צו ההריסה נדחה מטעמים הומניטאריים כדי לא לפגוע במבנה המהווה מקום מפלט
בית קברות (X)אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
יזם נדל"ן מצליח, שהותיר אחריו עיזבון בשווי עשרות מיליוני שקלים, חתם בחייו על הסכם חיים משותפים עם זוגתו, שבו התחייב לתמוך בה במקרה של פרידה. לאחר מותו, טענה בת זוגו כי גם המוות מהווה פרידה לפי ההסכם, ותבעה יותר מ-2 מיליון שקל מהעיזבון. בית המשפט לענייני
משפחה בתל אביב דחה את התביעה, וקבע: "פרידה היא תוצאה של החלטה, מוות אינו פרידה - אלא סוף החיים עצמם"
הם הכירו לפני יותר מעשור, כשחייהם היו בשיאם. הוא, יזם נדל"ן מצליח, שהיה מעורב בפרויקטים גדולים בתל אביב; והיא, אשת משפחה שצעירה ממנו ב-15 שנה. האהבה שלהם נראתה מבטיחה, ועם הזמן נולדו להם שני ילדים. אך כמו זוגות רבים שבונים יחד חיים משותפים, גם הם ביקשו להסדיר את היחסים ביניהם בהסכם משפטי - הסכם חיים משותפים, שאמור היה להבטיח יציבות ומניעת סכסוכים עתידיים.
אלא שכשהיזם שם קץ לחייו ב-2022 לאחר שאובחן כחולה במחלה קשה, מצאה את עצמה בת זוגו לשעבר נאבקת לא רק באובדן, אלא גם על זכויות כלכליות בהיקף של מיליונים. לטענתה, בהסכם שנחתם ביניהם נקבע כי במקרה של פרידה, יהיה עליה לקבל סכומי כסף שונים - והמוות, מבחינתה, הוא סוג של פרידה. עיזבונו של היזם, שהוערך בעשרות מיליוני שקלים, עבר לידיהם של ילדיו ושל גרושתו לשעבר, והמאבק המשפטי החל.
ההסכם נחתם ב-2014. ובמסגרתו הוסכם כי תתקיים הפרדה רכושית מוחלטת בין השניים, כך שכל אחד מהם ישמור על רכושו, בין אם נצבר לפני הקשר ובין אם אחריו. לצד זאת, היזם התחייב כי במקרה של פרידה הוא ישלם לבת זוגו סכומי כסף משמעותיים, שיכללו, בין היתר, מענק לרכישת דירה, רכישת רכב חדש, ותשלום חודשי קבוע של 2,500 שקל למשך שנתיים לאחר הפרידה. לפי ההסכם, כתב השופט תומר שלם בפסק הדין, "נקבע כי ככל שזוגיות הצדדים לא תצלח חלילה ואלה ייפרדו – תקבל האישה מענק כספי". אלא שלא הוזכר בו בשום מקום מצב של פטירה.
המנוח ניסח את ההסכם בעצמו
למרות זאת, לאחר מות בן זוגה, הגישה האשה תביעה על סך 2.55 מיליון שקל, בטענה כי המילה פרידה בהסכם כוללת גם פרידה עקב מוות. "לא היתה כל כוונה להבחין בין פרידה בחיים לבין פרידה עקב פטירה", הצהירה בת זוגו בתצהיר שהגישה לבית המשפט. לדבריה, "היה ברור שאני זכאית לתשלומים במקרה של סיום הקשר מכל סיבה שהיא". עוד היא טענה כי לא היתה מיוצגת בעת החתימה על ההסכם, לא ניהלה משא ומתן על תנאיו, וכי המנוח הוא שניסח אותו בעצמו. משום כך, לדבריה, יש לפרשו באופן שייטיב עמה.
- העסק של הבעל קרס, הנישואים התפרקו - והשופטת קבעה: גם האישה תישא בחובות
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, גרושתו ובתו של היזם, שהן היורשות המרכזיות על פי צוואתו, טענו כי ההסכם מתייחס אך ורק לפרידה בחיים - ולא למוות. "לו היה המנוח מתכוון לכלול גם את מותו תחת ההתחייבויות שבהסכם, הוא היה מציין זאת במפורש", נכתב בכתב ההגנה.
