נכון. ההפקה היא אחת המעולות שנעשו בפרסום הישראלי אי פעם. ונכון, קרן פלס מצליחה להפתיע פעמיים. פעם אחת בעצם העובדה שהיא שחקנית ולא רק מוסיקאית. פעם שנייה בטייפקאסטינג. התפקיד שלה כלוחמת אקשן מנוגד לתדמית המתקתקה-לירית שלה. ונכון, הטקסט מבריק. כמו גם המעבר הדרמאטי מקרן פלס הצפויה ששרה ומנגנת על הפסנתר, מאוכזבת מניקולאי שאינו מתעסק ברגשות יותר מדי - לטומבריידר/ מיסיז ג'ונס הקרה והמניפולטיבית שמפילה את ניקלואי בפח, ואגב "דסבידאניה" חינני - נמלטת עם היהלומים דרך החלון לחיים חדשים.

הקליפ מקפל בתוכו את כל הקלישאות המפוארות שמפילות אותנו בקסם קולנוע האקשן ומוביל אותנו לשורה התחתונה - הוא מוכר, במקרה או שלא במקרה - קולנוע אקשן במיטבו.

אה, וכן, מדובר בסרט פרסומת ל-yes, שמקפיד לשאול את הגיבורה אם היא רוצה לראות יותר ממה שהיא אוהבת, שמקפידה להשיב ב"yes" חתלתולי לקריין שמקפיד לכרוז על מהפיכת המסלולים שמאפשרת לנו לראות יותר ממה שאנחנו אוהבים.

האמת, כיף לראות את הקליפ הזה, כיף לגלות בו את המחווה לסצנות ולגיבורי האקשן הידועים, וכיף להרגיש מופתע מפלס. קרן פלס.

אז מה הבעיה?

גילוי נאות הוא שכותבת שורות אלו עבדה בעברה הרחוק בחברת yes, ממש עם השקת הפלטפורמה. אולם ברור לחלוטין שהרבה פולסים עברו מאז בממיר הדיגיטלי (שבכלל נקרא בזמנו "מפענח"), ויחד איתם - שינויים טקטיים ואסטרטגיים.

ברור, בנוסף, שמותג טוב חייב להיות מסוגל לקבל על עצמו גזרות של שינוי, ולדעת לשחרר החלטות ישנות לטובת החלטות חדשות. אבל דבר אחד תמיד היה ערך ליבה של yes שהיה בלתי ניתן לחיקוי. וזה העובדה שכל פרסומות yes לא רק נראו ונשמעו כמו הוליווד, הן בכלל נראו כמו פרסומת לטלוויזיה אמריקאית. כמו פרסומות אדפטציה.

מול שפה שכולה מדברת במקטעי סרטים, בלי לסטות ממנה, לא הצליחה מעולם הוט למצוא לעצמה משבצת אמיתית, מלבד הפקת המקור. כידוע, מיתוג חייב לסמן את סיפור המותג. הוא לא חייב להציע ספירת מלאי של מוצרי החברה. אם yes בחרה לספק את חווית הקולנוע הגדולה מהחיים, היא הקריבה בזאת את ההוויה המקומית לא כי אין לה סדרות ישראליות או כי אין לה קשר לישראל או לצופה הישראלי. אלא כי כל צופה - ישראלי ככל שיהיה - מזדהה עם הקולנוע ההוליוודי לא פחות מאשר עם סדרת המקור. זה לא אומר שהוא צופה כל ערב בסרט כמו שצופי הוט לא מוותרים על סרטי קולנוע.

בסופו של יום שתי הפלטפורמות מגדלות צופים דומים אבל מה שחשוב זה לשמור על הבדלים שהם עקרוניים ולא לטשטש אותם. לא רק לטובת הפלטפורמה אלא לטובת הצופה עצמו שמעוניין לזהות את הטלוויזיה שיש לו בבית עם ערך כלשהו.

הבחירה בזמרת ישראלית מיינסטרים כשחקנית הפרסומת ההוליוודית מגיעה ממקום גימיקי של גם וגם. בואו נתחכמה לה ונראה להם, לאלופי הבורר, שגם אצלנו יש כוכבים ישראליים. במובן הזה מוותרת yes על מיצובה כאשליית הקולנוע, ומתאמצת להוכיח שהיא יכולה גם להיות חוויה קולנועית גדולה מהחיים וגם להיות גיבורה מקומית. במובן הספציפי הזה איבדה yes את קור הרוח שלה.

ההסתייגות היחידה שיש לי מדבריי היא העובדה שהפרסומת כל כך מוצלחת קריאטיבית - וישנו סיכוי שחלק מהאהדה לפרסומת תחלחל לתוך המותג ותתרום למטרתו - הצטרפות לyes.

אולם בטווח הרחוק מדובר בטעות אסטרטגית. כי בסופו של דבר הקרן-פלסיות גדולה מהג'יימס בונד/ טומבריידריות. והנידחות המפוארת של yes תתחלף במקומיות ישראלית פמיליארית ודומה לעוד הרבה דברים.

ונכון. אולי yes יודעת כמה דברים שהובילו אותה לשינוי זה, אבל שאלת השאלות היא מה לשנות ומה לשמר. ובמקרה הזה "לשלב" אינו אלא להתפשר.