סרגון ממשיכה לכבוש נתחי שוק בברזיל: חתמה על הסכם במיליוני דולרים רבים
ספקית ציוד ופתרונות התקשורת האלחוטית סרגון נטוורקס העוסקת בפתרונות backhaul אלחוטיים הודיעה היום (ב') על עסקת המשך משמעותית בברזיל בהיקף של כמה מיליוני דולרים. בשוק מעריכים כי היקף ההסכם עשוי להגיע לכ-10 מיליון דולר.
במסגרת העסקה תספק סרגון פתרונות backhaul (תקשורת אלחוטית בין תחנות הבסיס למתג הראשי) מתקדמים באיזורי ריו דה ז'נרו, אספיריטו סאנטו וסאו פאולו. החברה הודיעה, כי עסקה זו מצטרפת לשורה של הזמנות שקיבלה מתחילת השנה לפריסת רשתות תקשורת בברזיל בהיקף כולל של עשרות מיליוני דולרים.
בשל הביקוש הגובר לרשתות תקשורת בקצבים גבוהים ולהרחבת תשתיות סלולריות בברזיל, תספק סרגון למפעיל הברזילאי את פתרון ה- FibeAir IP-10. כמו כן תשמש החברה קבלן Turnkey (מקצה-לקצה). במסגרת זו היא תתכנן ותפרוש את הרשת לאורך כמה מאות תחנות בסיס, תוך שילוב פתרון ה-Evolution ל- backhaul ארוך-טווח.
"ההצלחה המתמשכת שלנו עם מפעיל אזורי מוביל בברזיל, ושילוב פתרון ה-FibeAir IP-10 החדש ברשת שלו, מעידה על אמון הלקוחות בפתרונות ובשירותים של סרגון", אמר עירא פלטי, נשיא ומנכ"ל סרגון עם פרסום הידיעה. "לזמן התגובה המהיר שלנו ולביצועי ההטמעה היה תפקיד חשוב בזכיה בפרוייקט".
הפרויקט יאפשר להרחיב את ההיקף והקיבולת של רשת הסלולר הלאומית בברזיל. בנוסף, תשדרג החברה את קישוריות המיקרוגל הקיימת מרשתות TDM המיושנות לרשתות המתקדמות אית'רנט ו-IP. סרגון מסרה, כי הפתרונות שלה קלים להתקנה ולתחזוקה, ומאפשרים שידרוג הרשת תוך כדאיות והחזר מהיר על ההשקעה.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
