אין מה לדאוג למחאה הציבורית, עיתון 'הארץ' מחבק אותה חזק
אחת הבעיות המרכזית של מי שמבקש לנהל קמפיין תקשורתי היא כיצד לשמור במרכז סדר היום הציבורי את המאבק המנוהל.
הכרוניקה התקשורתית היא כמעט לרוב קבועה: בהתחלה מדווח הקמפיין בבחינת מידע הכרחי, לאחר מכן מגיע העת של הגימיקים התקשורתיים שתכליתם לשמור באוויר את הסוגיה ולבסוף כאשר מתגלה מידע רלוונטי הוא זוכה לפרסום. השלב האחרון, לרוב, הוא השלב שבו מתחיל הקמפיין לדעוך.
צרכן התקשורת הסביר תוהה בימים אלו של מאבק ציבורי, המדביק כמעט כל מגזר ציבורי, מתי הסוף. מתי מאבק רוטשילד, מאבק עגלות התינוקות, מאבק הפנסיונרים, יספיק לעניין את קבוצת עורכי כלי התקשורת האחראים על קביעת סדר היום הציבורי.
ישנה טענה הנשמעת כי בחודש ספטמבר עת יגיע השיח המדיני לשיא לאור הכוונות של הרשות הפלשתינית להכריז על מדינה יוחלף השיח החברתי בשיח מדיני. נשמעה כבר טענה נוספת כי הגשם הראשון יבריח את האוהלים מרחוב רוטשילד ועם התקפלות האוהל הראשון תתקפל גם המחאה. גם אלו הטוענים כי מהלכים המבטאים אי יציבות כלכלית בעולם יאפילו על התנהלות המפגינים ויסירו את מחאתם מסדר היום.
על כל הטענות הללו כולנו שמענו וחיכינו לראות מה ילד יום. הבוקר, כאשר הגיע לפתח דלתי עיתון 'הארץ' נתגלה הסוד. מחוללי המחאה החברתית יכולים להיות רגועים. העורכים של אמצעי התקשורת ישמרו על המחאה במרכז סדר היום התקשורתי-ציבורי.
איך הגעתי למסקנה? הבוקר בעמודו הראשון של הארץ הופיעה ידיעה על השר להגנת הסביבה גלעד ארדן כי חבר הצוות להתמודדות עם יוקר המחייה בונה בית בסביון.
בגוף הכתבה מתוארים דברי רעיית השר ארדן על יוקר המחייה, וכי להם כזוג צעיר יש שלושה ילדים קטנים והמחירים בסופר בלתי נסבלים עוד מתואר בכתבה תפקידיו הציבוריים של ארדן שלכאורה לא מאפשרים לו לבנות דירה בסביון.
אני מבקש לומר כי מדובר בידיעה מרושעת. אולי השר ארדן קיבל ירושה ובזכותה הוא בונה את ביתו בסביון? אולי רעיית השר שידרגה את שכרה והדבר אפשר לשר ולרעייתו לבנות את ביתם החדש? ובכלל אישי ציבור במדינת ישראל מחויבים בהצהרת הון, אז מה לעזאזל פשר הכותרת הזאת?
אין מישהו בכל מאות האלפים שיצאו לרחוב שסובר שחייבים לחוות מצוקה בשביל לדעת כיצד להתמודד איתה. ברחוב אין כאלה, אך אולי ב'הארץ' יש מי שסובר שכן.
אגב, אני מבקש להפנות את ההיגיון שעמד בבסיס הכותרת הזאת לאחד משרי הרווחה המוצלחים שידעה מדינת ישראל יצחק הרצוג . מן המפורסמות הוא שח"כ הרצוג לא ידע מחסור בצעירותו, והדבר לא מנע ממנו מלהבין את צרכי הרווחה של מדינת ישראל לאשורם.
לסיום אומר כי השר ארדן הוא דוגמא מובהקת למי שבוחר לקיים שליחות ציבורית ראויה במסגרת פעילותו כשר להגנת הסביבה וזאת בעיקר לתועלת הדור הצעיר והעתיד שלנו בחלקה הקטנה פה, וזו בדיוק דאגת המפגינים. אז נכון היה שעורכי 'הארץ' יחפשו מישהו אחר 'להתלבש' עליו.
