העמיתה נרצחה, הקרן המשיכה לשלם - הבת תחזיר כסף?
העמיתה נפטרה ב-2005 אך קרן הפנסיה המרכזית של ההסתדרות, שלא קיבלה את ההודעה על פטירתה, המשיכה להעביר את הקצבה החודשית שלה לחשבונה במשך כעשור, עד לגילוי הטעות ב-2015. בתה של המנוחה, שהיתה מיופת הכוח בחשבון, השתמשה בכספים שהועברו לצרכיה האישיים, בסכום
כולל של כרבע מיליון שקל. הקרן תבעה מהבת להשיב את הכספים - מה פסק בית הדין לעבודה?
בפסק דין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נדונה תביעה שהגישה קרן פנסיה להשבת כספים ששולמו בטעות במשך עשור לאחר מות העמיתה בה, לאחר שזו נרצחה בידי בן זוגה במקום מגוריה בקנדה, כנגד בתה שהיתה מיופת הכוח בחשבונה. פסק הדין מעלה שאלות מהותיות בנוגע לאחריותן של קרנות הפנסיה ולחובותיהן כלפי העמיתים ובני משפחותיהם.
העמיתה נפטרה ב-2005. קרן הפנסיה המרכזית של ההסתדרות, שלא קיבלה את ההודעה
על פטירתה, המשיכה להעביר את הקצבה החודשית שלה לחשבונה במשך כעשור, עד לגילוי הטעות ב-2015. במהלך התקופה הזו, בתה של המנוחה, שהיתה מיופת הכוח בחשבון, השתמשה בכספים שהועברו לצרכיה האישיים, בסכום כולל של כרבע מיליון שקל.
קרן הפנסיה
טענה כי הבת קיבלה כספים שלא הגיעו לה, וכי היא ידעה או היתה צריכה לדעת שהכספים אינם שייכים לה. הקרן גם הדגישה את חובתה לשמור על כספי העמיתים, וטענה כי השבת הכספים היא הכרחית לשמירה על האיזון האקטוארי של הקרן.
מנגד, הבת טענה כי לא היתה מודעת לכך שהכספים אינם מגיעים לה, וסברה שמדובר בכספים המגיעים לה כדין. היא גם ציינה כי הקרן לא פנתה אליה במשך כל התקופה, ולא התריעה על טעות כלשהי. הנתבעת טענה כי הסתמכה על הכספים לצורך מחייתה, וכי השבתם כעת תגרום לה לנזק כלכלי משמעותי.
- פנסיה במסלול S&P 500 - ההגנה שלא מדברים עליה
- איך יודעים כמה כסף נצטרך למחיה בזקנה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שופטת בית הדין ערמונית מעודד בחנה את טענות הצדדים והגיעה למסקנה כי יש לדחות את תביעת הקרן. בפסק הדין שפורסם, כתבה השופטת כי, "הקרן התרשלה בכך שלא פיקחה כראוי על תשלומיה ולא וידאה את פטירת העמית במועד". עוד צוין כי הבת, "לא ידעה ולא הייתה צריכה לדעת שמדובר בכספים ששולמו בטעות.""
בג"ץ
גם התייחס לשאלת ההסתמכות של הבת על הכספים שקיבלה. נקבע כי הבת הסתמכה בתום לב על הכספים לצורך מחייתה, והשבתם כעת תגרום לה לנזק לא פרופורציונלי. בית הדין ציין בהכרעתו כי, "הנתבעת הסתמכה על הכספים למחייתה, והשבתם כעת תגרום לה לנזק כלכלי כבד".
- טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' בעסק של הבעל
- הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
מדוע קרן הפנסיה לא גילתה במשך עשור שהעמיתה נפטרה?
בית הדין ציין כי הקרן לא נקטה אמצעים מספקים כדי לוודא את מצב חייה של העמיתה. ככל הנראה, הקרן לא קיבלה הודעה רשמית על הפטירה, ולא ערכה בדיקות יזומות מול מרשם האוכלוסין או גורמים אחרים שיכלו לאתר את הפטירה בזמן.
האם הבת היתה צריכה לדווח לקרן הפנסיה על פטירת אמה?
מה המשמעות של פסק הדין עבור קרנות פנסיה אחרות?
פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לקרנות הפנסיה לכך שעליהן לנהל מעקב טוב יותר אחרי תשלומיהן, ולוודא כי הן לא ממשיכות לשלם קצבאות למי שאינו זכאי לכך. אם קרן פנסיה לא נוקטת זהירות מספקת, היא עלולה למצוא את עצמה במצב שבו לא ניתן להחזיר את הכספים ששולמו בטעות.
