רוצה שהמנכ"ל שלך ילך לכלא? אל תנקה את הנתונים שלך

החשיבות של טיפול בנושא איכות הנתונים עלתה לאחר מקרים בהם הזנחה הובילה לאישום פלילי. התקנות החדשות בתחום מערכות המידע מטילות אחריות אישית על ההנהלה והמנכ"ל ברמת שקיפות ואמינות הנתונים. על האתגר בניהול המידע הארגוני
ערן לסר וזיו מנדל |

רוצה שהמנכ"ל שלך ילך לכלא? כן, בצורה מפתיעה למנהל מערכות המידע יש היום כוח שעלול לגרום נזק בלתי הפיך עד הרמה האישית של החיים הפרטים של המנכ"ל שלו.

פרשת אנרון (Enron) ונוספות, הולידו צבר רב של תקנות וחוקים לחברות ציבוריות (כמו תקנות SOX) ותקנות וחוקים למגזרים ספציפיים (כמו תקנות בזל II - בתחום הבנקאות). אותן תקנות מטילות אחריות אישית על ההנהלה והמנכ"ל של הארגון ברמת שקיפות ואמינות הנתונים.

העובדה שהמנכ"ל חותם באופן אישי על הנתונים שיוצאים מתוך מערכות המידע, מחייבת את הארגונים לעשות שידוד מערכות אמיתי ברמת איכות הנתונים היושבת במסדי הנתונים ולשפר בצורה קיצונית את יכולת הדיווח ושקיפות הנתונים. כולנו מכירים את משפט הידע של ה"זנזי" היושב במערכות שלנו (ולמי שלא מבין מדובר על ראשי תיבות של זבל נכנס, זבל יוצא).

בפועל, איכות הנתונים היושבת אצלנו בארגון מוטלת תמיד בספק ברמת העדכניות ואיכות הנתונים. בעבר, הדבר היה פוגע קודם כל ברמת התפעולית והעסקית, אבל היום הזנחה בתחום יכולה להוביל לאישום פלילי, ולכן עלתה החשיבות של הטיפול בנושא איכות הנתונים.

הבעיות והאתגרים של ניהול הנתונים הארגוניים מחולקת למספר רבדים: בעיית השפה המשותפת הארגונית (מגדל בבל), בעיית איכות הנתונים (בעיית ה"זנזי"), ריבוי מערכות וקושי לקבל תמונה מקיפה, ואתגר מיזוגים בין חברות.

בבל ארגוני

האתגר הראשון הנו מגדל בבל הארגוני. בחלק גדול מהארגונים אין שפה עסקית מוסכמת ומתועדת. קשה לקשור בין מושגים ותהליכים עסקיים לבין הרובד הטכנולוגי וקשה לנתח משמעויות בין-מערכתיות הנובעות משינוי מתוכנן. התוצאה בשטח היא שהאנשים השונים בארגון מתקשים "לשיר באותו סולם". אין הסכמה על האמת הנכונה של הארגון על בסיס הנתונים השונים שנובעים מדיבור בשפה שונה.

כאשר אין הסכמה על השפה הדבר גם מכביד על המשך פיתוח מערכות ה-IT כשתהליכי אפיון, פיתוח, QA וטיפול בתקלות פחות אפקטיביים. הפתרון לבעיית מגדל בבל הנו פרויקט מימוש מערכת כלל-ארגונית לניהול Meta Data (נתונים על הנתונים) המתעד את רובד השפה העסקית, את הרובד הטכנולוגי ואת הקשר ביניהם, באמצעות כלים מובילים ומתודולוגיה מוכחת.

איכות נתונים לקויה

האתגר השני הנו איכות נתונים לקויה כאשר צרכני המידע בכל הרמות מתקשים לסמוך על המוצג להם ברמת הנתונים. הדבר מקבל כאמור משנה תוקף לאור דרישת הרגולטור שדורש איכות נתונים גבוהה ומטיל את האחריות לביצוע תהליך הטיוב של הנתונים ברמה האישית על המנכ"ל ועל ההנהלה. הבעיה של נתונים מלוכלכים נובעת מהופעה של נתונים כפולים, נתונים שגויים, חסרים ולא עדכניים.

התוצאה הנה עיוות של תוצאות העיבוד והדוחות. הנתונים המלוכלכים והלא עקביים מקשים על בניית תהליכי עיבוד ופוגעים בדיווח גם ברמת איכות הדיווח וגם ברמת הביצועים והמהירות הנדרשת להפקת אותם נתונים. במצב של נתונים מלוכלכים תהליכי עיבוד נכשלים בתדירות גבוהה עקב נתונים לא תקינים, כאשר מצד המשתמשים מתפתחת תופעה של חוסר אמון במערכות המידע ובכל ההשקעה בטכנולוגיה.

