יפונה מהחנות שלו אחרי 50 שנה - כמה פיצוי יקבל?
בעל חברה המפעיל חנות בשכירות מוגנת ברחוב החבצלת בירושלים מאז תחילת שנות השבעים ייאלץ להתפנות משם לצורך הקמת בית מלון – כך קבע לאחרונה השופט אוהד גורדון מבית משפט השלום בירושלים.
הנתבעת היא חברה שמפעילה חנות לממכר מוצרי שיער, דיירת מוגנת ברחוב חבצלת 4 בירושלים, בהתאם לחוזה שכירות מוגנת משנת 1971. לפני כ-3 וחצי שנים הוגשה נגדה תביעת הפינוי באמצעות חברת "פאי סיאם", המעוניינת להקים מלון ולשם כך להרוס את המבנה בו נמצאת החנות.
השופטת עד בר טל ציינה כי בפברואר 22 כבר ניתן פסק דין חלקי על ידי השופט גורדון אשר קבע כי על הנתבעת לפנות את המושכר כנגד סידור חלוף בכסף, כאשר לצורך קביעת הסכום, מונה שמאי מטעם בית המשפט.
בסיפור שלפנינו התובעת חברת פאי סיאם של שלמה דהוקי, מחזיקה ברוב הזכויות בבניין בו ממוקם המושכר. מנגד הנתבעת היא חברה המפעילה חנות, דיירת מוגנת, לפי הסכם שכירות משנת 1971. התובעת מבקשת לבנות במקום מלון, ומחזיקה בהיתרים לביצוע העבודות שכוללים בין היתר הרס של החנות. משכך, דרשה מהנתבעת לפנות את החנות. הנתבעת סירבה, ועל כן פנתה התובעת להורות על הפינוי ולקבוע דמי פינוי שיהוו סידור חלוף.
- עיר שינה? רשת ג'ייקוב תפעיל מלון ראשון במודיעין במרכז עזריאלי
- נפצע בחופשה במלון - מה הפיצוי שקיבל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנתבעת מנגד, באמצעות בעל החברה המפעילה את החנות, מר איסנר טענה כי לפי הדין על התובעת להעמיד לה סידור חלוף בעין, ולא בכסף. הנתבעת הבהירה כי היא מוכנה לעבור לחנות מקבילה באותו רחוב - ברחוב החבצלת, וזאת בטענה כי מדובר במוקד עיסוק בתחום פעילותה, של מכירת מוצרים לשיער, וכי עסקים נוספים מתחום זה פועלים באותו רחוב.
כמו כן טענה, כי התובעת לא פעלה לאיתור סידור חלוף בעין, ובכלל זה כי תכנון המלון כולל בניית חנויות אחרות, אך התובעת סירבה להקצות אחת מהן לנתבעת והשכירה אותן לשוכרים אחרים. טענה דומה עלתה בנוגע לשטח מסחרי שהתובעת מתכננת להפעיל בבניין המתוכנן, ואשר פונה לרחוב יפו.
הנתבעת גם טענה כי ההיתר שניתן נועד ליצירת "עילת פינוי מלאכותית" וכי להיתר הבניה אין תוקף נוכח ליקויים. בנוסף טענה כי יש לדחות את התביעה משלא הוגשה על ידי כל בעלי הנכס, היות שלתובעים רק חלק מזכויות הבעלות בו. השופט אוהד גורדון פסק בפברואר בשנה שעברה כי הדיירת תפונה. השופטת ציינה כי היא עוסקת בנושא הפיצוי שיינתן לדיירת בשל כך.
- מתנה או הלוואה? הכרעה במאבק בין החמות לכלה
- סייעה להתאבדות - זה העונש שהטיל עליה בית המשפט
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
ניתן לפנות דייר מוגן
לפי החוק הגנת הדייר, עילות לפינוי דייר מוגן חלות במצב שבו המושכר דרוש לבעליו, לצורך עצמי לרבות הריסתו כדי להקים במקומו בניין אחר או לשנותו שינוי ניכר, וקיבל רישיון לכך. השופטת בר טל ציינה כי במקרה שלפנינו דרישות החוק מתקיימות. "התובעת קיבלה היתר בניה לפרויקט הכולל שינוי מהותי של שני מבנים סמוכים קיימים, בהם הבניין בו מצויה החנות. זאת, בדרך של חיבורם בגשר והפיכתם לבית מלון חדש. העתקו של ההיתר צורף לכתב התביעה. הדבר עולה כדי "שינוי ניכר" כנדרש בעילות הפינוי הנדונות, וכרוך בשינוי נרחב של המבנה הקיים, ובכלל זה הריסת חלקים מן הבניין כולל החנות הנדונה".
