הורים רבים בוחרים ליהנות מהחיים במקום לחסוך לילדים – מה עומד מאחורי שינוי הגישה הזה? התשובה המהירה היא הרצון להספיק וליהנות כל עוד הם יכולים, אבל התשובה האמיתית הרבה יותר עמוקה. זה התחיל בעולם הגדול וחלחל גם לישראל - מגמה הולכת וגוברת של הורים שבוחרים לשים את עצמם במרכז, ליהנות מהחיים במלואם ולא להקדיש את משאביהם הכלכליים לחיסכון עבור ילדיהם. תופעה זו משקפת שינוי תפיסתי עמוק ביחס של הורים מבוגרים לחיים ולתפקידם המשפחתי, כשבמקביל קמות קבוצות-עמותות וארגונים שנושאים את הדגל ומבקשים להרחיב את האג'נדה שלהם. בארץ הוקמה כבר לפני שנים קבוצה בשם עמותת "פיל" – ראשי תיבות של "פחות ירושה לילדים", והיא צוברת תאוצה ומעודדת הורים ברחבי הארץ לאמץ גישה זו, תוך קידום רעיון של חיים מלאי חוויות במקום העברת נכסים לדור הבא. 

מהפך בתפקיד ההורים

במשך דורות, הורים בישראל ראו כחובתם את הדאגה לעתיד הכלכלי של ילדיהם. הם חסכו כספים, השקיעו בדירות או בקרנות פנסיה, והעבירו ירושות כדי להבטיח לילדיהם התחלה נוחה יותר בחיים – לעיתים תוך ויתור על נוחותם האישית. אך כיום, יותר ויותר הורים בוחרים לשבור את המסורת הזו. במקום להמשיך בדרך של הקרבה עצמית, הם מעדיפים להשקיע בעצמם – לטייל בעולם, ליהנות מחופשות מפנקות, לרכוש חפצים שתמיד חלמו עליהם, או פשוט לחיות ברווחה כלכלית בלי לדאוג למה שיישאר אחריהם.  

עמותת "פיל" (פחות ירושה לילדים) הפכה לקול בולט במגמה הזו. הקבוצה, שהחלה כתנועה קטנה של הורים שרצו לשנות את כללי המשחק, גדלה בשנים האחרונות והפכה לסמל של שחרור כלכלי ורגשי. חברי העמותה מארגנים מפגשים, הרצאות וקבוצות תמיכה שבהן הם מעודדים הורים לשאול: "למה אנחנו צריכים להמשיך לחסוך לילדים שבחלקם כבר מסתדרים, כשאנחנו יכולים ליהנות עכשיו?". התנועה הזו אינה רק תופעה כלכלית, אלא גם תרבותית – היא משקפת שינוי עמוק בערכים ובציפיות של הורים בישראל של המאה ה-21.

השינוי בתפיסה: מההקרבה להנאה

בעבר, תפיסת ההורות בישראל התבססה על הקרבה ומחויבות לדור הבא. הורים עבדו קשה כדי לחסוך כסף ללימודים של הילדים, למקדמה לדירה או לחתונה. זו הייתה נורמה חברתית ששיקפה את הערכים של סולידריות משפחתית ואת המציאות של מדינה שבנתה את עצמה מאפס. אך כיום, עם התפתחות הכלכלה הישראלית והשינויים באורח החיים, הורים רבים מתחילים לשאול את עצמם: "מה עם החיים שלנו?".  המגמה הזו התחזקה בעשור האחרון, בין היתר בהשפעת תנועות גלובליות כמו FIRE (Financial Independence, Retire Early), כשהורים רבים כבר לא רואים את עצמם כ"חיילים בשירות הילדים", אלא כמי שזכאים ליהנות מפירות עבודתם. הם מטיילים בעולם – מדרום אמריקה ועד אוסטרליה – נרשמים לסדנאות כמו בישול או ציור, משפצים את הבית לטעמם, או פשוט נהנים מזמן איכות עם חברים ומשפחה. השינוי הזה נובע מהבנה שתוחלת החיים עלתה, ושהחיים קצרים מדי בשביל לדחות הנאות. כמו כן, הורים רבים מבינים שהדור הצעיר כבר לא תלוי בהם כמו פעם. הוא יכול להסתדר בעצמו. 

• צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
• הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הסיבות לשינוי: למה ההורים השתנו?

מאחורי המגמה הזו עומדות סיבות רבות המשלבות גורמים חברתיים, כלכליים ופסיכולוגיים. כאמור, תוחלת החיים ארוכה יותר. בישראל של 2025, תוחלת החיים הממוצעת ממשיכה לעלות ונעה סביב 83 לגברים ו-87 לנשים. הורים שפורשים בגיל 65 מבינים שיש להם עוד 20-30 שנה של חיים פעילים, והם רוצים לנצל את השנים האלה לטיולים, תחביבים או פשוט חיים נוחים בלי לחץ כלכלי.  