הפתרון לבעיה הוא הנה פרוייקט טיוב נתונים על-פי מתודולוגיה סדורה הכוללת את ניסוח "הטוב", חקר נתונים, מיפוי מוקדי איכות לקויה והפעלת תהליכים מתקנים. שימוש בכלים מתקדמים לחקר נתונים, Matching ותקנון של המידע. יש לשים לב שיש לבנות מודל של טיוב נתונים כמהלך מתמשך ולא מהלך חד פעמי. מסיבה זאת חייבים לבנות סביבת ממוחשבת שמבצעת את העבודה ולא להתבסס על מאמץ חד פעמי שמבוסס על עבודה ידנית סיזיפית.

ריבוי מערכות

האתגר השלישי הנו ריבוי מערכות שיוצר איים של מידע על הלקוח ולא מאפשר לאף גורם בארגון לקבל תמונת מצב מלאה ועדכנית לגבי הלקוח או המוצר או כל ישות מידע אחרת. התוצאה של ריבוי מערכות ונתונים משפיע ישירות ברמת טיפול לקוי בלקוח (מכירה ושירות) ביעילות לקויה בייצור(בזבוז) הפתרון לבעיית התמונה החלקית של ישויות המידע מבוססת על פרוייקט מימוש מערכת בתצורה המתאימה לארגון כך שישויות המידע המרכזיות יוצגו למשתמש הארגוני בצורה מלאה מכלל המערכות.

מיזוג נתונים

האתגר הרביעי רלבנטי בעיקר לארגונים שנמצאים במגמת מיזוגים או לחילופין מעבר למערכות ליבה חדשות. במקרה זה נדרש מיזוג של מערכות מידע בעקבות מיזוג חברות כולל החלפת מערכת מידע והטמעה של מערכת חדשה. הדבר דורש הסבה של נתונים משפה עסקית אחת לאחרת, מיזוג נתונים תוך נטרול כפילויות והשלמת חוסרים.

יש צורך לבנות תהליך של טעינת נתונים מוסבים אל המערכת החדשה בזמן ובאיכות הנדרשים. ושוב יש להרים פרויקט הסבת נתונים על-פי מתודולוגיה מוכחת ("הסבה רב-שלבית") הכוללת סקר נתונים, הסבה ממוכנת ותהליכים משלימים של בקרת איכות ההסבה, כל זאת תוך שימוש בכלים מובילים לביצוע ממוכן של חקר נתונים, נטרול כפילויות, הסבה ובקרת איכות.

לסיכום, אם אתה לא רוצה שהמנכ"ל שלך ילך לכלא ואם אתה רוצה שהארגון שלך יאמין לנתונים שיושבים במערכות המידע, אנחנו חייבים לפתח אסטרטגיה של טיפוח ושדרוג התהליכים של ניהול הנתונים הארגונים על בסיס מתודולוגיות וטכנולוגיות שקיימות כיום בשוק.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)
מדריך

העברת ירושה ישירות לנכדים - המגמה החדשה בישראל

היתרונות והחסרונות בהעברת כספים ונכסים ישירות לנכדים

עמית בר |
נושאים בכתבה ירושה צוואה


בעשור האחרון חל שינוי משמעותי, אפילו מהפך באופן שבו משפחות ישראליות מתכננות את העברת הרכוש לדורות הבאים. אם בעבר הנורמה הייתה העברה אוטומטית מהורים לילדים, כיום עולה מגמה של "דילוג דורי" - העברת נכסים ישירות מסבים וסבתות לנכדים. התופעה, שגדלה בקצב מואץ, משקפת שינויים כלכליים וחברתיים עמוקים בחברה הישראלית ומעוררת שאלות משפטיות, כלכליות ומשפחתיות מורכבות.

המסגרת החוקית: מה מותר ואיך עושים זאת נכון

חוק הירושה הישראלי מעניק חופש רחב בעריכת צוואות. בהיעדר צוואה, החוק קובע חלוקה אוטומטית בין היורשים החוקיים - בן הזוג והילדים. אולם כל אדם רשאי לערוך צוואה ולקבוע חלוקה שונה לחלוטין, כולל העברת כל הרכוש לנכדים תוך דילוג על הילדים.

ישנן ארבע דרכים חוקיות לעריכת צוואה בישראל: צוואה בפני עדים (הנפוצה ביותר), צוואה בכתב יד, צוואה בעל פה במצבי סכנה, וצוואה בפני רשות. כל אחת מהדרכים דורשת עמידה בתנאים פורמליים מחמירים. צוואה שלא נערכה כדין עלולה להיפסל, מה שיוביל לחלוקה לפי החוק ולא לפי רצון המוריש.

