התלוננה על התעמרות והטרדה מינית מצד המנהל - מה פסק בית המשפט?
פסק הדין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, עוסק בתביעה שהגישה עובדת ותיקה במועדון ספורט נגד מעסיקיה, בטענה כי סבלה מהתעמרות והטרדה מינית מתמשכת מצד המנהל הישיר שלה במשך שנים. מדובר בעובדת שהועסקה במועדון במשך יותר מ-12 שנה. לטענתה, מאז כניסתו של המנהל לתפקידו ב-2013, נהפך היחס אליה למשפיל, עוין ובוטה. כתב התביעה כולל טענות חמורות על הערות מיניות והערות פוגעניות מצד המנהל, שלטענת העובדת, הידרדרו עם הזמן ואף נכללו בהן ניסיונות להשפיל אותה בפומבי, מול עובדים אחרים ולקוחות.
העובדת טענה כי ההתעמרות החלה כבר בראשית כהונתו של המנהל, והמשיכה לאורך השנים. התנהגותו כללה, לטענתה, הערות גסות והצעות פוגעניות, שנועדו להקטין ולהשפיל אותה במקום העבודה. באחת ההודעות למשל, כתב המנהל לעובדת כי תשובותיה הן "תשובות של נמלה שעולמה צר כמו גשר צר מאוד" והוסיף כי היא צריכה "להתעלות ולהשתפר" כדי להבין את רמת החשיבה הגבוהה שלו.
המנהל השתמש גם בהתבטאויות בעלות אופי מיני צילום: אילוסטרציה freepik
בנוסף, נטען כי המנהל גם השתמש בהתבטאויות פוגעניות בעלות אופי מיניים, ואף תלה על קיר המשרד כתבה שכותרתה "עבודה עם טיפשים גורמת למחלות לב" – ממש ליד שולחנה של העובדת. בתצהירו, הסביר המנהל כי התנהלות זו היתה "הלצה בלבד," אך בית הדין ציין כי אין מקום להלצות כאלה במסגרת יחסי עבודה.
- נהג סרב להעלות נוסעת בשל "לבוש לא צנוע"
- העובדת הוטרדה על ידי קולגה - החברה תשלם פיצויים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במהלך הדיון נחשפו דפוסים בעייתיים של תקשורת בין המנהל לעובדת. כך, על פי בית המשפט, השניים נהגו להחליף ביניהם מסרים הכוללים בדיחות ותכנים גסים. "ממכלול הראיות התרשמנו שבין העובדת למנהל שררה אווירה פתוחה וחברית, במסגרתה הירבו שני הצדדים לעשות שימוש בביטויים לא הולמים וגסים", נכתב בפסק הדין שפורסם - דבר שעורר את השאלה אם התנהגות זו היתה חלק מההסכמה או כפויה מצד העובדת.
היא עצמה טענה כי כל התנהגותה הושפעה מהרצון לרצות את המנהל ולהימנע מעימותים. ואולם בית הדין סבר כי אופי ההתכתבות, שכלל שפה גסה וקללות כמו "אידיוט" ו"מטומטם" מצד שני הצדדים, מלמד על יחסי ידידות קרובים יותר מיחסי עבודה מחמירים, וציין כי "לא ניתן לקבל את הפרשנות המאוחרת של העובדת לטיב היחסים ביניהם".
במסגרת התביעה, העובדת דרשה לקבל פיצוי כספי בגין עוגמת נפש על רקע חוויותיה הקשות, שכללו התעמרות מצד המנהל והתנהלות פוגענית. לטענתה, ההתנהגות כללה גם רמיזות חוזרות מצד המנהל בדבר "טיפשותה" ואף הערות בעלות אופי אנטישמי, כשהמנהל נהג להשוות את התנהגותה לנאצים והצהיר שבכוונתו "להזרים גז למלתחות" בתגובה להערותיה.
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון ש' לחייב
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
הנתבע, מצדו, הכחיש את הטענות בתקיפות, וטען כי הקשר ביניהם היה חברי, וכי התובעת נהגה גם היא להשיב בשפה גסה ולהשתמש בביטויים בוטים. עוד נטען כי העובדת יזמה לא פעם את השיח, שכלל בין היתר שליחת תמונות והודעות בעלות אופי מיני, וכל זאת כחלק מאווירה כללית מתירנית במועדון. "בין העובדת למנהל היו יחסים חבריים, והיא נהגה להעיר לו הערות בוטות וגסות", נטען בתגובת הנתבעים.
בכל הנוגע להליך הפיטורים, טענה העובדת כי הוא היה פגום והועלו טענות שקריות לפיטוריה, תוך אפליה על רקע גילה. לטענתה, במהלך השימוע הועלו טענות כוזבות, ובפרוטוקול הוצגה עילה אחת, אך בפועל נמסר לה נימוק אחר בשימוע – מה שהוביל אותה להאמין שהפיטורים נעשו למראית עין בלבד. היא טענה כי המנהל כינה אותה "זקנה מדי" - דבר שהעצים את תחושותיה לגבי האפליה שממנה סבלה.
בית המשפט קבע כי על אף דפוסי התקשורת הגסים בין העובדת למנהל, היה על המעסיק לוודא סביבה מכבדת ולמנוע התנהגות פוגענית - בייחוד מצד מנהל בכיר. "על המעסיק מוטלת החובה לספק לעובד סביבת עבודה ראויה ומכבדת ולהימנע מפגיעה בכבודו של האדם העובד", ציין בית הדין, תוך שהוא מבקר את ההתנהלות הלא הולמת ואת הטיפול הלקוי בתלונות של העובדת על ההטרדה. התביעה התקבלה בחלקה, ונפסקו לתובעת פיצויים בסכום כולל של 120 אלף שקל שישולמו על ידי כל הנתבעים. כמו כן, נפסק שכר טרחת עורך דין שישלמו הנתבעים, בסכום כולל של 15 אלף שקל.