הילדים ישובו לגליל העליון לאחר הפינוי - חרף התנגדות האם
דרמה משפחתית שהחלה עם פינוי תושבי הצפון בעקבות מלחמת חרבות ברזל, הסתיימה בהחלטה חשובה של בית המשפט לענייני משפחה בצפת. האב שב להתגורר בגליל העליון לאחר שהוסר האיום הביטחוני, בעוד שהאם סירבה לשוב עם הילדים בטענה כי מצאה יציבות במקום מגוריה החדש. השופטת
קבעה כי טובת הקטינים מחייבת את חזרתם צפונה, והבהירה כי מדובר בהשבת שגרה ולא בהעתקת מקום מגורים
בחלוף יותר משנתיים מאז שפונתה המשפחה מקיבוץ בצפון הארץ בעקבות מלחמת חרבות ברזל, התבררה בבית המשפט לענייני משפחה בצפת אחת הפרשות המורכבות שנולדו בצל הפינוי. זוג הורים גרושים, ארבעה ילדים ותחושת קרע שהעמיקה עם כל מעבר מגורים. האם, שבחרה שלא לשוב צפונה בתום תקופת הפינוי, התנגדה לחזרת הילדים לגליל העליון בטענה כי מצאה יציבות חדשה; מנגד, האב התעקש כי החזרה הביתה היא חלק מהשבת השגרה לילדים. את ההכרעה קיבלה סגנית נשיאת בית המשפט לענייני משפחה בצפת, השופטת אביבית נחמיאס, שקבעה כי הילדים ישובו להתגורר בגליל העליון בתוך 60 יום.
הצדדים הכירו ב-2006 ונישאו זמן קצר לאחר מכן. מנישואיהם נולדו ארבעה ילדים, כיום בגילים שמונה עד 18. בתחילה הם התגוררו בקיבוץ בצפון, שם הקימו את ביתם. ואולם ב-2018, לאחר סכסוך זוגי חריף, עזבה האם עם הילדים ליישוב אחר. חצי שנה לאחר מכן, ובתיאום עם האב, חזרה האם לקיבוץ, בעוד שהאב עבר להתגורר במקום אחר. השניים התגרשו באותה שנה, והסכם הגירושים קיבל תוקף של פסק דין.
בהסכם נקבע כי המשמורת על הילדים תהיה בידי האם, והוסדרו זמני שהות לאב. עם הזמן ביקש האב להרחיב את זמני השהות, וטען כי בעת החתימה על ההסכם מצבו הנפשי מנע ממנו להתחייב להסדרים רחבים יותר. הסכמות נוספות הושגו לאורך השנים, אך מערכת היחסים בין ההורים נותרה רוויית מתחים, חוסר אמון וקשיים בתקשורת. תסקירי הרווחה תיארו שוב ושוב מערכת יחסים מתוחה, שבה הילדים "חשופים לקונפליקט ההורי המתמשך" ונאלצים לשמש שליחים בין ההורים.
הפינוי, המלחמה והחיים הזמניים
עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, בסתיו 2023, פונו גם הצדדים מבתיהם בצפון. האם עברה עם הילדים ובן זוגה לדירה ביישוב אחר במרכז הארץ, שניתנה לה ללא עלות, ואילו האב התפנה גם הוא מאזור מגוריו. לאחר תקופה מסוימת הוא עבר לגור באותו יישוב, כדי להיות קרוב לילדים. אלא שכמה חודשים אחר כך נאלצה האם לעזוב את הדירה, ועברה ליישוב אחר, במועצה אזורית אחרת - במרחק שעה וחצי נסיעה מהאב.
- העסק של הבעל קרס, הנישואים התפרקו - והשופטת קבעה: גם האישה תישא בחובות
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באוקטובר 2024, לאחר שנחתם הסכם הפסקת אש בין ישראל ללבנון, החליטה הממשלה על מתווה לחזרת המפונים לצפון. במתווה נקבע כי עם הסרת המניעה הביטחונית תתאפשר החזרה ההדרגתית של התושבים לבתיהם, תוך מתן אפשרות להישאר בדיור הזמני עד סוף שנת הלימודים ביולי 2025. האב בחר לשוב מוקדם יותר לגליל העליון, שם הוא שכר דירה בקיבוץ עם בת זוגו החדשה. האם סירבה לשוב לאזור, והעדיפה להישאר עם הילדים במקומם החדש.