- 1.בתי משפט מושחתים מהיסוד לפרק ולהקים מחדש (ל"ת)אנונימי 21/03/2025 17:54הגב לתגובה זו
- פצ 22/03/2025 00:06הגב לתגובה זובסיפור הזה בבתי המשפט בקרוב המושחת האמיתי יפנה את מקומו

ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
מקרה יוצא דופן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים: תובע שביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, נימק את בקשתו בין היתר בעזרת תשובה שקיבל מ-ChatGPT, שלפיה גם משיכת עגלה עלולה להזיק לגב. הביטוח הלאומי התנגד וטען שמדובר בספקולציה חסרת בסיס עובדתי. השופט
קבע כי אמנם אין מניעה להשתמש בבינה מלאכותית במסגרת הליך משפטי, אך יש לעשות זאת בזהירות ומתוך הקשר עובדתי ורפואי ברור
באולם הקטן של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נשמעה באחרונה אחת הבקשות הכי בלתי שגרתיות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט. שלום דוד ביטון, עובד עירייה לשעבר, ביקש מבית הדין לאפשר לו להפנות שאלות הבהרה למומחה רפואי שמונה מטעמו של בית הדין - בקשה שגרתית לכאורה, אך הנימוק החריג שהציג משך את תשומת הלב: לדבריו, תשובה שקיבל מ-ChatGPT, מערכת הבינה המלאכותית, מחזקת את טענתו כי משיכת עגלה כבדה עשויה לגרום לנזק בגב.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט משה וילינגר, מציג מקרה יוצא דופן שבו הבינה המלאכותית נהפכת, ולו בעקיפין, לחלק מהשיח המשפטי. ביטון, שיוצג על ידי עו"ד נאוה אילון, הגיש את הבקשה בעקבות חוות דעת של ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית שמונה ליועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ציון קבע כי אין סבירות של יותר מ-50% לקשר סיבתי בין עבודתו של ביטון לבין הבעיה שהתגלתה בגבו. ביטון סבר כי קביעה זו דורשת הבהרה, והגיש בקשה מסודרת להעביר למומחה שאלות נוספות.
בין השאלות שהציג התובע נכללו סוגיות טכניות לגבי משיכת משאות כבדים, תפקוד שרירי הליבה, והאם פעולת המשיכה עלולה לגרום לעומס על הדיסקים בגב. כך למשל, הוא שאל האם נכון לומר כי, “בזמן משיכת מסע כבד שרירי הגב התחתון, הכתפיים והידיים מתאמצים מאוד גם אם הגב ישר”, וכן האם תנועת משיכה פתאומית - כמו במצב שבו העגלה נתקעת, “מגדילה את הסיכון למתיחה ואף לפריצת דיסק”. אלא שכאמור, הנקודה המסקרנת ביותר בבקשה היתה נימוקיו של ביטון. הוא כתב כי ביצע “בדיקה באמצעות ChatGPT”, ובמסגרתה עלה כי גם משיכת עגלה יכולה להזיק לגב. בהתאם לכך, הוא טען שמדובר בשאלות הבהרה רלוונטיות שמטרתן להבין לעומק את עמדת המומחה.
"ספקולציה לא רלוונטית"
המוסד לביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו"ד יסמין דיגורקר, התנגד להעברת השאלות. לטענתו, מדובר ב“ספקולציה לא רלוונטית” שחורגת מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בין היתר, נטען כי בית הדין קבע שהתובע משך עגלה על גלגלים, ולא “מסע כבד”, כפי שנטען בבקשה. בנוסף, לא הוכח שהתובע לא הפעיל את שרירי הליבה או שביצע תנועות משיכה פתאומיות. גם השאלה בדבר העדיפות הארגונומית של דחיפה לעומת משיכה, כך נטען, אינה נוגעת כלל לחוות הדעת הרפואית.
- בשירות ה-AI: חופי ארה״ב ייפתחו לקידוחי נפט וגז
- פלנטיר חתמה על עסקה של 200 מיליון דולר עם ענקית הטלקום לומן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט וילינגר קיבל חלק מטענות המוסד. בהחלטתו הוא כתב כי, “אין להעביר למומחה במסגרת שאלות הבהרה שאלות שבמסגרתן הועלו עובדות שאינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין”. לדבריו, שאלות על אי הפעלת שרירי ליבה או משיכות פתאומיות חורגות מהמסגרת העובדתית שנקבעה בהחלטה מ-7 ביולי.

טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' - השופטת: “שוכנעתי אחרת”
איה שביקשה להחריג עצמה מחובות בעלה לשעבר טענה כי גילתה במקרה, משיחת חבר שלו, על הסתבכות העסק המשפחתי ועל חובות עתק. לטענתה, היא "הודרה לחלוטין" מענייני הכלכלה, אך השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי דווקא הוכח שהיתה שותפה פעילה, או לפחות ידעה היטב, על התנהלות
העסק והמשכנתאות שניטלו כדי להצילו. בית המשפט חייב אותה להשתתף בחובות - לצד זכויותיה ברכוש
בני זוג נישאו ב-2009 וחיו יחד בחיפה עם שלושת ילדיהם המשותפים, אחד מהם ילד עם אוטיזם שמוכר כנכה מלא. במשך שנים היה העסק של הבעל מקור הפרנסה העיקרי, והאשה עבדה כמורה. אך מאחורי שגרת היומיום נבקעו סדקים: העסק החל להידרדר, החובות תפחו, והנישואים הגיעו אל סופם. פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מתאר מערכת יחסים שהתערבבו בה נושאים כלכליים, רגשות פגועים וטענות על הסתרת מידע.
האשה טענה בכתב תביעתה כי נדהמה לגלות על גובה החובות רק כשחבר של בעלה סיפר לה בשיחת אגב כי, “יש לו חוב של מיליון שקל”. לדבריה, “מעולם לא הייתי מעורבת בעסק, לא ידעתי מה קורה שם, לא חתמתי על דבר ולא נטלתי חלק בהחלטות”. היא סיפרה כי נחשפה למשבר רק לאחר אותה שיחה, כשניסתה להבין מה מצבו האמיתי של העסק וגילתה לדבריה כי בעלה משך כספים, רוקן חשבונות, הסתיר דיבידנדים ואף מכר את העסק מאחורי גבה.
האשה תיארה מצב שבו, לטענתה, נלקחה ממנה כל השפעה על חיי המשפחה הכלכליים. “הוא ביטל את כרטיס האשראי שלי, הפסיק להפקיד משכורת, והפך את חיי לסיוט”, היא כתבה בתצהירה. היא אף הדגישה כי כל ההלוואות והחובות שצבר הבעל נעשו, לדבריה, “מאחורי גבה, ללא ידיעתה, ולכן אין לה חלק בהם”. היא ביקשה מבית המשפט להכיר בכך שחובותיו האישיים של הבעל, שנצברו במסגרת העסק, אינם חובות משותפים.
האשה ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות
מנגד, טען הבעל כי האשה ידעה היטב על מצב העסק והיתה שותפה מלאה להחלטות. לדבריו, העסק הוקם עוד ב-2014 “בהחלטה משותפת”, ועם השנים שניהם נהנו מהכנסותיו ומאורח חיים גבוה שכלל רכישת דירה, שיפוץ נרחב והוצאות נדיבות. הוא טען כי כל ההלוואות, כולל הגדלת המשכנתא, נעשו בידיעת האשה ובחתימתה. לדבריו, “היא קיבלה שכר חודשי מהחברה, ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות”. הבעל גם הוסיף כי המשבר העסקי לא נבע, לדבריו, מהתנהלות בלתי סבירה אלא מנסיבות שוק. לדבריו, “ניסיתי להציל את העסק, אבל היא סיכלה כל אפשרות למכור אותו”, ואף טען כי יחסיה עם גבר אחר היו הסיבה האמיתית לקרע.
- נמלט לחו"ל והשאיר את ילדיו בלי תמיכה - זה עונשו
- הבעל הרוויח פי 4 - האשה דרשה חלוקת רכוש לא שוויונית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת לירון זרבל קדשאי פתחה את הכרעתה בהבהרה עקרונית: הכלל הוא שחובות בני זוג, כל עוד נוצרו במהלך הנישואים, נחשבים משותפים - אלא אם הוכח אחרת. “נטל ההוכחה מוטל על הטוען שהחוב אישי בלבד”, כתבה. היא ציטטה פסיקה קודמת שקבעה כי חזקה על החובות שהם חובות משותפים, “עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי בן הזוג הוציא הוצאות שאין לראותן כחובות משותפים”. מכאן היא פנתה לבחון את הראיות. השופטת התרשמה כי אף שהבעל היה זה שניהל את העסק בפועל, האשה ידעה עליו היטב ונהנתה מפירותיו. “שוכנעתי שהעסק היה מטה לחמה של המשפחה תקופה ממושכת ומקור עיקרי להכנסה שאפשר את רמת החיים הגבוהה שסיגלו לעצמם”, היא כתבה בפסק הדין שפורסם. לדבריה, “לא עלה בידי האשה להוכיח כי החובות נוצרו מאחורי גבה או שמדובר במניפולציות כספיות”.
