התלוננה על התעמרות והטרדה מינית מצד המנהל - מה פסק בית המשפט?
פסק הדין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, עוסק בתביעה שהגישה עובדת ותיקה במועדון ספורט נגד מעסיקיה, בטענה כי סבלה מהתעמרות והטרדה מינית מתמשכת מצד המנהל הישיר שלה במשך שנים. מדובר בעובדת שהועסקה במועדון במשך יותר מ-12 שנה. לטענתה, מאז כניסתו של המנהל לתפקידו ב-2013, נהפך היחס אליה למשפיל, עוין ובוטה. כתב התביעה כולל טענות חמורות על הערות מיניות והערות פוגעניות מצד המנהל, שלטענת העובדת, הידרדרו עם הזמן ואף נכללו בהן ניסיונות להשפיל אותה בפומבי, מול עובדים אחרים ולקוחות.
העובדת טענה כי ההתעמרות החלה כבר בראשית כהונתו של המנהל, והמשיכה לאורך השנים. התנהגותו כללה, לטענתה, הערות גסות והצעות פוגעניות, שנועדו להקטין ולהשפיל אותה במקום העבודה. באחת ההודעות למשל, כתב המנהל לעובדת כי תשובותיה הן "תשובות של נמלה שעולמה צר כמו גשר צר מאוד" והוסיף כי היא צריכה "להתעלות ולהשתפר" כדי להבין את רמת החשיבה הגבוהה שלו.
המנהל השתמש גם בהתבטאויות בעלות אופי מיני צילום: אילוסטרציה freepik
בנוסף, נטען כי המנהל גם השתמש בהתבטאויות פוגעניות בעלות אופי מיניים, ואף תלה על קיר המשרד כתבה שכותרתה "עבודה עם טיפשים גורמת למחלות לב" – ממש ליד שולחנה של העובדת. בתצהירו, הסביר המנהל כי התנהלות זו היתה "הלצה בלבד," אך בית הדין ציין כי אין מקום להלצות כאלה במסגרת יחסי עבודה.
- נהג סרב להעלות נוסעת בשל "לבוש לא צנוע"
- העובדת הוטרדה על ידי קולגה - החברה תשלם פיצויים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במהלך הדיון נחשפו דפוסים בעייתיים של תקשורת בין המנהל לעובדת. כך, על פי בית המשפט, השניים נהגו להחליף ביניהם מסרים הכוללים בדיחות ותכנים גסים. "ממכלול הראיות התרשמנו שבין העובדת למנהל שררה אווירה פתוחה וחברית, במסגרתה הירבו שני הצדדים לעשות שימוש בביטויים לא הולמים וגסים", נכתב בפסק הדין שפורסם - דבר שעורר את השאלה אם התנהגות זו היתה חלק מההסכמה או כפויה מצד העובדת.
היא עצמה טענה כי כל התנהגותה הושפעה מהרצון לרצות את המנהל ולהימנע מעימותים. ואולם בית הדין סבר כי אופי ההתכתבות, שכלל שפה גסה וקללות כמו "אידיוט" ו"מטומטם" מצד שני הצדדים, מלמד על יחסי ידידות קרובים יותר מיחסי עבודה מחמירים, וציין כי "לא ניתן לקבל את הפרשנות המאוחרת של העובדת לטיב היחסים ביניהם".
במסגרת התביעה, העובדת דרשה לקבל פיצוי כספי בגין עוגמת נפש על רקע חוויותיה הקשות, שכללו התעמרות מצד המנהל והתנהלות פוגענית. לטענתה, ההתנהגות כללה גם רמיזות חוזרות מצד המנהל בדבר "טיפשותה" ואף הערות בעלות אופי אנטישמי, כשהמנהל נהג להשוות את התנהגותה לנאצים והצהיר שבכוונתו "להזרים גז למלתחות" בתגובה להערותיה.
- מאסר למנהל עבודה שהורשע בגרימת מוות ברשלנות
- צילם גבר עירום בחוף והפיץ ברשת - האם זו פגיעה בפרטיות?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ירושות לא שוויוניות: צדק אישי או סכסוך משפחתי?