"בחינת התנהלות הנתבעת לאורך ההליך ועדותו של בעליה, מר איסנר, הותירו רושם לפיו סירובה זה לצאת מתחומי רחוב החבצלת תרם תרומה של ממש לחוסר היכולת להציע חלופה-בעין.
השופטת ציינה כי עמדה זו של הנתבעת עולה כדי סירוב בלתי סביר לסידור חלוף. תחילה, היא תרמה תרומה של ממש לחוסר היכולת להעמיד לה חנות חלופית. הצדדים והמתווך בחנו לאורך חודשים ארוכים מספר חנויות במרכז העיר ירושלים, רובן ברחובות אחרים ובהם רחובות מרכזיים.
השופטת ציטטה מפסק הדין של השופט גורדון כי "חיוב התובעת להקצות חלק מהשטח המסחרי הנזכר לעיל לנתבעת, תהווה התערבות מופרזת בזכויותיה ופגיעה יתרה בה. שיקוליה העסקיים של התובעת עוסקים ביתרונות הנובעים מגודל השטח, ומכך שהוא פונה לרחוב יפו המרכזי. היא מייעדת אותו לעסק אחד או שניים לכל היותר, כדי למקסם את התועלת העסקית ממנו. חיובה לחלק שטח זה, ולהקצות את מיעוטו לנתבעת, תוך פתיחת פתח נוסף לרחוב החבצלת, תפגע בתכנון שערכה התובעת וביכולתה לשווק את השטח האמור בהתאם לתכניותיה.
"התובעת ביססה קיומה של עילה לפינוי הנתבעת מהחנות, ובנסיבות שתוארו לעיל אין לחייבה להוסיף ולנסות להעמיד סידור חלוף בעין, בדמות חנות אחרת. לכן, יש להורות על פינוי הנתבעת מהחנות, ועל התובעת יהא לשאת בדמי פינוי כסידור חלוף.
על כמה יעמוד הפיצוי?
לפי הפסיקה, מקובל לפצות דייר מוגן המפונה באופן כפוי, בסכום שווה ערך לארבעה שלישים משווי הנכס בבעלות מוגנת: סכום המשקף הן את דמי המפתח והן הוצאות הכרוכות במעבר. הנתבעת עתרה לחרוג מכך ולפצותה בסכום גבוה יותר.
השופטת ציינה כי לעמדת הנתבעת ולהתנהלותה הייתה תרומה של ממש לחוסר היכולת לאתר חנות חלופית. כך, נוכח סירובה לעבור לחנות שמחוץ לתחומי רחוב החבצלת, ולהתנהלותה בקשר למאמצי חיפוש החלופה. לעיל נדונה עמדה זו של הנתבעת ומדוע דובר בסירוב בלתי סביר מצידה. יש בכך לשלול ביסוסה של פרופוזיציה לפיה הנתבעת לא תוכל, לו תרחיב את חיפושיה מחוץ לרחוב החבצלת, לאתר חנות מתאימה אחרת בדמי מפתח. בנסיבות אלה, אין מקום לפצותה בסכום הנגזר משווי חנות בבעלות מלאה.
השופטת ציינה כי השופט גורדון לא קיבל את עתירת החברה שמפעילה את החנות לפצותה בגין "ערך המוניטין שצבר העסק במקום". בית המשפט מינה את השמאים יאיר ידיד ועמית בירן שמצאו בחוות דעתם כי שווי דמי הפינוי עומד על סך של 2.9 מיליון שקל בתוספת מע"מ.
השופטת בר טל קבעה כי היא מצאה לקבל את קביעות מומחה בית המשפט, השמאים ידיד בירן. "הנתבעת מקדימה התמודדותה עם חוות הדעת של התובעת ושל מומחה בית המשפט, בטענה לקיום ניגוד עניינים מטעם מומחה בית המשפט. לטענת הנתבעת, התברר, כבר בתחילת עדות המומחה, שהוא נתן בעבר חוות דעת לדייר מוגן שהחזיק קיוסק בנכס הנמצא ברחוב חבצלת 2 בירושלים. לדידה של הנתבעת, די בקיומה של חוות דעת זו שלא גולתה לבית המשפט, בשביל לפסול את המומחה מטעם בית המשפט בשל ניגוד עניינים והיעדר אמינות, שכן בטופס ניגוד העניינים, חוות דעת זו לא צוינה, בהינתן כי מדובר בבניין שכיום מחובר, ונמצא באותה בעלות".
