כשעו"ד צמרת מתבלבל. ועצה קטנה
התופעה המשונה שעורכי דין המייצגים אנשי ציבור הנאשמים בפלילים, מופיעים בתקשורת בתפקיד דובריהם, קנתה לה כבר שביתה במחוזותינו. הם עושים זאת כדי להגן לכאורה על שולחיהם, אך למעשה מטרתם העיקרית היא ליחצן את עצמם. בזמן שהם מיחצ"נים את עצמם, הם גורמים עוול למרשיהם. זה קורה מ-2 טעמים: א. כי אדם המיוצג בתקשורת בידי עו"ד מתקבע בתודעת הציבור כאשם. ב. כי ייצוג תקשורתי איננו בתחום המיומנות המקצועית של עורכי הדין ומוטב היה להפקיד את המשימה החשובה הזאת בידי יועצי תקשורת, שזה מקצועם. בשבוע שעבר נחשפנו להתרחבותה של תופעה פסולה זאת. עו"ד צמרת יצא להגן על לקוחותיו בתקשורת, אף שאינם נאשמים כלל וכלל. עו"ד פיני רובין, מבכירי עורכי הדין בארץ, איש שדעתו נשמעת בתחומי המומחיות שלו, כנראה התבלבל ושכח שהוא עורך דין ולא איש יחסי ציבור. האיש הזה, שרגיל לייצג את לקוחותיו מאחורי הקלעים, בחדרי הדיונים ובבתי המשפט, ניצל את מעמדו הרם ויצא ללמד סנגוריה על התנהגותם העסקית והפרטית של שניים מלקוחותיו כאחרון היחצנים, מעל גבי העיתון 'גלובס'. מעניין מה הוא היה אומר אם רני רהב היה מייצג אותם בבית המשפט. האדונים בן דוב ותשובה, הנמנים עם לקוחותיו הכבדים, אכן זקוקים להגנה מפני דעת הקהל אך אין זה מתפקידו ואף לא מכישוריו המקצועיים לספק להם הגנה מסוג זה. ומשעטה על עצמו את גלימת היחצ"ן הוא היסב להם יותר נזק מתועלת. למה? כי כעורך דין מיומן הוא הכביר טיעונים משפטיים סדורים להפליא, שמקומם אולי בבית המשפט אבל מקוממים מאוד בבית הדין של הציבור. הוא הפליא להסביר את ההבדל בין כיסו הפרטי של בעל החברה לבין החברה שהיא גוף משפטי עצמאי. הוא נימק שהמלווים ידעו מלכתחילה שהם מלווים לחברה ולא לבעליה ושהם נוטלים סיכונים, שהלווים מעולם לא הציגו ערבות אישית ושבנפול חברותיהם גם הם עצמם סופגים הפסדים וכן הלאה. דא עקא, הציבור הרחב לא מעוניין בטיעונים הללו. הציבור הרחב לא מבין לא רוצה להבין למה איש עסקים שלווה כספים מהציבור לצורך קידום החברות שבשליטתו, נמנע מהחזר חובותיו, בה בשעה שהוא נוטל לעצמו מקופות חברותיו הריקות, שכר, דיוידנדים ובונוסים במיליוני שקלים, בונה לעצמו ארמון פאר ב-70 מיליון שקל (כמדווח בעיתונות) או עורך לבנו חתונה במחיר 7 מיליון שקל (כפי שדווח גם כן בתקשורת) או קונה לבנו דירה ב-12 מיליון דולר. גם הטיעון שמביא מר רובין שהמלווה איננו הגברת כהן מחדרה, אלא עשיר מהלווה ולכן אינו זכאי לדרוש את כספו, מהלווה הפחות עשיר מופרכת לחלוטין. הלווה חייב להחזיר את חובו. נקודה. ללא כל קשר למצבו הפיננסי של המלווה. או כמו שאומרים האמריקנים: חייב הוא חייב הוא חייב. גם הטענה שהמלווה איננו הגברת כהן מחדרה היא היתממות שאיננה הולמת איש במעמדו. כי מי כמוהו יודע שחלק לא קטן מהמלווים הנדרשים עכשיו לוותר על הלוואותיהם לאותם טייקונים מסכנים, הן קרנות הפנסיה של הגברת כהן מחדרה וחבריה. כולל אתם ואני. אבל עו"ד רובין הגדיל לטעות, מתוך רצון כן ואמיתי ללמד סנגוריה על לקוחותיו. אני בטוח, כשמצא לנכון לציין שהם אנשים המצטיינים בצניעותם. אתם הבנתם את זה? לא סתם צנועים, כי אם צנועים מצטיינים. זה הזכיר לי את המספד שנשאו על קברו של גביר בבני ברק ואמרו עליו "הוא היה נותן בסתר ידוע". לרגע חשבתי שאחד מאיתנו התבלבל או שמא המילה צניעות קיבלה משמעות חדשה ואיש לא טרח לעדכן אותי. הזדרזתי לפתוח את מילון ספיר, תחת הערך 'צניעות' ומצאתי את הגדרת המילה: "פשטות, חוסר גאווה, ענוותנות". רווח לי, מסתבר שלפחות על פי המילון, היה זה שוב עו"ד רובין שהתבלבל. כי אחרי הכל, הדבר האחרון שאפשר לומר על אדם שבונה לו בית ב-70 מיליון שקל או מחתן את בנו ב-7 מיליון שקל, זה שהוא נוהג בפשטות או בענוותנות. בוודאי לא בצניעות מצטיינת. אם הטייקונים המתקשים להחזיר את חובותיהם, היו נעזרים