רועי לחמנוביץ' הוא יועץ שר הפנים לתקשורת ומרצה לתקשורת במכללה האקדמית 'ספיר'
- 8.לחמנוביץ יא צבוע 11/08/2011 15:33הגב לתגובה זואיך לעזאזל לדעתך בנאדם שקונה דירה בסביון קרוב להבין את המחאה הזאת ? הוא חלק מהבעיה. כדאי שתוציא את הראש שלך מאיפה שהוא נמצא תפסיק לצלם את עצמך בתמונות נרקסיסיות ותרד לעם. דוגמן אתה לא ד.א.
- 7.יודע כל 11/08/2011 10:51הגב לתגובה זוומה עם הדירה שקנה ארדן במסגרת קבוצת רכישה ברמת אביב ג' (שכונת מצוקה ידועה)?
- 6.11/08/2011 10:20הגב לתגובה זושכתם ברשא הכתבה לשים את הכותרת "מדור פרסומי"
- 5.משכר המינימום. 11/08/2011 10:01הגב לתגובה זועל מנת להבין את העם ולא ליצור פערים כל כך גדולים
- 4.הארץ רק ניסה להזדהות 11/08/2011 09:59הגב לתגובה זועיתון הארץ עיתון רציני, לא קשקשני ולא רכלני - ועוד ביחס לכל שאר העיתונים - כולם ככולם תת רמה. אבל הכתבה הזו באמת, מרוב שעיתון הארץ ניסה להיות מזוהה עם המחאה - קצת הגזים ונכנס לאנשים לכיס. לא חייבים לחיות כמו חורניים. ולכל האנשים שעובדים מגיע לחיות בכבוד ולהנות מהחיים. רק הבעיה היא שזה בלתי אפשרי במדינה כמו שלנו. ופה הבעיה.
- 3.צ 10/08/2011 22:49הגב לתגובה זוחשוב שיידעו שהשרים בונים בסביון כשהם שולחים ללוד. חשוב שיידעו שברק גר באקירוב, נתניהו גר בקיסריה ובעל עוד בתים, וגם אולמרט. זה תפקיד העיתונות לדווח על דברים כאלה. איך אנשים עם משכורות ממשלתיות קונים דירות כאלה.
- 2.שאכל? 10/08/2011 18:53הגב לתגובה זוזה לא נכתב בעיתון הארץ ומדובר במשהו הרבה יותר קטנוני- שליברמן אכל במסעדה בתל אביב ב-2,000 שקל.דווקא לשיטתו של ליברמן, מדובר בצעד כן וטבעי, משום שהוא לא מדבר על המצוקה ועל המפגינים, ולא "מחבק" אותם. אז כנראה שלא רק "הארץ" עושה את זה
- 1.אכבר 10/08/2011 17:44הגב לתגובה זוהארץ מפרגן רק למי שהוא חושק ביקרו..

"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"

משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת
יום שלישי, 23:00. חדר המגורים בבסיס האימונים בדרום שקט יחסית. אור יחיד בוקע מהפינה שבה יושב סמל איתי כהן. רוב חבריו לפלוגה כבר קרסו מותשים מיום מפרך בשטח, אך הוא לא מצליח לעצום עין. הראש שלו עובד שעות נוספות על הגרף האדום המהבהב באפליקציית המסחר בטלפון הנייד שלו. איתי, לוחם בגדוד חי"ר, לא חולם רק על סוף המסלול או על הדרגות הבאות.
במקום סתם לגלול באינסטגרם, הוא מנצל את השעות השקטות כדי לנהל תיק השקעות קטן. "כשהחבר'ה מדברים על המשחק כדורגל אתמול, אני בודק מה עשה הביטקוין", הוא מספר בחיוך קטן.
בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, המסכים של הסמארטפונים השתנו: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי.
נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".
- בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
- יפן מתכננת תקציב ביטחון שיא של 60 מיליארד דולר: רחפנים ורובוטים במקום חיילים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם
הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.