הנתבע, מצדו, הכחיש את הטענות בתקיפות, וטען כי הקשר ביניהם היה חברי, וכי התובעת נהגה גם היא להשיב בשפה גסה ולהשתמש בביטויים בוטים. עוד נטען כי העובדת יזמה לא פעם את השיח, שכלל בין היתר שליחת תמונות והודעות בעלות אופי מיני, וכל זאת כחלק מאווירה כללית מתירנית במועדון. "בין העובדת למנהל היו יחסים חבריים, והיא נהגה להעיר לו הערות בוטות וגסות", נטען בתגובת הנתבעים.
בכל הנוגע להליך הפיטורים, טענה העובדת כי הוא היה פגום והועלו טענות שקריות לפיטוריה, תוך אפליה על רקע גילה. לטענתה, במהלך השימוע הועלו טענות כוזבות, ובפרוטוקול הוצגה עילה אחת, אך בפועל נמסר לה נימוק אחר בשימוע – מה שהוביל אותה להאמין שהפיטורים נעשו למראית עין בלבד. היא טענה כי המנהל כינה אותה "זקנה מדי" - דבר שהעצים את תחושותיה לגבי האפליה שממנה סבלה.
בית המשפט קבע כי על אף דפוסי התקשורת הגסים בין העובדת למנהל, היה על המעסיק לוודא סביבה מכבדת ולמנוע התנהגות פוגענית - בייחוד מצד מנהל בכיר. "על המעסיק מוטלת החובה לספק לעובד סביבת עבודה ראויה ומכבדת ולהימנע מפגיעה בכבודו של האדם העובד", ציין בית הדין, תוך שהוא מבקר את ההתנהלות הלא הולמת ואת הטיפול הלקוי בתלונות של העובדת על ההטרדה. התביעה התקבלה בחלקה, ונפסקו לתובעת פיצויים בסכום כולל של 120 אלף שקל שישולמו על ידי כל הנתבעים. כמו כן, נפסק שכר טרחת עורך דין שישלמו הנתבעים, בסכום כולל של 15 אלף שקל.
- 2.רמי 10/11/2024 18:11הגב לתגובה זולדעתי- שיפוט עלוב. אמר לי ככה, אמרתי לו ככה, יאללה- משפט. כשעובדים עם ערבים- זה הרבה יותר מוקצן. תגיד מילה אחת- תחטוף תביעה כבדה ביותר , המגלמת גם רקע גזעני. בדיחה של מדינה , בדיחה של בתי משפט.
- 1.קוקי 09/11/2024 19:06הגב לתגובה זובסכסוך עבודה דן בית הדין לעבודה.לתשומת לבכם

ביה"ד הארצי לעבודה איפשר ייצוגית נגד קרנות הפנסיה הוותיקות
ההרכב של בית הדין קבע כי יש "אפשרות סבירה" שהמחלוקת תוכרע לטובת קבוצת פנסיונרים שעברו במהלך עבודתם בין כמה קרנות, וכיום אינם מקבלים החזר כספים ששילמו לאחר שדחו את פרישתם. בניגוד להם, מי שחסכו בקרן אחת זכאים להחזר - מצב שעורר טענות לאפליה, שאותן בית
הדין הארצי נטה לקבל. בית הדין האזורי דחה את הבקשה, אך הערעור התקבל וההליך יחזור לערכאה הראשונה כדי שימשיך להתברר בה
סיפורה של הפרשה הזאת מתחיל בשגרת חייהם של עובדים ותיקים במערכת הבריאות, שעבדו עשרות שנים במוסדות שונים והועברו בין קרנות פנסיה שונות. הם לא העלו בדעתם כי עם הגיעם לגיל פרישה, ובעקבות החלטתם להמשיך ולעבוד עוד כמה שנים, הם ימצאו עצמם בעימות משפטי מורכב על זכות שנראתה להם טבעית: לקבל בחזרה את דמי הגמולים ששילמו בתקופה שבה כבר צברו את מלוא שיעור הקצבה המירבי. בעוד חבריהם שחסכו כל חייהם בקרן אחת מקבלים את ההחזר הזה, הם נענו בשלילה. מכאן נולדה תביעה ייצוגית עקרונית, שעניינה לא רק בזכויותיהם האישיות, אלא גם בשאלת השוויון והאחידות במערך הפנסיוני.
