אחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטל
אחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטל

הסבתא הורישה הכל לנכדים - בית המשפט ביטל זאת

קשישה כבת 100 נישלה את כל הילדים שלה והורישה את כל רכושה לנכדיה. בית המשפט קבע כי היא לא היתה כשירה להבין את משמעות הצוואה בזמן שערכה אותה. הסרטון, חוות הדעת והמסמכים הרפואיים לא הותירו ספק לגבי מידת כשירותה. הירושה תחולק מחדש - הפעם שווה בשווה בין הילדים

עוזי גרסטמן | (1)

בשנות חייה האחרונות, כשהזמן כבר לא נספר ביומנים אלא בביקורי מטפלות ובמסמכים רפואיים, מצאה את עצמה קשישה כבת 100 בלב מאבק משפחתי חריף. שנים לאחר פטירתה, התברר כי החלטה אחת שקיבלה, או אולי לא באמת קיבלה, עתידה לקבוע מי יירש את ביתה, חסכונותיה וזיכרון חייה. פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון קבע כי הצוואה שערכה המנוחה בגיל מתקדם מאוד, ובה נישלה את כל ילדיה לטובת נכדיה, אינה תקפה. בית המשפט הורה לקיים צוואה מוקדמת יותר, מ-2003, שבה חולק העיזבון בין ילדיה של המנוחה בחלקים שווים.

המנוחה, ילידת 1911, הלכה לעולמה ב-2018 כשהיא בת יותר מ-100. בחייה נולדו לה שישה ילדים - בן אחד וחמש בנות - אך חלק מילדיה נפטרו כבר בינקותם. הבן, אביהם של התובעים, היה דמות מורכבת בפרשה, כשעדותו תוארה בפסק הדין כבלתי קוהרנטית וככזו שלא ניתן להסתמך עליה. נכדיה של המנוחה, ילדיו של אותו בן, הם שפנו לבית המשפט בבקשה לקיים צוואה מאוחרת שערכה סבתם ב-2008, צוואה שבמסגרתה הורישה להם את כל רכושה ונישלה למעשה את ילדיה, למעט זכות מגורים שניתנה לבן בבית עד לסוף ימיו.

מנגד, חמש הבנות התנגדו לצוואה המאוחרת ודרשו לקיים צוואה קודמת מ-2003, שנערכה בפני עורך דין אחר, ובה נקבע כי העיזבון יחולק שווה בשווה בין כל הילדים. לטענתן, בעת עריכת הצוואה המאוחרת כבר סבלה האם מדמנציה חמורה ולא היתה כשירה להבין את משמעות מעשיה. הן הוסיפו וטענו למעורבות בלתי הוגנת של הנכדים בעריכת הצוואה. השופטת מירית פולוס קיבלה את ההתנגדות וקבעה כבר בפתח פרק ההכרעה כי, "מצאתי שיש להורות על פסילת הצוואה מהטעם שהמנוחה לא היתה כשירה בעת עריכתה וכי יש מקום לקיים את צוואתה המוקדמת". הקביעה הזו נשענה על תשתית ראייתית רחבה, ובעיקר על חוות דעתו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט, פרופ’ שלמה נוי.

המומחה בחן שורה ארוכה של מסמכים רפואיים וסוציאליים, ובהם אבחונים פסיכוגריאטריים, הערכות תלות ודוחות מהמוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה חד משמעית. לדבריו, כבר ב-2002 החלה המנוחה לסבול מירידה קוגניטיבית, שהחמירה והלכה עם השנים. ב-2007 היא אובחנה כסובלת מדמנציה קשה, ובינואר 2008 - חודשים ספורים לפני עריכת הצוואה - נקבע בהערכת תלות שנערכה כי היא "חסרת תובנה ובעלת ליקוי רציני בשיפוט". פרופ’ נוי סיכם וטען כי, "הסבירות הגבוהה יותר היא שבמועד הנדון לא היתה המנוחה כשירה לבצע פעולות משפטיות".

"ירידה קשה בזיכרון לכל הטווחים"

אחד המסמכים המרכזיים שנדונו בפסק הדין הוא אבחון פסיכוגריאטרי שנערך למנוחה באוקטובר 2007 בבית חולים ציבורי. באותו אבחון נכתב כי קיימת "ירידה קשה בזיכרון לכל הטווחים", כי המנוחה אינה מתמצאת בזמן ובמקום, וכי תוצאת מבחן המיני־מנטל עמדה על 8 מתוך 30 - נתון המעיד על דמנציה חמורה. עוד צוין כי מדובר באשה שזקוקה להשגחה של 24 שעות ביממה ולעזרה מלאה בתפקודיה. הנכדים ניסו לפסול את המסמך וטענו כי מדובר בחוות דעת שהוזמנה לצורך הליך אפוטרופסות ולכן היא לא אובייקטיבית. בית המשפט דחה את הטענה הזו, וקבע כי אין יסוד להניח שרופאה בבית חולים ציבורי תטה אבחון רפואי. השופטת הדגישה כי "לא סביר שנתון אוביקטיבי זה, המעיד על דמנציה חמורה, הוטה בדרך כלשהי".

