התלוננה על התעמרות והטרדה מינית מצד המנהל - מה פסק בית המשפט?
פסק הדין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, עוסק בתביעה שהגישה עובדת ותיקה במועדון ספורט נגד מעסיקיה, בטענה כי סבלה מהתעמרות והטרדה מינית מתמשכת מצד המנהל הישיר שלה במשך שנים. מדובר בעובדת שהועסקה במועדון במשך יותר מ-12 שנה. לטענתה, מאז כניסתו של המנהל לתפקידו ב-2013, נהפך היחס אליה למשפיל, עוין ובוטה. כתב התביעה כולל טענות חמורות על הערות מיניות והערות פוגעניות מצד המנהל, שלטענת העובדת, הידרדרו עם הזמן ואף נכללו בהן ניסיונות להשפיל אותה בפומבי, מול עובדים אחרים ולקוחות.
העובדת טענה כי ההתעמרות החלה כבר בראשית כהונתו של המנהל, והמשיכה לאורך השנים. התנהגותו כללה, לטענתה, הערות גסות והצעות פוגעניות, שנועדו להקטין ולהשפיל אותה במקום העבודה. באחת ההודעות למשל, כתב המנהל לעובדת כי תשובותיה הן "תשובות של נמלה שעולמה צר כמו גשר צר מאוד" והוסיף כי היא צריכה "להתעלות ולהשתפר" כדי להבין את רמת החשיבה הגבוהה שלו.
המנהל השתמש גם בהתבטאויות בעלות אופי מיני צילום: אילוסטרציה freepik
בנוסף, נטען כי המנהל גם השתמש בהתבטאויות פוגעניות בעלות אופי מיניים, ואף תלה על קיר המשרד כתבה שכותרתה "עבודה עם טיפשים גורמת למחלות לב" – ממש ליד שולחנה של העובדת. בתצהירו, הסביר המנהל כי התנהלות זו היתה "הלצה בלבד," אך בית הדין ציין כי אין מקום להלצות כאלה במסגרת יחסי עבודה.
- נהג סרב להעלות נוסעת בשל "לבוש לא צנוע"
- העובדת הוטרדה על ידי קולגה - החברה תשלם פיצויים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במהלך הדיון נחשפו דפוסים בעייתיים של תקשורת בין המנהל לעובדת. כך, על פי בית המשפט, השניים נהגו להחליף ביניהם מסרים הכוללים בדיחות ותכנים גסים. "ממכלול הראיות התרשמנו שבין העובדת למנהל שררה אווירה פתוחה וחברית, במסגרתה הירבו שני הצדדים לעשות שימוש בביטויים לא הולמים וגסים", נכתב בפסק הדין שפורסם - דבר שעורר את השאלה אם התנהגות זו היתה חלק מההסכמה או כפויה מצד העובדת.
היא עצמה טענה כי כל התנהגותה הושפעה מהרצון לרצות את המנהל ולהימנע מעימותים. ואולם בית הדין סבר כי אופי ההתכתבות, שכלל שפה גסה וקללות כמו "אידיוט" ו"מטומטם" מצד שני הצדדים, מלמד על יחסי ידידות קרובים יותר מיחסי עבודה מחמירים, וציין כי "לא ניתן לקבל את הפרשנות המאוחרת של העובדת לטיב היחסים ביניהם".
במסגרת התביעה, העובדת דרשה לקבל פיצוי כספי בגין עוגמת נפש על רקע חוויותיה הקשות, שכללו התעמרות מצד המנהל והתנהלות פוגענית. לטענתה, ההתנהגות כללה גם רמיזות חוזרות מצד המנהל בדבר "טיפשותה" ואף הערות בעלות אופי אנטישמי, כשהמנהל נהג להשוות את התנהגותה לנאצים והצהיר שבכוונתו "להזרים גז למלתחות" בתגובה להערותיה.
- האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
- בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- דרש כמעט מיליון שקל = ביהמ"ש הכיר רק בכ-60 אלף
הנתבע, מצדו, הכחיש את הטענות בתקיפות, וטען כי הקשר ביניהם היה חברי, וכי התובעת נהגה גם היא להשיב בשפה גסה ולהשתמש בביטויים בוטים. עוד נטען כי העובדת יזמה לא פעם את השיח, שכלל בין היתר שליחת תמונות והודעות בעלות אופי מיני, וכל זאת כחלק מאווירה כללית מתירנית במועדון. "בין העובדת למנהל היו יחסים חבריים, והיא נהגה להעיר לו הערות בוטות וגסות", נטען בתגובת הנתבעים.
בכל הנוגע להליך הפיטורים, טענה העובדת כי הוא היה פגום והועלו טענות שקריות לפיטוריה, תוך אפליה על רקע גילה. לטענתה, במהלך השימוע הועלו טענות כוזבות, ובפרוטוקול הוצגה עילה אחת, אך בפועל נמסר לה נימוק אחר בשימוע – מה שהוביל אותה להאמין שהפיטורים נעשו למראית עין בלבד. היא טענה כי המנהל כינה אותה "זקנה מדי" - דבר שהעצים את תחושותיה לגבי האפליה שממנה סבלה.
בית המשפט קבע כי על אף דפוסי התקשורת הגסים בין העובדת למנהל, היה על המעסיק לוודא סביבה מכבדת ולמנוע התנהגות פוגענית - בייחוד מצד מנהל בכיר. "על המעסיק מוטלת החובה לספק לעובד סביבת עבודה ראויה ומכבדת ולהימנע מפגיעה בכבודו של האדם העובד", ציין בית הדין, תוך שהוא מבקר את ההתנהלות הלא הולמת ואת הטיפול הלקוי בתלונות של העובדת על ההטרדה. התביעה התקבלה בחלקה, ונפסקו לתובעת פיצויים בסכום כולל של 120 אלף שקל שישולמו על ידי כל הנתבעים. כמו כן, נפסק שכר טרחת עורך דין שישלמו הנתבעים, בסכום כולל של 15 אלף שקל.
- 2.רמי 10/11/2024 18:11הגב לתגובה זולדעתי- שיפוט עלוב. אמר לי ככה, אמרתי לו ככה, יאללה- משפט. כשעובדים עם ערבים- זה הרבה יותר מוקצן. תגיד מילה אחת- תחטוף תביעה כבדה ביותר , המגלמת גם רקע גזעני. בדיחה של מדינה , בדיחה של בתי משפט.
- 1.קוקי 09/11/2024 19:06הגב לתגובה זובסכסוך עבודה דן בית הדין לעבודה.לתשומת לבכם
האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
אחרי קרוב שלושה עשורים של נישואים ודיון סוער בבית הדין האזורי, הגיע הערעור לדיון מחודש בירושלים. בפסק דין ארוך ומנומק בחרו הדיינים להפנות את בני הזוג לייעוץ זוגי מקצועי, לאחר שהאשה הצהירה כי מעולם לא הסכימה להתגרש, וכי רצונה הוא לשקם את הבית. בית הדין
מתח ביקורת על ההנחה השגויה שננקטה בערכאה הקודמת, וקובע כי לפני גט יש למצות את התקוות לשלום בית
בני הזוג, שנשואים מזה 26 שנה, התייצבו בפני הרכב בית הדין הרבני הגדול. מאחורי הדלת עמדו שנים ארוכות של מאבקים, ניסיונות פיוס, תביעות בבית הדין ובבית המשפט, והליכים שהחלו כבר לפני כמעט עשור. ואולם הפעם, כך נראה, התמונה נפתחה מחדש. האשה, שבעבר צוטטה כאילו הסכימה להתגרש, התייצבה בערעור כשהיא נחושה להבהיר כי הדברים לא היו ולא נבראו, וכי כל רצונה הוא לשמור על הבית שבו היא ובעלה הקימו משפחה. “אני אוהבת את בעלי ורוצה לעשות הכל למען שלום הבית”, היא אמרה לדיינים בקול יציב, ובית הדין, כך התברר, האמין לה.