בפסק דין שניתן השבוע, קיבל בית הדין הארצי לעבודה את הערעור של הפנסיונרים וקבע כי יש אפשרות סבירה שהתביעה תוכרע לטובתם. בכך הוא הפך את ההחלטה של בית הדין האזורי בתל אביב, שדחה את בקשת האישור. "הוכחה קיומה של 'אפשרות סבירה' שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה", נכתב בפסק הדין, תוך הדגשה כי מדובר בשלב מקדמי בלבד וכי ההכרעה המלאה תינתן בהמשך ההליך.
קרנות הפנסיה הוותיקות, בהן מבטחים, קרן הגמלאות המרכזית (קג"מ), מקפת וקרן הדסה, נסגרו להצטרפות עמיתים חדשים כבר ב-1995 ונמצאות מאז תחת הסדר הבראה. על כל הקרנות האלה חל תקנון אחיד, הקובע מערך זכויות שווה לכל עמית. אחד מסעיפי התקנון, תקנה 14(ג), מעניק למבוטח שדחה את פרישתו לאחר שכבר צבר 70% פנסיה - שיעור הקצבה המרבי - החזר מלא של דמי הגמולים ששילם בתקופה הזו. אלא שכאן עלתה השאלה: האם הזכות הזאת חלה גם על מי שצבר את שיעור הקצבה המלא רק במצטבר, כתוצאה מהיותו מבוטח בכמה קרנות לאורך השנים? בית הדין האזורי סבר שלא. הוא קבע כי התקנון אינו מתייחס מפורשות למצב שכזה, וכי לשון תקנה 14(ג) מתיישבת יותר עם פרשנות הקרנות שלפיה מדובר בזכות החלה רק על מי שבוטח בקרן אחת.
אין היגיון להפלות בין מי שחסך בקרן אחת למי שעבר בין קרנות
המערערים, שיוצגו בידי עו"ד שאול ציוני ועו"ד רעות זייטלבך, טענו כי מדובר בהפליה בוטה. הם הזכירו כי תקנה 50(ב) קובעת ש"כל הוראות התקנון יחולו לגבי מבוטח בקרן שחל עליו פרק זה, אלא אם כן נקבע אחרת". מכאן, לדבריהם, ברור שגם תקנה 14(ג) חלה עליהם. לטענתם, אין כל היגיון להפלות בין מי שחסך כל חייו בקרן אחת לבין מי שעבר בין קרנות, בייחוד כששניהם הגיעו לאותו מצב - צבירת 70% פנסיה ובחירה לדחות את הפרישה. בית הדין האזורי עצמו לא התעלם מהקושי, וציין בהכרעתו כי, "יש ממש בטענות המערערים להפליה, חוסר תום הלב והפרת חובת האמון". ואולם הוא קבע כי לא הונחה בפניו תשתית מספקת כדי לאשר את התביעה כייצוגית.
- עדכון הפנסיה: עלייה של 3.24% לכ-250 אלף גמלאים
- השורה התחתונה: מה תהיה קצבת הפנסיה החודשית שלכם כשתפרשו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, טענו הקרנות, שיוצגו בידי עו"ד אלישע שור ועו"ד רוית קוטק, כי אינן מוסמכות להעניק זכויות שלא נקבעו מפורשות בתקנון. הן הדגישו כי לאורך ההיסטוריה של הקרנות לא הוכרה זכות להחזר דמי גמולים במצב של רציפות זכויות. לדבריהן, מטרת ההסדרים היא לאפשר ניידות בין קרנות תוך שמירה על רצף ביטוחי, אך אין פירוש הדבר שמבוטח בכמה קרנות ייחשב כאילו בוטח בקרן אחת. גם רשות שוק ההון, שהגישה עמדה מטעמה, תמכה בפרשנות הזו. לטענתה, תקנה 14(ג) מתייחסת לצבירה בקרן אחת בלבד, והחלתה על מצבים של רציפות זכויות היתה מחייבת התאמות חישוביות מורכבות שלא נקבעו בתקנון.