ביועצי תקשורת מיומנים במקום בעורך הדין שלהם, הם היו יוצאים נשכרים. אם האדונים בן דוב ותשובה היו שואלים אותי (והם לא), הייתי ממליץ להם בראש ובראשונה לאסור על עורך הדין שלהם לשמש להם כיחצן. זה לא המקצוע שלו. לאחר מכן הייתי יועץ להם להכניס את ידם עמוק לתוככי כיסם הפרטי ולשלם, לפנים משורת הדין, את חובות חברותיהם. למר בן דוב הייתי ממליץ למכור את חלקת האדמה בת 5 הדונמים שלו בכפר שמריהו ולמר תשובה הייתי מציע למכור את הדירה היקרה שרכש לבנו ב-12 מיליון דולר, ואז לצאת לתקשורת ולהכריז: "למרות שהחוק לא מחייב אותי, המוסר והצדק הבסיסיים מחייבים אותי. אני מתחייב לגייס את מירב הכספים, ממקורותיי הפרטיים כדי לכסות את חובותיי למלווים שנתנו בי את אמונם ולחברותיי הלוו את כספם. גם אם אאלץ למכור את אחרון נכסיי, לא אשאר חייב פרוטה לאיש", בדיוק כמו שעשה, יותר מפעם אחת, החבר שלהם אליעזר פישמן וקנה את עולמו. למה שנעשה זאת? היו בוודאי מיתממים ושואלים אותי בפליאה כאילו הייתי איזה חייזר שזה עתה נחת מהמאדים. והתשובה היא פשוטה וישירה: "כי בניתם והרחבתם את העסקים שלכם באמצעות גיוס כספים מהציבור מה שאתם אוהבים לקרוא 'מינוף' ויש להניח שגם בעתיד תצטרכו לגייס כספים מהציבור ואם ייצא לכם מוניטין של לווה גרוע, מי ירצה להלוות לכם שוב?". האם היו שועים לעצתי? אני מניח שלא. אחרי הכול הם לא פראיירים, כמו המלווים שלהם. להבדיל מהמלווים שלהם, הם יודעים לשמור על כספם הפרטי, מכל משמר. הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
- 5.למה ציפית מעו"ד של טייקונים? לשון רטובה... (ל"ת)בז לעורכי דין לקקנים 06/09/2011 16:02הגב לתגובה זו
- 4.יואל 06/09/2011 15:13הגב לתגובה זועו"ד רובין לא המציא את הכללים או את הנורמות במינוף עסקים, הוא רק מסביר אותם בשפה הברורה לכל אוזן - לא רק משפטית. מעבר לפופוליזם המתלהם שנודף מהכתבה שלך, ניכר שגם אתה לא ממש מבין אותם, אבל זה לא מפריע לך לטפח את תאוריית רובין הוד שלך. אני עו"ד שלא מייצג את תשובה או בן דוב, ואין לי אינטרס זה או אחר בעדם או נגדם. רק אוכל לומר שיש הגנה מפני הצדק, יש הגנה מפני נושים ומפני מלווים, אבל מפני טיפשות, אין כל הגנה. וחבל. חבל גם שהאתר המכובד הזה מכניס את הגיבוב הפופוליסטי הזה.
- גינגי פרידמן 06/09/2011 16:23הגב לתגובה זויואל מכובדי, מה שאתה טוען נכון משפטית, כמו גם טיעוניו של עורך הדין המכובד. כל מה שטענתי הוא שמקומם של טענות ליגאליסטיות הוא בבית המשפט ולא בתקשורת. את ההגנה בפני דעת הקהל ראוי להניח למקצוענים בתחום זה. קראתי שנית ובעיון רב את טורי ולא מצאתי שם ולו שמץ לנטייה רובין הודית. עיני גם לא צרה בעושרם של הטייקונים. הטיעונים שלי לגביהם , הם מוסריים בלבד. ולסיום, האם גם אתה סבור שהם מצטיינים בצניעותם? אני מודה לך על התייחסותך
- יואל 06/09/2011 19:16גינגי, עניין ה"צניעות" של הטייקונים אינו ממן העניין, ברי שמדובר במליצות השגורות בפי עורכי דין, וברי שהכל יחסי גם בעניין זה: הם אולי צנועים פחות מחז"ל, אבל בטוח ראוותנים פחות מאנשים דוגמת ברנסון וטראמפ. לגבי הטיעונים ה"מוסריים" שלך: כמה מוסר, אתיקה ואמירת אמת יש בעבודת יחצנות טובה? האם יחצן טוב חייב להיות "מוסרי" בכדי להצליח לעשות עבודה תקשורתית טובה? האם מוטב ללקוחו שיאמר את כל האמת או לעיתים להצניע ולהסתיר חלק ממנה? יועץ טוב ידידי, כמו שאתה היית פעם (אני כן עשיתי גוגל) היה מצליח ליצור חזות של החזרת ההלוואות - מבלי להחזיר בפועל גרוש. הוא היה ממסמס את זה, עוטף זאת במילים יפות ובמעשים חסרי כל תוחלת לבד מתוחלת תקשורתית. הוא אולי היה ממליץ להחזיר חלק קטן מאוד מהחוב בכדי ליצור מראית עין. כמה מוסריות יש בזה? טול קורה מבין עיניך. לדעתי, האמת, גם הלא נעימה, עדיפה ממילים יפות שנועדו להסתיר אותה, או במילים אחרות: יחסי ציבור.