לצד האבחון הפסיכוגריאטרי, הצביעה השופטת על הערכת תלות שנערכה למנוחה בינואר 2008, ובה תואר מצבה הקוגניטיבי בפירוט מדאיג. עורכת הבדיקה ציינה כי המנוחה חזרה ושאלה שוב ושוב את אותן השאלות, לא ידעה את גילה וכתובתה, לא התמצאה בחדרי ביתה ולא הבינה מי היא ומה מטרת הביקור, גם לאחר הסברים חוזרים. בסיכום ההערכה נכתב כי מדובר בקשישה "חסרת תובנה ובעלת ליקוי רציני בשיפוט".

מנגד, הנכדים הסתמכו על חוות דעת של פסיכיאטר פרטי, ד"ר דני פישר, שבדק את המנוחה בסמוך לעריכת הצוואה וקבע כי היא צלולה ומבינה את משמעות הצוואה. אלא שבית המשפט מצא פגמים מהותיים במסמך הזה. הבדיקה הוזמנה ותואמה על ידי אחד הזוכים על פי הצוואה, ולא צוין בה שנערכו מבחנים קוגניטיביים מקובלים. מעבר לכך, ד"ר פישר כלל לא הוזמן להעיד. השופטת קבעה כי מסמך הזה לא יכול לשנות את המסקנה בדבר היעדר הכשירות.

קיראו עוד ב"משפט"

פרק נרחב בפסק הדין הוקדש גם לצפייה בסרטון שתיעד את מעמד חתימת הצוואה. הסרטון, שבו נראית המנוחה חותמת בטביעת אצבע לאחר שעורך הדין מקריא לה את הצוואה, הוגש שלא בהתאם לדין, וזהות הצלם לא התבררה. על אף זאת, בית המשפט צפה בו. הצפייה, כך נקבע, לא חיזקה את גרסת הנכדים אלא דווקא עוררה סימני שאלה. השופטת ציינה כי הצוואה, שהחזיקה יותר משני עמודים ונוסחה בשפה משפטית, הוקראה למנוחה "בקצב מהיר", באופן שמעורר ספק לגבי יכולתה לעקוב אחר הדברים. בנוסף, תועדו בסרטון אמירות סותרות ולא קוהרנטיות מצד המנוחה. כך למשל, בתחילת השיחה היא אמרה שהיא רוצה לעשות צוואה "לבנים שלי", ובהמשך דיברה על דיונים, ממשלה ודברים שאינם קשורים כלל לנושא.

רצף האמירות בסרטון מעלה ספק ממשי

בשלב אחר בסרטון אמרה המנוחה כי "הבנות יקחו כסף, יקחו הכל אבל הבית לא, הבית של הנכדים" - אמירה שאינה מתיישבת עם נוסח הצוואה בפועל. בהמשך היא גם אמרה "הכל לנכדים שלי", ובהזדמנות אחרת ציינה כי היא חותמת "לבן שלי, לנכדים", והוסיפה כי "הם אותו דבר". בית המשפט קבע כי רצף האמירות האלה מעלה ספק ממשי לגבי מצב מודעותה של המנוחה וליכולתה להבחין בין הבן לנכדים. השופטת אף תהתה בפסק הדין שפורסם לגבי סתירה מהותית בין אמירות המנוחה בסרטון, שלפיהן בנות אינן מיועדות לירושה, לבין הצוואה המוקדמת שערכה ביחד עם בעלה המנוח, שבה חולק הרכוש בשווה בין כל הילדים, כולל הבנות. הסתירה הזו חיזקה, לדעת בית המשפט, את המסקנה כי אין מדובר בהשקפת עולם עקבית אלא בתוצאה של פגיעה קוגניטיבית.

לאחר בחינת כלל הראיות, קבע בית המשפט כי יש לקבל את ההתנגדות ולקבוע שהמנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואה ב-2008. הצוואה המאוחרת נפסלה, ובמקומה הורה בית המשפט על קיום הצוואה המוקדמת מ-2003. מכיוון שצוואה זו מחלקת את העיזבון שווה בשווה בין הילדים, נקבע כי התוצאה זהה למעשה למתן צו ירושה. בנוסף, חויבו הנכדים בהוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל.