מאסר למנהל עבודה שהורשע בגרימת מוות ברשלנות
בית משפט השלום באשקלון גזר עונשי מאסר ופיצויים על שני מנהלים במפעל חרש אשדוד 2000 לאחר מותו של יורי סבצ'וק ז"ל, שנמחץ תחת מכלול מתכת בזמן שהפעיל עגורן - מבלי שהוכשר לכך. השופט צבי פורר מתח ביקורת חריפה על תרבות הבטיחות הלקויה ששררה במפעל וציין כי רק
לאחר האסון הוטמעו נהלים בסיסיים לשמירה על חיי העובדים
בוקר אחד בתחילת ינואר 2021 נהפך לזירת אסון קשה במפעל חרש אשדוד 2000. יורי סבצ'וק ז"ל, מסגר בן 70 שעבד במפעל במשך כשנתיים, נהרג לאחר שמכלול מתכת כבד, במשקל של עשרות קילוגרמים, ניתק מן העגורן ונפל עליו. התאונה הקטלנית התרחשה לעיני חבריו לעבודה והשאירה את משפחתו כשהיא מתמודדת עם אובדן קשה. השבוע, כמעט חמש שנים אחרי, קבע בית משפט השלום באשקלון את אחריותם של מנהלי המפעל והטיל עליהם עונשי מאסר ופיצוי כספי למשפחת ההרוג.
כתב האישום המתוקן קבע כי אביב אלבז, ששימש מנהל המפעל, הורשע בהפרת הוראות פקודת הבטיחות בעבודה. דוד עובדיה, ששימש מנהל עבודה ואחראי על קו הייצור, הורשע בעבירת גרימת מוות ברשלנות. השניים הודו בעובדות במסגרת הסדר טיעון שנחתם עם המדינה. על פי ההסדר, אלבז התחייב לשלם פיצוי בסכום כולל של 150 אלף שקל, ועובדיה ישלם 50 אלף שקל נוספים. עם זאת, שאלת הענישה נותרה לשיקול דעתו של בית המשפט.
המסמכים המשפטיים שחשף השופט צבי פורר מתארים מציאות מטרידה. כבר לפני התאונה התריע ממונה הבטיחות החיצוני, נעם שער, כי עובדים מפעילים עגורנים מבלי שיש בידיהם רישיון מתאים לכך. בנוסף, הוא התריע כי עובדים נחשפים לסכנת פגיעה מגופים נופלים מבלי שסופק להם ציוד מגן אישי בסיסי. למרות זאת, אלבז ועובדיה לא פעלו לתיקון הליקויים. השופט הדגיש בהכרעתו כי, "במפעל שניהל נאשם 1 נהגו לעבוד באופן תדיר מפעילי עגורנים ללא הכשרה מתאימה", וקבע כי מדובר בדפוס התנהלות שהוביל בסופו של דבר לאובדן חיים.
המכלול נפל ישירות על ראשו וחזהו של סבצ'וק
ביום התאונה הורה עובדיה לסבצ'וק לשנע פלטת מתכת כבדה באמצעות העגורן, אף שידע כי המנוח אינו מוסמך להפעילו. המכלול שוקל כ-80-70 ק"ג והיה אמור להיות מועבר באמצעות אביזרי הרמה מתאימים שלא סופקו. גם קסדת מגן בסיסית לא ניתנה לעובד הוותיק. סבצ'וק השחיל את אונקל העגורן לתוך חור במכלול, אך מבנה האונקל לא התאים להרמה. ברגע שבו המכלול הורם, השתחררה האחיזה והוא נפל ישירות על ראשו וחזהו של סבצ'וק, שנהרג במקום כתוצאה מ"מעיכה קשה בראש וריסוק חזה", כפי שתיאר כתב האישום.
- אחרי שקיבל מיליון: חשמלאי שנפל יפוצה בכ-130 אלף ש'
- פקידה בביטוח לאומי דרשה להכיר בלחץ כפגיעה בעבודה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במסגרת הדיונים, הוגשו תסקירי שירות מבחן לגבי שני הנאשמים. אלבז, שנעדר עבר פלילי, הוצג כאדם שמתקשה להתמודד עם תחושת האשמה ומסר כי מאז התאונה סבל מסיוטים. הוא סגר את המפעל לזמן מה, ולאחר פתיחתו מחדש דאג שכל העובדים יעברו קורסי בטיחות ויוסמכו להפעלת עגורנים ומלגזות. שירות המבחן המליץ לבטל את הרשעתו ולהטיל עליו 300 שעות שירות לתועלת הציבור, בשל הפגיעה האפשרית בפרנסתו מול גופים ביטחוניים.