טורקיה נמצאת כעת בעין הסערה. רחובותיהן של איסטנבול, אנקרה, איזמיר ועשרות ערים נוספות מלאים במפגינים זועמים שמתעמתים עם כוחות משטרה שחמושים בגז מדמיע, תותחי מים וכדורי גומי. הבורסה באיסטנבול צונחת לשפל חסר תקדים, הלירה הטורקית נשחקת במהירות, והמשקיעים בורחים בבהלה. בלב המשבר עומד מעצרו של ראש עיריית איסטנבול ויריבו המרכזי של הנשיא רג'פ טאייפ ארדואן, אקרם אימאמאולו, שהצית גל מחאות המוניות – הגדולות ביותר מאז מחאות גזי ב-2013. השלטון נוקט יד קשה, עם איסור על עסקות שורט בבורסה ומעצר של יותר מ-1,100 מפגינים, כולל עיתונאים. השאלה שמרחפת מעל הכל היא האם המשבר הזה עלול להוביל להפיכה – צבאית או עממית – שתשנה את פני המדינה.

הכלכלה הטורקית נמצאת כעת במצב חירום. הלירה הטורקית נסחרת כעת ביותר מ-38 לירות לדולר, לעומת 5.5 ב-2019 – צניחה של כ-85% בערכה. האינפלציה מרקיעה שחקים, מעל 60%, והופכת את מחירי המזון, הדלק והשכירות לבלתי נסבלים עבור רוב האזרחים. הבורסה באיסטנבול איבדה יותר מ-16% בתוך שלושה ימים, והיום היא ממשיכה לצנוח, עם ירידה נוספת של כ-8%. רשות ניירות ערך הטורקית ניסתה לעצור את המפולת עם איסור חריג על שורטים – מכירת ניירות ערך בהשאלה – למשך חודש, והקלה על דרישות ההון העצמי, אך המהלך הזה רק הגביר את חוסר האמון של המשקיעים. זרים מושכים כספים במהירות, והבנק המרכזי שופך מיליארדים בניסיון להגן על המטבע – אבל ללא הצלחה. המשבר הזה אינו חדש. הוא תוצאה של מדיניות כלכלית כושלת של ארדואן, שדחה עליות ריבית והתערב ישירות בבנק המרכזי. בעבר, הוא דגל בריבית נמוכה כדי לעודד צמיחה, אך התוצאה היתה התמוטטות המטבע והאצת האינפלציה. כעת, כשהריבית הגיעה ליותר מ-50%, היא חונקת השקעות ועסקים, והציבור סובל ממחסור בסיסי. הסחרור הכלכלי הזה הפך את המשבר הפוליטי הנוכחי ממחאה מקומית לזעם לאומי.

אימאמאולו: הסמל שמאחד את העם

בלב המשבר עומד אימאמאולו, 53, ראש עיריית איסטנבול ומועמד מפלגת האופוזיציה CHP לנשיאות ב-2028. הוא נעצר בחשד לשחיתות ולקשרים עם טרור – האשמות שהוא מכחיש ורבים רואים כפברוק פוליטי של ארדואן. בית המשפט שלח אותו לכלא סיליברי והשעה אותו מתפקידו - מה שהצית את ההפגנות. ממקום כליאתו, הוא ממשיך לעורר את ההמונים, קורא להם "לומר 'די' לארדואן, ולהילחם על הדמוקרטיה. "הקלפי תגיע, והעם ייתן סטירה שלא ישכחו לעולם", כתב דרך עורכי דינו.

אימאמאולו הוא לא רק פוליטיקאי – הוא תופעה. הוא יליד טרבזון, אוהד נלהב של קבוצת טרבזונספור, ובנה לעצמו קריירה מרשימה: מראשות רובע בייליקדוזו לראש העיר של איסטנבול, העיר הגדולה בטורקיה. ב-2019 הוא ניצח את מועמד ה-AKP של ארדואן בסיבוב חוזר היסטורי, וב-2024 הביס את יריבו בהפרש של 11.62%. הוא זכה לאהדה גם בקרב קהילות כורדיות – נדיר עבור איש CHP – בזכות גישתו הפתוחה. כעת, לאחר שזכה בפריימריז של CHP עם תמיכה של כ-15 מיליון מצביעים, הוא נהפך לסמל התקווה של מיליונים.

• טורקיה תשקיע בשדות גז בארה״ב ותגדיל יבוא LNG - מה זה אומר לישראל?
• פגישה משולשת בטהרן: בכירים טורקיים וסעודיים בביקור רשמי באירן
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ואולם ארדואן לא נרדם. הוא פתח נגדו יותר מ-50 חקירות משפטיות ויותר מ-40 חקירות מנהליות, ביטל את התואר האקדמי שלו כדי לחסום אותו מהמרוץ לנשיאות, והאשים אותו ב"בעיטה בקברו של מהמט הכובש". רעייתו, דילק, נאמה בהפגנה ואמרה כי, "הם חושבים שיעצרו אותו וזה ייגמר. הוא ניצח אותם ארבע פעמים וינצח שוב". התמיכה העצומה בו מראה שהוא כבר לא רק ראש עיר – הוא מנהיג לאומי.

ארדואן: שלטון תחת איום

ארדואן, ששולט בטורקיה כבר 22 שנה, נמצא כעת תחת הלחץ הגדול ביותר מאז ניסיון ההפיכה ב-2016. הוא מאשים את המפגינים ב"טרור רחובות" ומבטיח לא לסבול את ההתקוממות. המשטרה עצרה עיתונאים, הסירה שלטים של אימאמאולו, והטילה איסור על הפגנות – אך ההמונים מתעלמים. הלחץ הבינלאומי גובר: גרמניה וצרפת גינו את המעצר וכינו אותו "פגיעה חמורה בדמוקרטיה", אך ארדואן בטוח שמעמדו כשותף בנאט"ו יגן עליו מפני תגובה קשה.

