ויתרו על חקירת השמאי - וחויבו לשלם 11,870 שקל

בית משפט השלום בראשון לציון קיבל בחלקה תביעה כספית על סך 14,000 שקל בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב מסוג טויוטה קורולה, וחייב את הנתבעים לשלם 11,870 שקל באמצעות חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע, מגדל חברה לביטוח. פסק הדין ניתן בסדר דין מהיר על ידי הרשמת הבכירה לי מור נסים-לב, ובמרכזו שאלה שחוזרת בעשרות תביעות רכוש בשנה: מה קורה כשנתבע חולק על שומת נזק, אך אינו מביא שמאי משלו.

התאונה אירעה בבאר שבע ב-8 ביוני 2023. בעלת הרכב הייתה התובעת, ואביה הוא שנהג בו בעת האירוע. לגרסתו, הוא האט את נסיעתו סמוך לכניסה לכיכר בשל עומס תנועה, ואז פגע בו מאחור רכב מסחרי מסוג סיטרואן. הנהג העיד כי מוקד הפגיעה השתרע "ממרכז לוחית הרישוי האחורית לכיוון צד ימין", והצביע על אותו מוקד גם בתצלומי הרכב שהוגשו לדיון. הוא הוסיף כי הנהג הפוגע ביקש שלא לעצור בזירה אלא להמשיך בנסיעה עד למקום בטוח יותר, ואף לא מסר את פרטיו באופן מיידי.

שמאי מטעם התובעים בדק את הרכב ב-18 בפברואר 2024. הוא העריך את עלות התיקון ב-12,643 שקל לפני מע"מ ו-14,792 שקל כולל מע"מ, ואת שווי הרכב ערב התאונה ב-11,220 שקל. מכיוון שעלות התיקון עלתה על השווי, נקבע כי מדובר באובדן גמור. לאחר ניכוי שווי שרידים של 550 שקל הועמד הנזק הישיר על 10,670 שקל. לצד זאת נתבעו 1,200 שקל שכר טרחת שמאי ו-2,130 שקל בגין אובדן זמן, הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש.

מה עומד מאחורי הפער בין "מכת נשיקה" ל-14,792 שקל?

הנתבעים הודו כי רכבם פגע מאחור, אך טענו שמדובר היה ב"מגע קל ביותר, אשר אינו מתיישב עם היקף הנזק הנטען". הנהג הפוגע תיאר בעדותו "מכת נשיקה", וטען כי כבר בזירה הבחין שברכב שמולו קיימים נזקים רבים שאינם קשורים לאירוע. לטענת ההגנה, ברכב היו נזקים קודמים שלא תוקנו, בחלקו האחורי השמאלי ובדלתות, וחוות הדעת אינה מבחינה בינם לבין נזקי התאונה. עוד נטען כי הבדיקה נערכה למעלה משמונה חודשים אחרי האירוע, וכי "רק הצטברותם של הנזקים הקודמים יחד עם הנזק הנטען היא שהביאה לכך שתיקון הרכב לא היה כדאי מבחינה כלכלית".

הרשמת הבכירה ציינה כי הנהג הפוגע אישר בחקירתו שאינו שמאי רכב, אינו בוחן תאונות ואינו בעל הכשרה מקצועית בהערכת נזקי רכב. "ממילא אין בידו לקבוע מהו היקף הנזק האפשרי כתוצאה ממנגנון פגיעה מסוים", כתבה, והוסיפה כי "לא אחת קיים פער בין הנזק הנראה לעין ברכב הפוגע לבין הנזק שנגרם לרכב הנפגע". היקף הנזק, לדבריה, מושפע ממבנה כלי הרכב, מגובה נקודת המגע, מחוזק החומרים וממצבם הקודם, ולכן התרשמות כללית מעוצמת הפגיעה אינה מספיקה כדי לשלול את ממצאי השומה.

האם הודאה בנזקים קודמים פוגעת בתובע?

בחקירה הנגדית לא ניסה הנהג התובע להתכחש לנזקים הקודמים. הוא אישר את קיומם, פירט את מיקומם, והבחין בינם לבין מוקד הפגיעה נשוא ההליך. הרשמת ראתה בכך דווקא נקודת זכות: "דווקא העובדה שהתובע הודה מיוזמתו כי ברכב היו נזקים קודמים שלא תוקנו, ואפילו פירט את מיקומם, מחזקת את מהימנות גרסתו", נכתב בפסק הדין. "התובע לא ביקש להציג את רכבו כרכב נקי מפגיעות".

גם טענת פער הזמן נדחתה. הנתבעים לא הציגו ראיה לכך שבתקופה שחלפה היה הרכב מעורב בתאונה נוספת, תוקן, נבדק או נפגע באירוע אחר, ולא הוגשו מסמכי ביטוח או הודעות על אירועים נוספים. "אין בפער הזמן, כשלעצמו, כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק", קבעה הרשמת, אף שהבהירה כי פרק זמן כזה מחייב זהירות בבחינת משקלה של חוות הדעת.

