אב-מורה זכאי לתשלום "תוספת אם", המוענקת לאם עובדת הוראה

העובדות

-------------

שטרנליב יוסף יורם (להלן: "העובד"), מורה במערכת החינוך היסודי, הגיש תביעה נגד משרד החינוך והתרבות (להלן: "המעביד") לתשלום "תוספת אם" המוענקת לאם עובדת הוראה, בהתאם להסכמים הקיבוציים שנחתמו בין ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים והסתדרות המורים בישראל לבין מדינת ישראל, אף על אב עובד הוראה.

לטענת העובד, עובדת הוראה בהיקף משרה זהה להיקף משרתו, שהינה אם לילדים עד גיל 14 מקבלת "תוספת אם" בגובה 10% משכרה, תוספת אשר אינה ניתנת לאב עובד הוראה, דבר המהווה אפליה עפ"י חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשנ"ו-1996 (להלן:"חוק שכר שווה"). העובד מבסס זכאותו על פסק הדין בעניין אברהם סעדון נ' מדינת ישראל (להלן: "עניין סעדון") בו נקבע, כי אי הענקת הזכות לרכיבים "תוספת אם" ו"תוספת מעונות" לגברים המועסקים במשרה זהה והינם אבות לילדים בגילאים הרלוונטיים, מהווה אפליה אסורה. בנוסף, לטענתו בעניין סעדון הסכימה המעבידה, כי "תוספת אם" ו"תוספת מעונות" הינן "זכויות הוריות" כהגדרתן בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה,תשמ"ח-1988 (להלן:"חוק שוויון הזדמנויות), ואין היא יכולה כיום לטעון אחרת.

עוד נטען, כי בעניין סעדון נקבע, שגם אם התוספות האמורות חלות רק על אמהות עובדות ונכנסות בגדר הוראת סעיף 13 לחוק שכר שווה, העוסק בהטבות בקשר ללידה או הורות, אין בכך כדי לקבוע, כי הזכות מוגנת מפני חוקים אחרים כגון חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. יתרה מכך, טען העובד, כי אין נפקא מינה באם "תוספת האם" הינה זכות כספית או זכות לקיצור שבוע העבודה בפועל. ובעניין סעדון לא נקבע, כי הזכות לקבל "תוספת אם" עניינה בקיצור שבוע העבודה בלבד, להבדיל מקבלת ההטבה כתוספת כספית. העובד הסתמך בעניין זה, בין היתר, על פסיקה קודמת שקבעה, כי "זכות שבהורות" הינה זכות הניתנת לתא המשפחתי ולא זכות יתר המוענקת לעובדת.

מנגד, טען המעביד, כי פסק הדין בעניין סעדון וכל פסק דין אחר לצורך העניין, אינו מעלה עילת תביעה, משום שהעובד לא היה צד לו.

עוד טען המעביד, כי "תוספת אם" משמעה הזכות להקטנת היקף המשרה של עובדות הוראה הזכאיות לתוספת ואינה זכאות לתשלום כספי. וכי אף אם מדובר בתוספת כספית הרי, שאין היא נופלת בגדר "זכות הורית" לפי סעיף 4(ב) לחוק שוויון הזדמנויות, ומשכך העובד אינו זכאי לקבלה. המעביד טען, כי "תוספת אם" הינה זכות יתר המוענקת לעובדת בלבד.

באשר לטענת העובד, כי זכאותו לקבלת התוספת הינה אף מכוח חוק שכר שווה, טען המעביד, כי תכליתו של חוק זה הינו למנוע הפלייתן של נשים ואין הוא בא להגן על גברים, כמו כן העובד אינו יכול להסתמך על הוראות חוק זה שכן סעיף 13 קבע במפורש, כי "הטבה הניתנת לעובד, בקשר להולדה או להורות, לא תילקח בחשבון לעניין חוק זה" משום כך, "תוספת אם" מהווה הטבה בקשר להורות לעניין סעיף זה.

בנוסף נטען, כי אשת העובד מועסקת במשרה חלקית ולפיכך, אין להעניק זכאות ליום עבודה מקוצר גם לבן הזוג.

פסק דין

-----------

זכותה של עובדת הוראה לקבל "תוספת אם" בשיעור של 10% מקורה בהסכמים קיבוציים אשר המעביד צד להם.

בית הדין קיבל את התביעה וקבע, כי "תוספת אם", בין אם מדובר בזכות לקיצור משרה, ובין אם מדובר בזכות לקבלת הטבה כספית, הינה "זכות הורית" אשר העובד זכאי לה, באותה מידה בה זכאית עובדת הוראה לתוספת.

בעניין סעדון קבע בית הדין, כי "תוספת אם" ו"תוספת המעונות" הינן "זכויות הוריות" וכי, לזכות זו שתי פנים, הן זכות לקיצור המשרה, והן זכות לקבלת "תוספת שכר". בפסיקה נוספת נקבע, כי מתן תוספת כספית נכנסת אף היא בגדר סעיף 4(ב)(2) לחוק שוויון הזדמנויות ומהווה "זכות הורית".

באשר לטענת המעביד, לפיה אי הענקת הזכות לעובד אינה מהווה הפליה לאור הוראות סעיף 3(ב) לחוק שוויון הזדמנויות, אימץ בית הדין את שנקבע בעניין סעדון וקבע, כי זכות שבהורות היא זכות שניתנת לתא המשפחה כיחידה כוללת ולא לאישה עובדת, לכן הזכות הנדונה אינה נכנסת בגדר "זכות המוענקת לעובדת" כלשון הסעיף.

באשר לעמדת המעביד, כי העובד אינו יכול להסתמך על הוראות חוק שכר שווה, אימץ בית הדין את הפסיקה בעניין סעדון לפיה, גם אם התוספות הנדונות היו חלות רק לגבי אמהות עובדות הרי, שאין בכך לקבוע הגנה מפני חוקים אחרים הקובעים את החובה לנהוג בדרך של שוויון מהותי.

אין חולק, כי "זכות הורית" מותנית בכך שבת הזוג עובדת, ואינה זכאית לזכות בקשר להורות במקום עבודתה. עם זאת, אין כל אזכור בחוק ואין כל התייחסות בפסיקה לדרישה, כי אשת העובד תעבוד במשרה מלאה על מנת, שהעובד יהיה זכאי לתוספת, כטענת המעביד. משום כך, קבע בית הדין, כי מאחר ואין מגבלה על זכאות עובדת הוראה לתוספת גם אם בעלה עובד במשרה חלקית הרי, אין מקום להבחין בין עובד הוראה לעובדת הוראה.

בית הדין קבע, כי מטרת חוק שוויון הזדמנויות הינה "להבטיח איסור הפליה", ולשמור על עקרון השוויון. אי הענקת הזכות ל"תוספת אם" לעובד, רק בשל היותו עובד הוראה אב, סותרת את עקרון השוויון ומהווה הפליה פסולה. כמו כן, אי הענקת הזכות לעובד עומדת בניגוד לתכלית החקיקה והפסיקה, לאפשר זכות שבהורות לתא המשפחתי כיחידה אחת, וליתן לבני הזוג לחלק ביניהם את נטל ההורות באופן הנראה להם לנכון.

בנוסף נקבע, כי המועד הראוי להחלת הזכאות תוספת, הינו מיום מתן פסק הדין בעניין סעדון היינו, מיום 30.9.01.