השופטת קבעה כי היא אינה מקבלת את הטענה של הנתבעת שהועלתה לראשונה בסיכומים, לפסילת חוות דעת מומחה בית המשפט.
השופטת ציינה כי "למומחה בית המשפט מיוחסת חזקת תקינות ומקצועיות, בעטיה זוכה לאמון רב. פסילת חוות דעת של מומחה בית המשפט אינה דבר שבשגרה, והיא תיעשה בנסיבות חריגות ומיוחדות בהן עשוי להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין, כאשר שוכנע בית המשפט שבחוות הדעת נפל פגם היורד לשורשו של עניין כגון, פגם בשיקול דעת המומחה, חוסר תום לב או משוא פנים. יחד עם זאת, לא כל שגגה או תקלה יביאו לפסילתו של המומחה".
השופטת ביקרה את התנהלות החברה המפעילה את החנות וציינה כי "הנתבעת החליטה, בחוסר תום לב, להטיל דופי במומחה בית המשפט, וזאת ללא כל תימוכין או בסיס, שכן הנתבעת לא הצביעה על אינדיקציות כלשהן לקיומו של ניגוד עניינים - נהפוך הוא.
השופטת ציינה כי "מומחה בית המשפט הוא נטול פניות, וההלכה היא שבית המשפט לא יסטה ממסקנות חוות דעתו של מומחה שמונה על ידו אלא במקרים חריגים. השופטת בר טל פסקה כי "לא מצאתי במקרה הנדון סיבה או שגיאה מהותית בחוות דעת מומחה בית המשפט בגינה יש להעדיף אחת מחוות דעת הצדדים על פניה והנתבעת אף לא השכילה להצביע על שגיאה מהותית כאמור".
השופטת פסקה כי "התביעה מתקבלת ואני מורה על פינוי הנתבעת מהמושכר. הנתבעת תפנה את המושכר מכל אדם וחפץ וזאת עד לא יאוחר מיום 11.7.23 בשעה 16:00. מועד זה נקבע לצרכי התארגנות". התובעת פאי סיאם של שלמה דהוקי, תשלם לנתבעת לחברה המפעילה את החנות לממכר מוצרי שיער 2.9 מיליון שקל בתוספת מע"מ, כחוות דעת מומחה בית המשפט, ובסה"כ 3.394 מיליון שקל וכך תוכל לקדם את בניית המלון בסמוך לכיכר ציון. השופטת הוסיפה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
- 3.עופר 13/06/2023 20:18הגב לתגובה זולכל אורך קריאת הכתבה ההרגשה היתה שהשופט (או השופטים במקרה זה) ממש לא יכולים לסבול את בעל החנות, ולכן לא יעזור לו כלום והפסיקה תהיה נגדו. הם רק היו צריכים תירוצים כדי להכנס בו. להערכתי זה עושק של עצמאי על ידי מנגנון גדול ועשיר. ככה הם הורסים משפחות במדינה הזו. תמיד תומכים בחזק ולא בחלש.
- 2.יבין המבין יבין והלא מבין טיפש הוא (ל"ת)חיים 13/06/2023 18:44הגב לתגובה זו
- 1.קים און ג'_ונג 12/06/2023 12:01הגב לתגובה זואם אתה לא קבלן או מקורב , הלך עליך פשוט בזיון איך השופטים האלו ישנים בלילה ?

