כסף
צילום: Freepik

העמיתה נרצחה, הקרן המשיכה לשלם - הבת תחזיר כסף?

העמיתה נפטרה ב-2005 אך קרן הפנסיה המרכזית של ההסתדרות, שלא קיבלה את ההודעה על פטירתה, המשיכה להעביר את הקצבה החודשית שלה לחשבונה במשך כעשור, עד לגילוי הטעות ב-2015. בתה של המנוחה, שהיתה מיופת הכוח בחשבון, השתמשה בכספים שהועברו לצרכיה האישיים, בסכום כולל של כרבע מיליון שקל. הקרן תבעה מהבת להשיב את הכספים - מה פסק בית הדין לעבודה?

עוזי גרסטמן | (2)

​בפסק דין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נדונה תביעה שהגישה קרן פנסיה להשבת כספים ששולמו בטעות במשך עשור לאחר מות העמיתה בה, לאחר שזו נרצחה בידי בן זוגה במקום מגוריה בקנדה, כנגד בתה שהיתה מיופת הכוח בחשבונה. פסק הדין מעלה שאלות מהותיות בנוגע לאחריותן של קרנות הפנסיה ולחובותיהן כלפי העמיתים ובני משפחותיהם.​


העמיתה נפטרה ב-2005. קרן הפנסיה המרכזית של ההסתדרות, שלא קיבלה את ההודעה על פטירתה, המשיכה להעביר את הקצבה החודשית שלה לחשבונה במשך כעשור, עד לגילוי הטעות ב-2015. במהלך התקופה הזו, בתה של המנוחה, שהיתה מיופת הכוח בחשבון, השתמשה בכספים שהועברו לצרכיה האישיים, בסכום כולל של כרבע מיליון שקל.​


קרן הפנסיה טענה כי הבת קיבלה כספים שלא הגיעו לה, וכי היא ידעה או היתה צריכה לדעת שהכספים אינם שייכים לה.​ הקרן גם הדגישה את חובתה לשמור על כספי העמיתים, וטענה כי השבת הכספים היא הכרחית לשמירה על האיזון האקטוארי של הקרן.​


מנגד, הבת טענה כי לא היתה מודעת לכך שהכספים אינם מגיעים לה, וסברה שמדובר בכספים המגיעים לה כדין.​ היא גם ציינה כי הקרן לא פנתה אליה במשך כל התקופה, ולא התריעה על טעות כלשהי.​ הנתבעת טענה כי הסתמכה על הכספים לצורך מחייתה, וכי השבתם כעת תגרום לה לנזק כלכלי משמעותי.​


שופטת בית הדין ערמונית מעודד בחנה את טענות הצדדים והגיעה למסקנה כי יש לדחות את תביעת הקרן. בפסק הדין שפורסם, כתבה השופטת כי, "הקרן התרשלה בכך שלא פיקחה כראוי על תשלומיה ולא וידאה את פטירת העמית במועד". עוד צוין כי הבת, "לא ידעה ולא הייתה צריכה לדעת שמדובר בכספים ששולמו בטעות.""


כמו כן, בית הדין הדגיש את חובת הזהירות המוטלת על קרנות הפנסיה בכל הנוגע לניהול תשלומיהן. נקבע כי על הקרן היה לנקוט אמצעים סבירים כדי לברר את פטירת העמית ולהפסיק את התשלומים במועד. בפסק הדין נכתב כי, "הקרן לא פעלה בהתאם לחובת הזהירות המוטלת עליה, ולא וידאה את פטירת העמית במועד".


בג"ץ גם התייחס לשאלת ההסתמכות של הבת על הכספים שקיבלה. נקבע כי הבת הסתמכה בתום לב על הכספים לצורך מחייתה, והשבתם כעת תגרום לה לנזק לא פרופורציונלי. בית הדין ציין בהכרעתו כי, "הנתבעת הסתמכה על הכספים למחייתה, והשבתם כעת תגרום לה לנזק כלכלי כבד".

קיראו עוד ב"משפט"


מדוע קרן הפנסיה לא גילתה במשך עשור שהעמיתה נפטרה?

בית הדין ציין כי הקרן לא נקטה אמצעים מספקים כדי לוודא את מצב חייה של העמיתה. ככל הנראה, הקרן לא קיבלה הודעה רשמית על הפטירה, ולא ערכה בדיקות יזומות מול מרשם האוכלוסין או גורמים אחרים שיכלו לאתר את הפטירה בזמן.


