העובדות

----------

שרון טל (להלן: "העובדת") החלה לעבוד במשתלות גבעת המורה בע"מ (להלן: "המעסיקה") לאחר שחרורה משירות חובה בצה"ל.

לאחר שהשלימה שישה חודשי עבודה אצל המעסיקה הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") תביעה לתשלום מענק חייל משוחרר שעבד בעבודה נדרשת (עבודה מועדפת).

המוסד החליט לדחות את התביעה בטענה, כי העובדת לא עבדה בעבודה נדרשת שישה חודשים לפחות בתוך 24 החודשים שמיום השחרור משירות סדיר בצה"ל.

המחלוקת בין הצדדים הייתה סביב השאלה אם עבודתה של העובדת אצל המעסיקה היא עבודה המזכה במענק עבודה נדרשת.

העובדת טענה, כי עיקר עבודתה היה בטיפול בצמחים. כמו כן, על פי אישור המעסיקה העובדת הועסקה גם ב"תפעול/גידול" וגם במכירות. כמו כן, אחד העובדים שעבד אצל המעסיקה הגיש גם הוא בקשה למענק עבודה נדרשת על סמך עבודתו שם והמוסד קיבל את תביעתו.

פסק הדין

-----------

סעיף 174(ו)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע, כי "עבודה נדרשת" היא "עבודה במקומות עבודה ובסוגי עבודה כמפורט בלוח ח".

סעיף (ד) ללוח ח' מדבר על עבודה "באתרי גידולים חקלאיים ובתי אריזה", והעבודה הנדרשת באותם מקומות היא: "עבודה בלתי מקצועית, לרבות עבודת ניקיון ולמעט עבודה פקידותית".

מכאן, שקיומה של עבודה נדרשת מותנית בשני תנאים מצטברים, האחד בקשר "למקום העבודה", והשני בקשר "לסוג העבודה".

בית הדין קבע, כי אין חולק שמבחינת סוג העבודה, עבודתה של העובדת תאמה את הסוג הנחוץ לשם קביעת קיומה של עבודה נדרשת באתרים חקלאיים, שכן עבודתה הייתה עבודה פשוטה, שאינה מצריכה מומחיות מיוחדת, וקשה לקבוע שהיא "עבודה מקצועית". כמו כן, קבע בית הדין, כי ברור שעבודתה של העובדת איננה עבודה "פקידותית".

בנוסף, בחן בית הדין האם מבחינת מקום העבודה, תאמה עבודתה של העובדת את הנדרש בהתאם לחוק, קרי, האם המעסיקה באה בגדר "אתרי גידולים חקלאיים ובתי אריזה".

טענת המוסד, לפיה אין לראות את המעסיקה כ"אתר גידול חקלאי" מבוססת בעיקר על העובדה שהגידול הראשוני של הצמחים לא נעשה במעסיקה, אלא המעסיקה רוכשת את הצמחים כשהם כבר בגדר "שתילים".

לעניין זה נקבע, כי אין צורך שמקום מסוים יעסוק דווקא בחריש, בזריעה, בקציר, בהרכבה או הנבטה, כדי שהוא יהיה בגדר "אתר גידול חקלאי". גם מקום שבו מגדלים את הצמחים מאז הגיעם לשלב מסוים שבו הם כבר בגדר "שתיל" ועד מכירתם ללקוחות, הוא אתר ל"גידול" חקלאי.

המעסיקה אינה מקבלת מוצרים מוגמרים ומוכרת אותם כפי שהגיעו אלא מקבלת מוצרים, שאף שהם בגדר "שתילים" הם עדיין צריכים טיפול והשגחה עד למכירתם. אותו טיפול ואותה השגחה הם אלה הגורמים לכך שנכון לראות את המעסיקה כאתר גידול חקלאי, זאת בניגוד לחנות פרחים.

בהתייחס להתבססות המוסד על פסיקת בית הדין הארצי ביחס לעבודה במשתלה, כדוגמת המעסיקה, נקבע כי החלק המצוטט מהפסיקה נאמר על ידי בית הדין באופן תיאורטי ובלתי פסקני, אלא בלשון מסופקת. כלומר, בית הדין הארצי לעבודה לא שלל את האפשרות שעבודה במשתלה תהיה בגדר עבודה "באתר גידולים חקלאיים".

מאחר שהעבודה שבה הועסקה העובדת הייתה גם בגידול צמחים (לרבות, השקיה, דישון, ריסוס והעברת עציצים), ולא במכירה בלבד, נראה כי עבודתה הייתה בגדר "עבודה נדרשת", הן בשל מקום העבודה והן בשל סוג העבודה.

אשר על כן, קיבל בית הדין את תביעתה של העובדת להכיר בעבודתה כעבודה נדרשת המזכה במענק.

(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".