- 3.שאבי 06/09/2011 15:04הגב לתגובה זוכך לפחות אני מבין מהקרדיט שלך. אז מה לך ולזה? בודאי שלא ביקשו את עצתך כי אתה פשוט לא יחצן. מילא היית יוצא מנקודה שאתה עוסק בזה, אבל אתה בכלל עוסק במשאבי אנוש אז מה הקטע???
- גינגי פרידמן 06/09/2011 16:26הגב לתגובה זושאבי מכובדי, אני מזמין אותך לחפש אותי בגוגל ותמצא שם את כל התשובות לתמיהותיך-שאלותיך-טענותיך. אני מודה לך על התייחסותך
- אולי הוא רוצה להיות יחצן (ל"ת)אחד 06/09/2011 15:06הגב לתגובה זו
- 2.עריכת דין ויחסי ציבור זה היינו הך! (ל"ת)06/09/2011 15:03הגב לתגובה זו
- 1.דורבן 06/09/2011 14:41הגב לתגובה זוטור אמיתי וחשוב !

יו"ר רפאל: "בעוד 5 עד 10 שנים, שום דבר לא יטוס באוויר - הלייזר ינקה את הכל"
יובל שטייניץ, יו"ר רפאל: "המכשיר הגדול יותר, 'מגן אור', יימסר לצה"ל בעוד שלושה חודשים ויאפשר הגנה טובה בהרבה, תחילה מטילים בטווחים קצרים ובינוניים. תוך להערכתי בסביבות חמש
שנים אנחנו נגיע למצב שלייזר יכול לפעול גם לטווחים הרבה יותר ארוכים וגם לטפל בטילים בליסטים מאיראן ומתימן"
ישראל הצליחה לפתח מערכות הגנה שנחשבות הטובות בעולם. רפאל, אלביט מערכות, משרד הביטחון והתעשייה הביטחונית בכלל, הצליחו להגן על השמיים מאז ה-7 באוקטובר בצורה מרשימה. אין הגנה הרמטית, אבל אלמלא כיפת ברזל וההגנות בכלל, מספרי ההרוגים שלנו היו גדולים פי כמה. ההגנות הצילו אלפים רבים ואפילו רבבות.
יו"ר רפאל ושר האנרגיה והאוצר לשעבר, יובל שטייניץ, אמר היום בכנס באוניברסיטת תל אביב כי הלייזר הוא הדבר הבא. רפאל פיתחה מערכת הגנה שהושקה לפני מספר חודשים וזו רק ההתחלה.
"אחרי 60 שנה שכל המעצמות בעולם, בראשן ארצות הברית, מנסות ליצור נשק לייזר ונכשלות - וגם אנחנו נכשלנו - הייתה פריצת דרך ברפאל לפני חמש שנים שאפשרה לנו ליצור את נשק הלייזר האפקטיבי הראשון בעולם", אומר שטייניץ. במלחמה האחרונה מול איראן ובלבנון, הוכיחה המערכת את עצמה - "מכשיר לייזר בודד אחד הפיל עשרות רבות בשיעורי הצלחה יוצאים מן הכלל".
הלייזר יפעל בטווחים ארוכים
"המכשיר הגדול יותר, ׳מגן אור׳, יימסר לצה"ל בעוד שלושה חודשים ויאפשר הגנה טובה בהרבה, תחילה מטילים בטווחים קצרים ובינוניים. תוך להערכתי בסביבות חמש שנים אנחנו נגיע למצב של לייזר יכול לפעול גם לטווחים הרבה יותר ארוכים וגם לטפל בטילים בליסטים מאיראן ומתימן".
- רפאל: מכיפת ברזל ועד למערכות הלייזר; צבר ותוצאות שיא לחברה
- רפאל בשנת שיא: הרווח זינק ב-64% ל-950 מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"עד עכשיו בכל תולדות הצבאות, מיוון העתיקה ועד ימינו אלה, השתמשו בפרוג'קט - בעצמים: זרקו חניתות, היום זורקים פצצות, פגזים, טילים - זה דברים צפידים, דברים שעפים באוויר ופוגעים במטרה. בלייזר אנחנו הורגים את המטרה בעצם על ידי קרן אור, על ידי קרני אור שעפות ב-300 אלף קילומטר לשנייה".

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.