במקביל, הדור הצעיר בישראל משכיל יותר מאי פעם – רבים מסיימים תארים, נכנסים לשוק העבודה עם משכורות סבירות, ולומדים להסתדר לבד. בעבר, תמיכה מההורים הייתה חיונית לדירה או להתבססות, גם היום זה קריטי, אבל כדי "לחיות" (לא לקנות דירה ולהתחייב) לרוב אפשר להסתדר בלי ההורים. זה לא בכל מקום ולא בכל מצב, צריך לזכור שבשנים האחרונות יוקר המחייה עלה וילדים רבים חוזרים הביתה, אבל זה תלוי גיל, פרנסה, לימודים ונראה שלרוב במקביל ולאחר שנים בודדות מהפרישה של ההורים ממקום העבודה, הילדים כבר אמורים להיות מחוץ לבית או בדרך לצאת מהבית ועם יכולות פיננסיות עצמאיות.  

ההורים גם רוצים לחיות טוב, זה הזמן שלהם. הם עבדו קשה, הרוויחו ועכשיו הם רוצים ליהנות מזה בחיי היום יום. כלומר, לא דווקא טיולים יקרים, אלא לחיות ביומיום בלי להתחשבן על ההוצאות - מסעדות, בילויים, בגדים ועוד. יש גם משהו תרבותי שמשפיע על ההורים. הרי ההוצאות היום הם במקרים רבים הוצאות על צריכה שהיא סוג של מותרות. אנחנו חיים בשטיפת מוח שוטפת של תאגידם בינלאומיים שאומרים לנו לקנות-לקנות-לקנות. האם בשביל זה ההורים צריכים לתת ירושה לילדים - כדי שיאכלו בחוץ כל יום, כדי שיקנו את הסמארטפונים הכי מתחדשים שיש ואת המחשב הנייד הכי קומפקטי ויקר?

במקביל המקום האישי הופך להיות הרבה יותר חשוב. האינדיבידואל  החליף את הקולקטיב וזה מחזק את הרצון ליהנות. הם גם מבינים ויודעים שההנאה הזו וההשקעה בעצמם משתלמת. מייצרת להם חברה, ריגושים, עניין, סיפוק ומשפרת את הבריאות הנפשית והפיזית שלהם.  

• התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת
• יועץ מס זייף מסמכי מילואים כדי לחמוק מתשלום מס- יצא ל"שרת" בעזה מהבית
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מדד המחירים בנובמבר - צפי לירידה של 0.5%

תגובות הילדים: הבנה מול אכזבה

המגמה הזו מעוררת תגובות סותרות בקרב הילדים הבוגרים. יש כאלו שתומכים. חלק מהילדים, במיוחד אלה שכבר השיגו עצמאות כלכלית, תומכים בהחלטה של הוריהם. מנגד, יש גם אכזבה ותחושת נטישה. ילדים מצפים שההורים שלהם יעזרו להם כלכלית וכשהם לא שם  זה מאכזב, מתסכל ומשאיר דאגות כלכליות. ככל שהמצב של הילד פחות טוב כלכלית כך עשויה האכזבה להיות גדולה יותר.   

היבטים כלכליים: חופש, אפשרויות מימון ואחריות

ההחלטה לא לחסוך לילדים פותחת בפני ההורים עולם של אפשרויות. רבים מהם מטיילים בעולם – יעדים כמו איטליה, תאילנד וניו זילנד הפכו פופולריים בקרב בני הגיל השלישי; נהנים מארוחות במסעדות יוקרה, משתתפים בסדנאות יצירה או רוכשים ציוד לתחביבים כמו צילום וגינון. כדי לממן את אורח החיים הזה, הורים רבים נעזרים בהלוואות לכל מטרה, כולל משכנתא הפוכה – הלוואה ייעודית לגיל השלישי שמאפשרת לקבל סכום כסף כנגד שווי הבית, מבלי למכור אותו, עם החזר שמתבצע לאחר פטירת הלווה על ידי היורשים. בנוסף, ישנן הלוואות בנקאיות רגילות או משכון נכסים אחרים שמאפשרים גמישות כלכלית. עם זאת, תכנון נכון הוא הכרחי. מומחים ממליצים להורים להגדיר תקציב שמבטיח שיהיה להם מספיק כסף גם לעשור האחרון של חייהם, תוך התחשבות בהוצאות בריאות ובאפשרות שיהיה צורך בטיפול סיעודי עתידי.