ארדואן שרד בעבר בזכות תמיכה עממית ושליטה בצבא, אך המצב שונה כעת. הכלכלה ההרוסה שוחקת את בסיס התמיכה שלו, והמחאות חוצות קווים אתניים ומפלגתיים. הוא ניסה להשתמש בטיהורים מאז 2016 כדי לרסק את האופוזיציה, אך הפעם הזעם הציבורי עשוי להיות חזק מדי לדיכוי.

• נייקי דורכת במקום: המכסים מכבידים וסין ממשיכה להיחלש
• מטא תשיק שני מודלים חדשים של AI, "מנגו" ו-"אבוקדו"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מאזן האימה: וושינגטון מאיימת בצעדי תגמול נגד ענקיות...

האם תיתכן הפיכה בטורקיה?

טורקיה ידעה לאורף שנותיה לא מעט הפיכות. מ-1923 הצבא התערב חמש פעמים בשלטון – ב-1960, 1971, 1980, 1997 ובניסיון הכושל ב-2016 – כדי "להגן" על החילוניות או על הסדר. אך האם התנאים בשלים להפיכה כעת? הצבא הטורקי – השני בגודלו בנאט"ו – ראה עצמו כשומר הערכים הכמאליסטיים. ואולם מ-2016, ארדואן טיהר עשרות אלפי חיילים ואנשי ביטחון, והחליף מפקדים בכאלה שנאמנים לו. הצבא הנוכחי מפוצל בין תומכי ארדואן לקצינים ששומרים על נאמנות לחילוניות. ניסיון ההפיכה הכושל הראה שחלקים בצבא מוכנים לפעול נגדו, אך חסרו להם תמיכה עממית ותיאום. כעת, עם זעם ציבורי נרחב, הצבא עשוי למצוא בסיס תמיכה – אך הסיכון גבוה, והשליטה של ארדואן עדיין חזקה.

בניגוד ל-2016, כשחלק מהציבור יצא להגן על ארדואן, המחאות הנוכחיות מאחדות קבוצות מגוונות – חילונים, כורדים, צעירים ומתנגדי AKP. הכלכלה הקורסת הפכה את הזעם לאישי: אנשים לא יכולים לקנות לחם, והם מאשימים את ארדואן ישירות. אם הצבא יראה שהעם מוכן לתמוך בהפיכה, זה עשוי לעודד קצינים לעשות צעד, ואולי אף יותר מכך.

מעבר לכך, ארדואן נראה חזק כלפי חוץ, אך המשבר הכלכלי והמחאות חושפים סדקים. מפלגתו, AKP, ספגה הפסדים בבחירות המקומיות ב-2024, והתמיכה בו נשחקת. הוא תלוי בכוחות הביטחון ובבריתות עם לאומנים כמו מפלגת MHP, אך אם אלה יתערערו - שלטונו עלול לקרוס.

תרחישים אפשריים  

קצינים חילונים או מתנגדי ארדואן בצבא עשויים לנצל את הכאוס להשתלטות מהירה, בייחוד אם המחאות יתגברו. הסיכוי נמוך יותר מאשר בעבר בגלל הטיהורים, אך לא ניתן לפסול זאת. כמו כן, יש סיכוי לתרחיש של מהפכה עממית - המחאות עלולות להפוך למרד המוני, כמו באביב הערבי, אם הדיכוי יחריף. ללא תמיכה צבאית, זה עשוי להוביל לאנרכיה ולא להפיכה מסודרת.

אפשרות אחרת היא פשרה פוליטית - ארדואן עשוי לשחרר את אימאמאולו או להכריז על בחירות מוקדמות כדי להרגיע את הרחובות, אך זה סותר את אופיו העיקש לאורך השנים. כמו כן, ייתכן שבמערכת בחירות נוספת ארדואן ינצח והמחאות האלה ידוכאו. 

השוואה ל-2016

בניסיון ההפיכה האחרון, ארדואן שרד בזכות תמיכה עממית, שליטה בתקשורת וחוסר תיאום של המורדים. כעת, התמיכה העממית נמוכה, התקשורת דומיננטית פחות מול הרשתות החברתיות, והזעם מאורגן יותר סביב אימאמאולו. התנאים שונים, והסיכוי להפיכה לכאורה גבוה יותר,אך הוא עדיין לא ודאי - וגם אין הפעם את אלמנט ההפתעה. בפעם הקודמת זה התפתח במהירות שיא, בעוד שכעת, ארדואן וצבאו על המשמר בניסיון לדכא את המחאות. 

טורקיה נמצאת בנקודת מפנה. הכלכלה ההרוסה, הזעם הציבורי והדיכוי המשטרי יוצרים תערובת נפיצה. אם אימאמאולו ישוחרר, המחאות עשויות לדעוך, אך אמון הציבור בשלטון התערער. אם הדיכוי יימשך, הסיכון להפיכה או למרד עממי יגבר, אבל קשה מאוד להעריך לאן זה יוביל. הצבא, שתמיד היה גורם מפתח, עשוי להישאר נאמן לארדואן – אך אם יראה שהשלטון מאבד שליטה, הוא עשוי לפעול. ארדואן עצמו עומד מול מבחן הישרדות. הוא שרד בעבר בזכות תושייה ותמיכה, אך המשבר הנוכחי עמוק יותר. חלקים בעם הטורקי, שסובל ממחסור ומדיכוי, לא מוכנים לשתוק. האם זו תהיה הפעם שבה השליט הבלתי מנוצח ייפול, או שהוא יצליח, שוב, לדכא את ההתנגדות? נראה שהימים הקרובים יספקו תשובה.