איך יכול להיות שצוואה שנערכה אצל עורך דין ובנוכחות עדים מתבטלת בכל זאת?
הרבה אנשים חושבים שאם עורך דין היה מעורב ואם היו עדים, הצוואה סגורה.. בפועל, זה לא כך. גם צוואה שנערכה לפי כל הכללים הפורמליים יכולה להתבטל אם מתברר שהאדם שחתם עליה לא היה כשיר להבין מה הוא עושה. במקרה הזה, בית המשפט קבע שלא מספיק שהמסמך נראה תקין כלפי חוץ, אלא צריך שהמצווה באמת יבין את המשמעות של נישול הילדים, זהות היורשים וההשלכות.

למה הגיל של המנוחה היה כל כך משמעותי בהחלטה?
הגיל כשלעצמו לא פוסל צוואה, אבל כשמדובר באדם שנושק לגיל 100, בית המשפט בוחן בזהירות יתרה את השאלה אם הוא היה צלול. כאן, הגיל התחבר לרצף של מסמכים רפואיים שמצביעים על ירידה קוגניטיבית קשה לאורך שנים. השילוב הזה גרם לבית המשפט לקבוע שלא מדובר באירוע נקודתי, אלא במצב מתמשך.

אם הנכדים באמת גדלו אצל הסבתא, למה זה לא הספיק כדי לקיים את הצוואה?
הקשר הרגשי והעובדה שהנכדים חיו אצל הסבתא בהחלט עלו בפסק הדין, אבל זה לא היה השיקול המרכזי. השאלה לא היתה אם זה הגיוני שהיא תרצה להוריש להם, אלא אם היא היתה מסוגלת להבין את המשמעות המשפטית של ההחלטה. גם רצון שנשמע הגיוני, לא תקף אם מי שמביע אותו לא כשיר.

מה בעצם בודקים כששואלים אם אדם היה כשיר לערוך צוואה?
בודקים אם הוא ידע שהוא עושה צוואה, אם הבין מה הרכוש שלו, מי האנשים הקרובים אליו, ומה המשמעות של הבחירה ביורשים מסוימים והדרה של אחרים. לא צריך זיכרון מושלם או חדות מלאה, אבל כן צריך הבנה בסיסית ועקבית. במקרה הזה, בית המשפט קבע שהאמירות הסותרות והבלבול פגעו בדיוק בנקודה הזו.

למה הסרטון של חתימת הצוואה לא הציל את המצב עבור הנכדים?
הרבה אנשים חושבים שסרטון הוא הוכחה חזקה, אבל כאן הסרטון דווקא העלה שאלות. המנוחה אמרה דברים סותרים, לפעמים לא קשורים, ולא תמיד היה ברור למי היא באמת רוצה להוריש. בנוסף, עצם זה שעורך הדין מקריא טקסט משפטי ארוך לאדם מבולבל לא אומר שהאדם הבין אותו.

האם עצם זה שהנכדים היו מעורבים בהבאת עורך הדין פגע בהם?
מעורבות של יורשים בעריכת צוואה תמיד מעוררת חשד, אבל בית המשפט הבהיר שבמקרה הזה זו לא היתה הסיבה המרכזית לפסילה. הפסילה נבעה קודם כל מחוסר כשירות. עם זאת, המעורבות כן חיזקה את הצורך לבדוק את הצוואה בזהירות רבה יותר.

מה היה קורה אם לא היתה צוואה מוקדמת מ-2003?
אם לא היתה צוואה מוקדמת, סביר להניח שהיה ניתן צו ירושה רגיל לפי החוק, וגם אז הילדים היו יורשים בחלקים שווים. כלומר בפועל, הצוואה המוקדמת החזירה את המצב למה שהיה קורה ממילא, אבל עם חיזוק לרצון שהובע כשהמנוחה היתה צעירה וצלולה יותר.

האם העובדה שהבן לא היה צד ברור בהליך השפיעה על התוצאה?
כן, במידה מסוימת. בית המשפט התרשם שהבן שינה גרסאות ולא היה עקבי, ולכן הוא לא נתן משקל לעמדתו. זה חיזק את המסקנה שאין כאן עדות משפחתית יציבה שתומכת בצוואה המאוחרת.

מה המסר המרכזי שעולה מהפסק הזה למשפחות?
המסר הוא שצוואות בגיל מבוגר מאוד, בייחוד כשיש מחלות קוגניטיביות, חייבות להיעשות בזהירות קיצונית. לא מספיק לרצות או לחשוב שזה ברור. צריך לוודא שהכל מתועד, מובן, ובעיקר אמיתי מבחינה משפטית.

האם פסק הדין הזה חריג או חלק ממגמה?
הוא לא חריג. בתי המשפט נוטים בשנים האחרונות לבדוק בקפדנות צוואות של קשישים מאוד, בייחוד כשיש נישול של ילדים. ככל שהפער בין הצוואה לבין החלוקה הטבעית גדול יותר, כך הבדיקה נעשית מחמירה יותר.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אנונימי 04/01/2026 14:35
    הגב לתגובה זו
    פשוט עצוב