האם הבת היתה צריכה לדווח לקרן הפנסיה על פטירת אמה?

חוקית, האחריות להודיע על הפטירה בדרך כלל חלה על בני המשפחה, אך אין חובה מפורשת בחוק המטילה זאת על הבת במקרה זה. הקרן היתה יכולה לבדוק זאת בעצמה, ובית הדין הבהיר שהאחריות העיקרית היא עליה ולא על הבת.


מה המשמעות של פסק הדין עבור קרנות פנסיה אחרות?

פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לקרנות הפנסיה לכך שעליהן לנהל מעקב טוב יותר אחרי תשלומיהן, ולוודא כי הן לא ממשיכות לשלם קצבאות למי שאינו זכאי לכך. אם קרן פנסיה לא נוקטת זהירות מספקת, היא עלולה למצוא את עצמה במצב שבו לא ניתן להחזיר את הכספים ששולמו בטעות.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    בתי משפט מושחתים מהיסוד לפרק ולהקים מחדש (ל"ת)
    אנונימי 21/03/2025 17:54
    הגב לתגובה זו
  • פצ 22/03/2025 00:06
    הגב לתגובה זו
    בסיפור הזה בבתי המשפט בקרוב המושחת האמיתי יפנה את מקומו
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?

עסקת מכר לבית פרטי במיתר נהפכה למאבק משפטי ממושך, כשמוכרת דרשה מאות אלפי שקלים בטענה להפרת הסכם. היא צדקה, אבל...

עוזי גרסטמן |

הסיפור הבא התחיל, כמו לא מעט עסקות נדל"ן בישראל, ברצון למכור בית ולהמשיך הלאה. בית מגורים במיתר, עסקה שנחתמה בינואר 2022, סכום של יותר מ-3 מיליון שקל, לוח תשלומים מדורג, והתחייבות ברורה מצד המוכרים להעביר נכס נקי מעיקולים. אלא שמאחורי החתימות והסעיפים המשפטיים הסתתרה מציאות מורכבת יותר: חובות עבר, הליכי הוצאה לפועל, ועיקולים שהוטלו בזה אחר זה. כשהקונים עצרו את התשלומים, והמוכרת פנתה לבית המשפט בדרישה לפיצויים מוסכמים ולדמי שכירות, נדרש השופט יניב בוקר, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, להכריע מי באמת הפר את ההסכם, ומתי.

בפסק דין מפורט, שניתן באחרונה, קבע בית המשפט כי המוכרת היא זו שהפרה את ההסכם באופן יסודי, כבר בשלב מוקדם, כשלא הסירה עיקול שהוטל על הנכס במועד שנקבע בהסכם. בעקבות כך, נקבע כי הקונים היו רשאים לעצור את התשלומים, ולא ניתן לחייבם בפיצויים או בדמי שכירות. התביעה נדחתה, וגם התביעה שכנגד של הקונים נדחתה, אך המוכרת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים.

העובדות עצמן לא היו שנויות במחלוקת. הצדדים חתמו ב-11 בינואר 2022 על הסכם מכר למכירת בית המגורים במיתר. המוכרים היו בני זוג לשעבר, והקונים - זוג שרכש את הבית במחיר שנקבע על 3.075 מיליון שקל. ההסכם כלל חמש פעימות תשלום, חלקן ישירות לבנקים ולנושים, וחלקן למוכרים עצמם. כבר במעמד החתימה היה ידוע על עיקול אחד, בסכום של כ-484 אלף שקל, והקונים שילמו אותו ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, כפי שנקבע בהסכם.

אלא שלאחר מכן, כך עלה מהראיות, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס, בגין חובות של אחד המוכרים. כאן החל הסכסוך. המוכרת טענה כי הקונים חדלו לשלם את התמורה במשך כשנה, אף שתפסו בעלות על הבית והתגוררו בו, ולפיכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. היא דרשה פיצויים מוסכמים בסכום של יותר מ-300 אלף שקל, וכן דמי שכירות עבור תקופת המגורים בנכס.