13,707 שקל: החישוב שסגר את טענת ההגנה

כדי לבחון את טענות הנתבעים בגרסתן המיטיבה ביותר עמם, ערכה הרשמת חישוב חלופי. שלושת הרכיבים שיכולים להיקשר לנזק הקודם בצד שמאל, הפנס האחורי השמאלי, התומך השמאלי לפגוש והתומך השמאלי הצדדי, הסתכמו ב-927 שקל לפני מע"מ. גם בהנחה שמלוא עלותם אינה שייכת לתאונה, נותרת עלות תיקון של כ-13,707 שקל, סכום שעולה במידה ניכרת על שווי הרכב. ואפילו בהפחתת מלוא עלות הפגוש האחורי, שעליו נסבה מחלוקת נפרדת, עלות התיקון נותרת מעל 11,500 שקל, עדיין גבוהה מן השווי.

הרשמת עמדה גם על כשל פנימי בטיעון ההגנה. הנתבעים ביקשו בו זמנית לקבוע ששווי הרכב ערב התאונה היה נמוך מזה שנקבע בשומה, וששילוב הנזקים הקודמים הוא שהביא להשבתה. "ככל ששווי הרכב היה נמוך יותר, כך היה קטן הרף הכלכלי שמעליו תיקונו אינו כדאי", כתבה, וקבעה כי נזקי התאונה כשלעצמם הביאו לחוסר כדאיות כלכלית בתיקון.

• 0% נכות: בית הדין ביקר את הוועדה - ודחה את הערעור
• 12 חודשים לפני השבתון: בית הדין שינה את חישוב הקצבה

מה עולה לנתבע ויתור על חקירת המומחה

בכתב ההגנה הודיעו הנתבעים כי בכוונתם לחקור את שמאי התובעים, אך בסופו של יום השמאי לא זומן לעדות, וחוות דעת נגדית לא הוגשה כלל. הרשמת הבהירה כי אין בכך כדי להפוך את השומה לראיה חלוטה, ואין בכך כדי לפטור את בית המשפט מבחינת תוכנה מול כלל הראיות. עם זאת, הוסיפה: "כאשר בעל דין מבקש לחלוק על קביעות מקצועיות של מומחה, אך נמנע מלחקור אותו ואף אינו מציג חוות דעת חלופית, יש למחדל דיוני זה משקל ממשי בבחינת טענותיו". באשר לשאלות שעמדו במחלוקת, אילו רכיבים נפגעו, אם נדרשה החלפת הפגוש וכיצד חושב שווי הרכב, נקבע כי הן "אינן ניתנות להכרעה על יסוד התרשמות חזותית בלבד, אלא מצויות בליבת מומחיותו של השמאי".

גם חוות דעת התובעים ספגה ביקורת. מן הטבלה המספרית עלה כי ההתאמה המפורשת היחידה שנרשמה בה הייתה תוספת של 2% בגין מספר הבעלים, בלי הפחתה נפרדת בגין הנזקים הקודמים. "ראוי היה כי השמאי יתאר במפורש את הנזקים הקודמים שראה ויבהיר אם ובאיזו מידה השפיעו על שווי הרכב", נכתב. אלא שהנתבעים לא הציגו הערכת שווי חלופית, נתוני מחירון מתוקנים, עסקאות השוואה או שיעור ירידת ערך מסחרית, והרשמת סירבה לקבוע הפחתה של 5%, 10% או 20% על דרך ההשערה. "אין לעשות שימוש באומדנה כדי להחליף הערכה שמאית מקצועית", קבעה, והעמידה את שווי הרכב על 11,220 שקל. לצד זאת הדגישה כי "מחדלי הנתבעים אינם משלימים את ראיות התובעים, ותובע אינו יכול לזכות בתביעתו רק בשל חולשת ראיות יריבו".

רכיב עוגמת הנפש והפסד ימי העבודה, בסך 2,130 שקל, נדחה במלואו. לא הוצגו תלושי שכר, אישור מעסיק, דוחות נוכחות או תחשיב המלמד על הפסד השתכרות בפועל. "גם פיצוי בגין עוגמת נפש אינו נפסק כדבר שבשגרה בכל מקרה שבו נגרם נזק לרכב", נכתב. שכר טרחת השמאי בסך 1,200 שקל אושר, בכפוף להמצאת אסמכתא לתשלום. הנתבעים חויבו גם באגרת בית המשפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 2,500 שקל, והסכומים ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

הרכב עצמו כבר אינו קיים. לפי עדות הנהג הוא נמכר לפירוק תמורת כ-500 שקל, 50 שקל פחות משווי השרידים שקבע השמאי. את הפער הזה מצא בית המשפט בלתי מהותי, ובנה עליו את הניכוי שהפחית את הפיצוי ל-10,670 שקל.