מתנה או הלוואה? הכרעה במאבק בין החמות לכלה
אמו של הגרוש טענה כי העבירה לבני הזוג 680 אלף שקל כהלוואה לרכישת הדירה, כלתה לשעבר התעקשה שמדובר במתנה - והמאבק הוכרע באולם בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. השופטת בחרה להעדיף את גרסת הכלה לשעבר, וקבעה כי הכספים אינם חוב שיש להשיבו. הראיות לא הותירו
מקום לספק: הנתבעת לא ידעה על הסכם ההלוואה, לא הוזמנה לחתום עליו, ומעולם לא נאמר לה כי יהיה עליה להשיב את הכספים
זה היה סיפור משפחתי מוכר ונפוץ: בני זוג צעירים, בתחילת דרכם, מנסים לקנות דירה שתשמש להם בית. ב-2016 הם רכשו דירה בשכונת הר חומה שבירושלים, והדרך למימון העסקה כללה שילוב של הון עצמי, משכנתא וסיוע כלשהו מההורים. אלא שעם פירוק הנישואים שנים לאחר מכן, נהפך אותו סיוע למוקד של תביעה קשה, כשאמו של הגרוש התעקשה כי מדובר בהלוואה שצריך להשיב, ואילו כלתה לשעבר טענה שהכסף ניתן כמתנה - בדיוק כפי שנוהגים הורים רבים שמעוניינים לעזור לילדיהם בשלב רכישת דירה.
התובעת, אמו של הבעל לשעבר, הגישה תביעה למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי הסכם הלוואה שנחתם בינה לבין בנה מחייב גם את כלתה לשעבר. לטענתה, היא העבירה לבני הזוג 680 אלף שקל, ושני בני הזוג ידעו שמדובר בכסף שיש להשיבו לאחר מכירת הדירה. מנגד, הנתבעת טענה כי לא שמעה מעולם על כל הסכם כזה, לא חתמה עליו, ואף לא הוזמנה לחתום. לדבריה, כל הסיפור הומצא רק כשנישואיה הגיעו לקו הסיום, והיא מצאה את עצמה מול חזית מאוחדת של הגרוש שלה ואמו, בניסיון לדרוש ממנה מאות אלפי שקלים שלא היו ולא נבראו כחוב.
השופטת ריבי לב אוחיון, שדנה בתיק, בדקה את חומר הראיות שהוצג בפניה במשך חודשים, בחנה את העדויות ואת המסגרת המשפטית שמגדירה כיצד מתייחסים לכספים שהורים מעבירים לילדיָם ולבני זוגם במהלך הנישואים. בפסק דין מפורט ומנומק היא דחתה את התביעה, וקבעה כי לא הוכח שמדובר בהלוואה. "הכספים המדוברים שהועברו מהתובעת לנתבעים הם בגדר 'מתנה'", כתבה השופטת בהחלטתה, והבהירה כי התובעת לא הצליחה לסתור את חזקת המתנה המקובלת על פי הפסיקה.
המתווה המשפטי שבו השתמשה השופטת מבוסס על פסיקה עקבית של בתי המשפט, ולפיה כשהורים מעבירים כספים לילדיהם ולבני זוגם במהלך הנישואים, ההנחה היא שמדובר במתנה. כפי שציינה השופטת בפסק הדין שפורסם, "נקודת המוצא היא כי יש להחיל את 'חזקת המתנה', דהיינו יש להניח כי ההורים התכוונו להעניק מתנה לבני זוג, וזאת בשל יחסי הקרבה המיוחדים השוררים ביניהם". עוד היא הדגישה כי אין במשבר נישואים שפורץ בשלב מאוחר כדי להפוך את המתנה להלוואה בדיעבד.
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- לא מתנה: החתן ישיב להורי גרושתו 150 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנתבעת כלל לא ידעה על הפגישה אצל עורכת הדין
לאחר שקבעה את נקודת המוצא הנורמטיבית, עברה השופטת לבחון האם במקרה הספציפי הצליחה האם, התובעת, להביא ראיות שמסוגלות לסתור את החזקה. כאן בחנה השופטת לעומק את העדויות, ואת התמונה המורכבת שנפרשה בפניה בדיוני ההוכחות. אחד הממצאים המרכזיים שעלו מהעדויות היה העובדה שהנתבעת כלל לא ידעה על קיומה של פגישה אצל עורכת הדין אסתר טולידנו, קרובת משפחתה של התובעת, שבה נחתם ההסכם בין האם לבנה. התובעת עצמה הודתה כי לא טרחה ליידע את הנתבעת על הפגישה. בעדותה היא אף אמרה כי, "אני לא אמרתי לה, בעלה צריך להגיד לה". וכשנשאלה אם בדקה שהנתבעת אכן יודעת ומסכימה, טענה כי "הנתבע ניהל את העניין והנתבעת סמכה עליו".
