במקום לקבל פטור מסוים באופן אוטומטי, אתם נדרשים לסמן, לבחור, לוותר ולשריין - וכל X קטן בטופס נהפך להחלטה ששווה עשרות או מאות אלפי שקלים.

הבעיה היא שמדובר במהלך חד־פעמי כמעט בלתי הפיך. אפשר לתקן טעויות רק לזמן מוגבל, ובחלק מהמקרים כלל לא. מי שחותם מהר, בלי להבין מה מסתתר מאחורי המונחים תקרת קצבה מזכה, מענקים פטורים או היוון קצבאות, עלול לקבע לעצמו מס מיותר לכל שארית ימי חייו.

ניקח למשל קצין שפרש מהשירות בצבא קבע, והגיע לעשות קיבוע זכויות כשנתיים אחרי שכבר מילא את הטפסים והתחיל לקבל פנסיה. הוא אמור היה ליהנות מפטור משמעותי על הקצבה, אבל האישור שקיבל מרשות המסים העניק לו פטור של 8.5% בלבד מתקרת הקצבה המזכה - בערך 720 שקל בחודש. הסיבה לכך היא שבמערכת נרשמו לו קיזוזים עצומים - מאות אלפי שקלים של מענקי פרישה פטורים והיוונים פטורים מהעבר, שחישובם נעשה לפי פרשנות לא מעודכנת. אחרי בדיקה מקצועית הוצגו מחדש הנתונים, והחישוב תוקן. שיעור הפטור זינק ליותר מ‑40% מתקרת הקצבה המזכה, והפטור החודשי עלה לכ‑4,140 שקל. עבור מי שנמצא במס שולי בינוני, המשמעות היא חיסכון נטו של כ‑1,500-1,400 שקל בכל חודש, רטרואקטיבית ולכל החיים.

• הרפורמה בפנסיה להבטחת תשואה נדחתה: המנגנון הקיים יהיה עד סוף 2028
• כמה מס משלמים על פנסיה ואיך אפשר לחסוך במס?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הסימון הלא נכון שעלול לעלות כמו דירת שלושה חדרים

פורש אחר, בכיר במגזר הציבורי, עם פנסיה גבוהה, הכנסות מעבודה נוספת ודירות להשקעה, רצה לשמור על נזילות. במסמך ההנחיות הוא סימן שהוא רוצה לשריין 330 אלף שקל להיוון תגמולים בעתיד, וגם ביקש שכל הגדלת פטור עתידית תופנה להגדלת האפשרות לבצע היוון, במקום להגדלת החלק הפטור מהפנסיה. על פניו זה נשמע זהיר: "שיהיה כסף זמין אם אצטרך".

בפועל, עבור אדם עם עודפי נזילות משמעותיים ותזרים הכנסות חזק, הסיכוי שהוא באמת ינצל את הפטור הזה להיוון היה קרוב לאפס. מנגד, הפגיעה בפטור על הפנסיה היתה אדירה. התוצאה: פטור זניח על הקצבה, של בערך 100 שקל בחודש. רק לאחר שנעשה ניתוח והוצג בפניו גובה הנזק המצטבר, הוחלט לנסות לתקן את הקיבוע, אף שהמועד הרגיל לתיקון כבר חלף. במקרה שלו, רשות המסים אפשרה שינוי. הפטור עלה לכ‑30% בלבד על הקצבה, כ‑2,800-2,700 שקל בחודש, אף שהוא נמצא במס שולי של 47%. הסיבה העיקרית: החלטה לשריין פיצויי פיטורים כפטורים לטובת עתיד לא ברור, החלטה שגררה "קנס" עקיף - קיזוז נוסף של כ‑35% מהפטור על הפנסיה. בחישוב קר, היה עדיף לו לקבל את אותם פיצויים בעתיד במסלול אחר: כקצבה בזמן שבו ההכנסה השוטפת שלו כבר תרד, או בפריסה לכמה שנים במס מופחת. הפער בין הבחירה שנקבעה בקיבוע לבין הבחירה האופטימלית הגיע לכ‑250-150 אלף שקלים נטו, בהתאם לתוחלת החיים.