כך החל פסק דין חריג ורב־משמעות, שבו ביטל בית הדין הגדול את חיוב הגט שנקבע בבית הדין האזורי בחיפה. הדיינים - הרב הראשי הספרדי דוד יוסף, הרב שלמה שפירא והרב מימון נהרי - קבעו כי החלטת הערכאה הקודמת התבססה על הנחה שגויה שלפיה האשה הסכימה לגירושים, ואף על יישום חלקי של דברי רבנו ירוחם, מבלי לבחון את המצב העובדתי והזוגי המלא. במקום זאת, הם הורו להפנות את בני הזוג לייעוץ זוגי מקצועי לתקופה בת שישה חודשים, שבמהלכה יוקפאו כל ההליכים המשפטיים.
הפרשה עצמה מורכבת ורבת שכבות. הצדדים נשואים כבר שנים רבות ולהם שני ילדים - בן בגיר וילדה בת 16. הבית המשותף שבו הם מתגוררים שימש במשך כל השנים מרכז חייהם של בני המשפחה, וגם כשעלו קשיים, המשיכו הצדדים לחיות תחת קורת גג אחת. בשלב מסוים, כך עולה מהתיק, הגיש הבעל תביעה לגירושין כבר ב-2015, אך לאחר שניסיונות שלום בית הצליחו, הוא משך את התביעה. לימים הוא הודה כי המפגש הרבני במסגרת אותו ניסיון שלום בית העניק לו תקווה למערכת זוגית חדשה.
האשה חזרה בה מרצונה להתגרש
אלא שבשלהי 2023, לאחר שנים של מתיחות, פנה הבעל שוב לבית הדין והגיש תביעה חדשה לגירושים. הפעם הוא טען כי אין צורך לפרט עילות, שכן לדבריו אשתו מסכימה להתגרש. אלא שהתביעה הזו לא כללה כל התייחסות לענייני רכוש, משמורת ילדים או מזונות, כך שמבחינה פרקטית היא לא יכלה להביא לפירוד מסודר. בדיון שנערך ללא עורכי דין, כך תיארו הצדדים, אמרה האשה דברים שהבעל פירש כהסכמה להתגרש, אך בהמשך, לאחר שהתייעצה עם עורך דין והבינה את משמעות הדברים, היא חזרה בה וטענה שלא אמרה דבר כזה.
- לא מתנה: החתן ישיב להורי גרושתו 150 אלף שקל
- למרות אירוע אלימות בעבר - האב יזכה לזמן עם בתו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בבית הדין האזורי, כך נכתב בהחלטה שנבחנה כעת בערעור, אמרו הדיינים כי, “שני הצדדים רוצים להתגרש” והוסיפו כי האשה טענה בדיון כי, “אני מסכימה להתגרש. אני רוצה לסיים את הסבל הזה”. על הבסיס הזה, ועל בסיס הבנה הלכתית כי כששני בני הזוג אינם רוצים זה בזה, יש לחייב את מי שמסרב, קבע בית הדין האזורי כי האשה חייבת בגט גם בלי שיוסדרו יתר העניינים.
האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
אחרי קרוב שלושה עשורים של נישואים ודיון סוער בבית הדין האזורי, הגיע הערעור לדיון מחודש בירושלים. בפסק דין ארוך ומנומק בחרו הדיינים להפנות את בני הזוג לייעוץ זוגי מקצועי, לאחר שהאשה הצהירה כי מעולם לא הסכימה להתגרש, וכי רצונה הוא לשקם את הבית. בית הדין
מתח ביקורת על ההנחה השגויה שננקטה בערכאה הקודמת, וקובע כי לפני גט יש למצות את התקוות לשלום בית
בני הזוג, שנשואים מזה 26 שנה, התייצבו בפני הרכב בית הדין הרבני הגדול. מאחורי הדלת עמדו שנים ארוכות של מאבקים, ניסיונות פיוס, תביעות בבית הדין ובבית המשפט, והליכים שהחלו כבר לפני כמעט עשור. ואולם הפעם, כך נראה, התמונה נפתחה מחדש. האשה, שבעבר צוטטה כאילו הסכימה להתגרש, התייצבה בערעור כשהיא נחושה להבהיר כי הדברים לא היו ולא נבראו, וכי כל רצונה הוא לשמור על הבית שבו היא ובעלה הקימו משפחה. “אני אוהבת את בעלי ורוצה לעשות הכל למען שלום הבית”, היא אמרה לדיינים בקול יציב, ובית הדין, כך התברר, האמין לה.
כך החל פסק דין חריג ורב־משמעות, שבו ביטל בית הדין הגדול את חיוב הגט שנקבע בבית הדין האזורי בחיפה. הדיינים - הרב הראשי הספרדי דוד יוסף, הרב שלמה שפירא והרב מימון נהרי - קבעו כי החלטת הערכאה הקודמת התבססה על הנחה שגויה שלפיה האשה הסכימה לגירושים, ואף על יישום חלקי של דברי רבנו ירוחם, מבלי לבחון את המצב העובדתי והזוגי המלא. במקום זאת, הם הורו להפנות את בני הזוג לייעוץ זוגי מקצועי לתקופה בת שישה חודשים, שבמהלכה יוקפאו כל ההליכים המשפטיים.
הפרשה עצמה מורכבת ורבת שכבות. הצדדים נשואים כבר שנים רבות ולהם שני ילדים - בן בגיר וילדה בת 16. הבית המשותף שבו הם מתגוררים שימש במשך כל השנים מרכז חייהם של בני המשפחה, וגם כשעלו קשיים, המשיכו הצדדים לחיות תחת קורת גג אחת. בשלב מסוים, כך עולה מהתיק, הגיש הבעל תביעה לגירושין כבר ב-2015, אך לאחר שניסיונות שלום בית הצליחו, הוא משך את התביעה. לימים הוא הודה כי המפגש הרבני במסגרת אותו ניסיון שלום בית העניק לו תקווה למערכת זוגית חדשה.
האשה חזרה בה מרצונה להתגרש
אלא שבשלהי 2023, לאחר שנים של מתיחות, פנה הבעל שוב לבית הדין והגיש תביעה חדשה לגירושים. הפעם הוא טען כי אין צורך לפרט עילות, שכן לדבריו אשתו מסכימה להתגרש. אלא שהתביעה הזו לא כללה כל התייחסות לענייני רכוש, משמורת ילדים או מזונות, כך שמבחינה פרקטית היא לא יכלה להביא לפירוד מסודר. בדיון שנערך ללא עורכי דין, כך תיארו הצדדים, אמרה האשה דברים שהבעל פירש כהסכמה להתגרש, אך בהמשך, לאחר שהתייעצה עם עורך דין והבינה את משמעות הדברים, היא חזרה בה וטענה שלא אמרה דבר כזה.
- לא מתנה: החתן ישיב להורי גרושתו 150 אלף שקל
- למרות אירוע אלימות בעבר - האב יזכה לזמן עם בתו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בבית הדין האזורי, כך נכתב בהחלטה שנבחנה כעת בערעור, אמרו הדיינים כי, “שני הצדדים רוצים להתגרש” והוסיפו כי האשה טענה בדיון כי, “אני מסכימה להתגרש. אני רוצה לסיים את הסבל הזה”. על הבסיס הזה, ועל בסיס הבנה הלכתית כי כששני בני הזוג אינם רוצים זה בזה, יש לחייב את מי שמסרב, קבע בית הדין האזורי כי האשה חייבת בגט גם בלי שיוסדרו יתר העניינים.
