לראות, לשמוע ולא להאמין. הצביעות של ערוצי הטלוויזיה והעיתונים מגיעה לשיא חדש. בימים האחרונים יש קמפיין תקשורתי רחב נגד הדלפות (לכאורה) שנעשו בסביבת ראש הממשלה בנימין נתניהו. להדלפות האלו לתקשורת הזרה היה מניע פסול - להשתיק את הפגנות משפחות החטופים. זה באמת נורא ואיום, רק שצריך להסתכל על התמונה הרחבה.

כל המטיפים כעת נגד הדלפות אוכלים מהידיים של המדליפים. לכל אלה יש אינטרסים שיכולים להיות הפוכים לאינטרס של המדליף מלשכת נתניהו (שוב, לכאורה). האם להדליף על מתווה לעסקת חטופים כדי לייצר לחץ על הממשלה זה לגיטימי ולהדליף על מידע אחר שגורם ההיפך זה לא לגיטימי?

בשני המקרים ושני הצדדים, ההדלפות הן מכוונות, הן ארסיות ומורעלות באינטרסים וברוב הפעמים הן גם חוטאות לאמת, הן מציגות את הפרשנות של המדליף. הרי פתק של החמאס יכול להתפרש בצד אחד ככניעה ובצד שני כחוזקה. פתק של החמאס יכול להתפרש כרצון לחזק את ההפגנות בקפלן כדי לקרוע את העם ואותו פתק יכול להתפרש כניסיון של החמאס להגיע מהר לעסקה. 

כל הדלפה באשר היא היא הדלפה מסוכנת, לרוב חוטאת לאמת. הבעיה הגדולה היא בצביעות - אתם, אלו שמקבלים כל יום הדלפות שמשרתות את האג'נדה שלכם, תוקפים מדליפים מהצד השני. 

• האם נתניהו יקבל חנינה מהרצוג? תרחישים וסיכויים
• החוקר בתיקי נתניהו סותר את הפרקליטות - לא היה סיקור אוהד ומה זה בכל היענות חריגה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בדיוק כמו שהגנב מגנב פטור, המדליף ממדליף צריך להיות פטור. המדליף שהדליף מהצבא או מהשב"כ שגם ככה הדליפו כדי לשרת אג'נדה מסוימת, עבר עבירה, אבל לא יותר גדולה מהעבריינים הראשיים - בעלי תפקידים בכירים שמדליפים על ימין ועל שמאל כדי לשרת את האג'נדה שלהם.

זה נהדר לחקור את ההדלפות, אבל צריך לקחת את זה צעד קדימה - לחקור את ההדלפות מהשב"כ ומהצבא שמתקוטטים על האחריות במחדל של ה-7 באוקטובר ומתכוננים לוועידת החקירה; לחקור את ההדלפות מלשכת נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט שגם הם מתקוטטים בנוגע לאחריות המחדל, האשמים ועל לקיחת קרדיטים; לחקור את ההדלפות מישיבות השרים; הדלפות ממשרד האוצר.