כאשר מעבירים נכסים לנכדים קטינים, נוצרות סוגיות מיוחדות. ההורים משמשים אפוטרופוסים טבעיים ומנהלים את הנכסים עד הגיע הקטין לבגרות. ניתן לקבוע בצוואה הוראות מיוחדות כמו מינוי נאמן חיצוני, הגבלות על שימוש בכספים, או תנאים לקבלת הירושה (כגון סיום לימודים או הגעה לגיל מסוים).

חשוב להבין שצוואה אינה מסמך סופי. ניתן לשנותה או לבטלה בכל עת כל עוד המצווה בחיים וכשיר. עם זאת, שינויים תכופים או צוואות סותרות עלולים להוביל לסכסוכים משפטיים לאחר הפטירה. לכן מומלץ לתעד כל שינוי בצורה ברורה ולהפקיד עותק מעודכן אצל עורך דין או ברשם הירושות.

כיתה
צילום: ללא

שכר המורים הצעירים זינק ב-28% אבל זה המחיר שהם צריכים לשלם

לקראת פתיחת שנת הלימודים דו"ח הממונה על השכר חושף עלייה של 28% בשכר המורים הצעירים בשנתיים האחרונות, שיפור בשכר הממוצע וגם צמצום פערים בין המורים הוותיקים לחדשים אבל הבעיות עדיין כאן: אין מספיק מורים, כמות שעות מילוי המקום קפצו בכ-29% והתשלום עבורן ב-65% - תמונת מצב

מנדי הניג |
נושאים בכתבה לימודים בית ספר

שנת הלימודים תשפ״ו בפתח וזו הזדמנות לבחון האם מערכת החינוך פותחת אותה מוכנה. הדו"ח של הממונה על השכר במשרד האוצר, שמתפרסם הבוקר, נותן לנו - ובעיקר למקבלי ההחלטות תמונת מצב על הוצאות השכר במערכת החינוך הממשלתית לשנות הלימודים תשפ"ג ותשפ"ד מגני הילדים ועד חטיבות הביניים. הדו"ח מתבסס על נתונים של כ-150 אלף עובדי הוראה, שהם מהווים כמעט חמישית מהמגזר הציבורי.

מהנתונים עולה תמונה מעורבת: מצד אחד, נרשמת עלייה משמעותית בשכר המורים, במיוחד מאז הסכם השכר שנחתם ב-2022. השכר הממוצע למשרה מלאה עלה ב-16% והשכר החציוני ב-18%, כאשר נכון לשנת תשפ"ד השכר הממוצע עומד על 16,622 שקל, והחציוני על 15,135 שקל. במונחים השוואתיים, שכר המורים בישראל ביחס לשכר הממוצע במשק דומה לממוצע מדינות ה-OECD.

אחת מהמטרות של ההסכם הייתה לשפר את תנאי ההתחלה של מורים חדשים ובאמת במובן הזה, אכן נרשמה עלייה של 28% בשכר המורים הצעירים תוך שנתיים בלבד. עם זאת, הפערים בינם לבין המורים הוותיקים עדיין גבוהים: ב-2023 עמד היחס בין שכר מורים מתחילים לוותיקים על 45%, שיפור קל לעומת 41% בשנת 2020, זה שיפור אבל עדיין השכר נמוך משמעותית מהממוצע ב-OECD, שם היחס הוא 61%.

יותר מורים ופחות תלמידים בכל כיתה

הדו"ח מצביע גם על תהליכים מבניים עמוקים יותר. מספר המשרות במערכת גדל בעשור האחרון ב-31%, בעוד שמספר התלמידים עלה בשיעור מתון יותר של כ-14.8% בלבד. המשמעות: ירידה ביחס תלמידים למורים, שהגיע בתשפ"ד ל-11 תלמידים בלבד לכל משרת הוראה, יחס נמוך במונחים בינלאומיים.

במקביל, חלקם של עובדי ההוראה בכלל כוח העבודה בישראל עלה מ-5.48% ל-6.46% בעשור – נתון שממקם את ישראל במקום השני בקרב מדינות ה-OECD, ומרמז על גידול בהשקעה בכוח ההוראה. אך על אף הרושם של עודף במשרות, הדו"ח מציין כי התמונה בפועל מורכבת יותר: רבים מהמורים החדשים משתלבים בתחילה במשרות חלקיות בלבד - 65% בשנה הראשונה ו-77% בשנה השנייה ורק לאחר תקופה ארוכה מגיעים להיקף משרה מלאה. נתון זה מעיד על תהליך השתלבות איטי ולא תמיד יציב במערכת.