- 2.רמי 10/11/2024 18:11הגב לתגובה זולדעתי- שיפוט עלוב. אמר לי ככה, אמרתי לו ככה, יאללה- משפט. כשעובדים עם ערבים- זה הרבה יותר מוקצן. תגיד מילה אחת- תחטוף תביעה כבדה ביותר , המגלמת גם רקע גזעני. בדיחה של מדינה , בדיחה של בתי משפט.
- 1.קוקי 09/11/2024 19:06הגב לתגובה זובסכסוך עבודה דן בית הדין לעבודה.לתשומת לבכם
אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.
השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי שותפים בחברת קידוחים, שעירבו בין נכסי החברה לנכסיהם הפרטיים, השתמשו בכספיה למטרות אישיות, ניפחו הוצאות ולא שילמו מס כחוק - לא יוכלו לדרוש התחשבנות מאוחרת עקב סכסוך ביניהם. השופטת הדגישה כי, "מי שבוחר לנהל חברה כעסק משפחתי
בלתי ממוסד, לא יוכל להיתלות בעקרונות משפטיים כדי להפיק רווח לאחר מעשה"
הפרשה שהתבררה באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה נשמעת במבט ראשון כמו עוד סכסוך עסקי רגיל בין שותפים ותיקים. אלא שבמהלך הדיון התברר כי מאחורי הקלעים התנהלה חברת הקידוחים שבמרכז הפרשה באופן רחוק מאוד מהסטנדרטים המצופים מגוף עסקי, ובסופו של דבר דווקא מי שניסה לדרוש חשבון מדויק על פעילות העבר, הוא זה שנותר ללא סעד.
מדובר בשותפות בין שני גברים שניהלו יחד חברה לביצוע קידוחים ותשתיות במשך שנים. מערכת היחסים ביניהם, שתוארה בפסק הדין כ"שותפות עסקית ואישית שהתנהלה באווירה בלתי פורמלית ובלתי מוסדרת", הסתיימה במשבר חריף. אחד השותפים, שביקש לערוך התחשבנות מלאה על הרווחים וההוצאות של החברה, טען כי שותפו נהג שלא כדין בכספי החברה, משך כספים לצרכיו האישיים וגרם לו נזקים כספיים כבדים. מנגד טען השותף השני כי מדובר בהתחשבנות מלאכותית, שכן שניהם נהגו לאורך השנים לערב בין כספי החברה להוצאות פרטיות, וכל אחד מהם נהנה מן המצב כל עוד היחסים ביניהם התנהלו על מי מנוחות.
במהלך הדיון נחשפו שורה של ממצאים מטרידים. לפי הראיות, החברה לא ניהלה ספרים תקינים, לא הקפידה על הפרדה בין כספי השותפות לחשבונות האישיים של השותפים, חלק מהחשבוניות לא שיקפו הוצאות אמתיות, והכנסות רבות כלל לא דווחו לרשויות המס. על רקע זה קבעה השופטת כי הניסיון של אחד השותפים "להעמיד את הדברים על מכונם בדיעבד ולדרוש דין וחשבון מדויק" אינו מתיישב עם ההתנהלות ארוכת השנים של הצדדים עצמם.
"השותפות התנהלה למעשה כעסק משפחתי"
בית המשפט קבע כי מדובר במקרה שבו, "השותפות התנהלה למעשה כעסק משפחתי, שבו כל צד ראה בכספי החברה חלק ממאגר משותף לשימוש לפי הצורך, מבלי להבחין בין הוצאות עסקיות להוצאות פרטיות". בפסק הדין נכתב כי, "הנתונים שהוצגו בפניי מלמדים כי לא ניתן לבודד בדיעבד את חלקו של כל שותף, שעה שהשניים פעלו במשך שנים ללא הבחנה וללא פיקוח חשבונאי או מיסוי תקין". השופטת ציינה בהכרעתה כי כל עוד שני השותפים הסכימו על אופן ההתנהלות - גם אם היה זה מנוגד לדין - אין מקום להעניק לאחד מהם יתרון רטרואקטיבי כשהיחסים עלו על שרטון.
- שלף אקדח בעימות בכביש - אך הרשעתו בוטלה
- האב רצה למכור את הבית, הבן סירב להתפנות - ויפוצה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד נכתב כי במהלך השנים נרשמו הוצאות מנופחות, ולעתים "הוצגו תשלומים פיקטיביים שנועדו להפחית את חבות המס". בנוסף, חלק מהנכסים שנרכשו על שם החברה שימשו בפועל לצרכים פרטיים של מי מהשותפים. השופטת קבעה כי מדובר ב"התנהלות פסולה, החותרת תחת יסודות דיני החברות והשותפויות, ומנוגדת לעקרונות של תום לב ונאמנות עסקית". ואולם היא הוסיפה כי "אין בידי בית המשפט לתקן בדיעבד מערכת יחסים שהצדדים עצמם עיוותו במשך שנים". בפסק הדין הובהר כי מי שבוחר לנהל עסק מבלי לשמור על גבולות ברורים בין כספי החברה לכספיו האישיים, נוטל על עצמו את הסיכון שלא יוכל בעתיד להוכיח את חלקו האמיתי. כדברי השופטת בהכרעת הדין, "לא ניתן להפריד עתה בין עיסה אחת שנילושה בידי שניהם, תוך עירוב מוחלט של הכנסות, הוצאות ונכסים. הצדדים לא הקפידו על כללי מנהל תקין, ומשכך אין הם רשאים עתה להיבנות מאותו בלבול שיצרו במו ידיהם".