הכניסה לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער נזקים

מנגד, הקונים טענו כי עצרו את התשלומים כדין, משום שהמוכרים הפרו את התחייבותם החוזית להסיר עיקולים בתוך פרק זמן קבוע. לדבריהם, ההסכם קבע במפורש כי אם יוטל עיקול על זכויות המוכרים בדירה, “הקונה יהא פטור מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם”. עוד הם טענו כי כניסתם לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער את נזקיהם, לאחר שהמוכרים לא עמדו בהתחייבויותיהם.

תאונת דרכים
צילום: depositphotos

יקבל פיצוי של 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה

בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצוי חריג בהיקפו לצעיר שנפגע בתאונת דרכים, אף שחזר מיד לעבודה והצטיין בלימודי התואר השני שלו. השופטת קבעה כי למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית, מצבור הנכויות והפגיעה הרפואית עלולים להשפיע בעתיד על כושר ההשתכרות שלו, ויש לפצות כבר היום

עוזי גרסטמן |

בערב קיץ של אוגוסט 2022, תאונת דרכים אחת קטעה באחת מסלול חיים שנראה אז ברור למדי. צעיר בן 24, סטודנט למשפטים שעבד במקביל במשרד עורכי דין, מצא את עצמו מתמודד עם כאבים, סחרחורות, צפצופים באוזניים וקשיים נפשיים שילוו אותו גם שנים אחרי. כלפי חוץ, דבר כמעט לא השתנה. הוא חזר מיד לעבודה, המשיך בלימודים, סיים תואר ראשון, החל תואר שני ואף הצטיין בו. אבל מתחת לפני השטח, כך קבע בית המשפט, נוצרה פגיעה מורכבת, מצטברת, כזו שעלולה לכרסם בכושר עבודתו בעתיד, גם אם בהווה היא כמעט ואינה ניכרת.

בפסק דין מפורט שניתן בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בהרצליה, פסקה השופטת הבכירה לימור רייך פיצוי כולל של כ-1.43 מיליון שקל לטובת התובע, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד כלל חברה לביטוח. הסכום הגבוה נפסק אף שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובע לא הפסיד שכר בעבר, ואף המשיך להתקדם במסלולו המקצועי והאקדמי. לב המחלוקת, כפי שהגדירה השופטת, היה סביב שאלת הנזק, ובעיקר שאלת הפער בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית.

על פי פסק הדין, האחריות לתאונה לא היתה שנויה במחלוקת. המחלוקת נסובה כולה סביב היקף הפיצוי. לצורך כך מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה, הראומטולוגיה, הפסיכיאטריה ואף בתחום אף אוזן גרון. חוות הדעת לא נסתרו, והמומחים אף לא נחקרו עליהן. בסופו של דבר נקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.45%.

הנכות הזו לא היתה נקודתית או ממוקדת בפגיעה אחת בלבד. בתחום האורתופדי נקבעה לתובע נכות קלה בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני. בתחום הראומטולוגי אובחנה תסמונת פיברומיאלגיה, עם נכות לצמיתות בשיעור של 5%, תוך ציון כי קיים סיכוי לשיפור מסוים בעתיד אך לא להחלמה מלאה. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי התובע פיתח הפרעת הסתגלות עם תסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט־טראומטיים, אם כי הנכות הזו הופחתה בשל חפיפה עם מצבו הקודם והפיברומיאלגיה. בתחום אף־אוזן־גרון נקבעה נכות משמעותית יחסית בגלל טנטון קבוע וסחרחורות.

הנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית

אלא שהנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית של כל אלה. לטענתה, גם אם קיימת נכות רפואית לא מבוטלת, בפועל אין לה כמעט השפעה תפקודית. התובע, כך נטען, עובד במשרה מלאה, השלים התמחות, לומד לתואר שני ואף עושה זאת בהצטיינות. מכאן, לטענת חברת הביטוח, הנכות התפקודית נמוכה בהרבה, ולכל היותר עומדת על 10%. השופטת רייך דחתה את הטענה הזו, אך גם לא אימצה באופן מלא את עמדת התובע. בפסק הדין הודגש כי אין עדות לכך שהנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית. “הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו”, נכתב בפסק הדין שפורסם, תוך הפניה לפסיקה הקיימת. עם זאת, נקבע כי אין להתעלם מהשפעתן המצטברת של הנכויות, גם אם בשלב זה אין להן ביטוי ישיר בשכר או בהיקף העבודה.