תקציר ת"צ 24742/11

חיים מן, עו"ד נ' מדינת ישראל - רשות המסים

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בקשר עם ניכוי הוצאות אש"ל. בית המשפט פסק כי תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה להכרעה במחלוקות, שכן כדי להבטיח החזר מס הוגן לנישומים אשר היו להם הוצאות אש"ל בתקופה הרלוונטית נדרש לבחון את נסיבותיו המיוחדות של כל נישום בדרך של דוח מס או תיקון דוח מס. זאת ועוד, לאור עדכון סכומי האש"ל בתקופה שמיום 1.3.2009 ועד 1.1.2011, וביטול תקנה 2(3) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), התשל"ב-1972 (להלן: "התקנות") לאחר 1.1.2011, הרי המדינה חדלה מגביית המס ביתר שבשלה הוגשה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"), אין לאשר את התובענה הייצוגית במקרה שהמדינה מסכימה להפסיק את גביית המס - או אז מוקנית למדינה הגנה מפני תובענה ייצוגית.

השאלה המשפטית והרקע העובדתי

--------------------------------------

כידוע, בתקנה 2(3) לתקנות נקבעו הגבלות על ניכוי הוצאות אש"ל. מאז שנת 1985 לא הפעיל שר האוצר את סמכותו ולא עדכן את הסכומים המרביים לשיעור עליית המדד, עד להגשת עתירה בעניין זה לבית המשפט העליון. בינתיים ובד בבד עם הדיון בעתירה פעל שר האוצר לביטול תקנה 2(3) לתקנות. תחולת התיקון האמור נקבעה בנוגע להוצאות אש"ל שהוצאו ביום 1.1.2011 ואילך. בכך למעשה בוטלה האפשרות לנכות הוצאות אש"ל מיום 1.1.2011 ואילך. בפסק דין מיום 13.7.2011 (בג"צ 1878/09) קיבל בית המשפט העליון את העתירה, והורה לשר האוצר לקבוע סכומים מרביים מעודכנים לצורך ניכוי הוצאות אש"ל לפי תקנה 2(3) לתקנות, ולהתיר לנישומים ניכוי הוצאות אש"ל שהוצאו בתקופה שמיום 1.3.2009 ועד 1.1.2011 מן ההכנסה החייבת.

המבקש הוא עורך דין עצמאי, אשר אומדן הוצאות האש"ל שלו בתקופה שמיום 1.3.2009 ועד להגשת התובענה ובסך הכול שנתיים מסתכם בסך של 1,000 ש"ח.

לאור האמור, הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית להשבת הסכומים שהמשיבה גבתה בתקופה הרלוונטית לפי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. חברי הקבוצה שאותה מבקש המבקש לייצג הם כל מי שהוציא הוצאות אש"ל והיה זכאי לנכות הוצאות אש"ל בהתאם לתקנות האש"ל בתקופה הרלוונטית, גם אם אלו לא נדרשו על ידו בפועל בשל סכומם הנמוך נוכח אי עדכון הסכומים המרביים. לשיטת המבקש, לאור פסיקת בג"צ תובענה ייצוגית היא הדרך היחידה והבלעדית שבאמצעותה ניתן יהיה להגשים את פסיקת בג"צ בנוגע לכלל הנישומים. לשיטת המשיבה, את הבירור בדבר זכאות להחזר מס לאחר ניכוי הוצאות האש"ל בסכומים העדכניים נכון לעשות בהתאם לנתונים המיוחדים של כל נישום, בדרך של בקשה לתיקון דוח או בקשה להחזר מס, ועל כן הליך של תובענה ייצוגית אינו הדרך הראויה, ההוגנת או היעילה.

דיון

-----

שאלת חוקיות גביית המס ו/או נפקות אי עדכון הסכומים המרביים כבר הוכרעה בבג"צ האמור, ובמסגרת התובענה הייצוגית יידרש בית המשפט רק לשאלת גובה המס ביתר שיש להשיב לכל אחד מחברי הקבוצה הנטענת. משכך נראה כי התובענה כאן אינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ולא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

לכל נישום נסיבות אישיות ועסקיות המיוחדות לו, שעל פיהן נגזרת ההכנסה החייבת שלו ונקבע שיעור המס שבו יחויב. לפיכך, כדי להבטיח החזר מס הוגן לנישומים אשר היו להם הוצאות אש"ל בתקופה הרלוונטית נדרש לבחון את נסיבותיו המיוחדות של כל נישום. כאמור שר האוצר עדכן את הסכומים המרביים ביום 11.10.2011, ומאותו יום יכול היה כל נישום לדווח על הוצאות האש"ל שהיו לו בשנות המס 2010, אם וככל שעד לאותו היום לא הגיש דוח לשנת המס האמורה.

נוסף על כך, מסיכומי המשיבה עולה כי כל נישום העומד בתנאי תקנה 2(3) לתקנות יכול להגיש בקשה לתיקון דוחות המס לשנים 2009 ו-2010, ולבקש להתיר בניכוי את הסכומים המרביים המעודכנים מהוצאות האש"ל שהיו לו. זאת ועוד, בעדכון הסכומים המרביים נקבעו סכומים שיוכרו כהוצאות אש"ל במקרה שלא הוגשו קבלות על ידי הנישום. ממילא אין באי שמירת קבלות להוכחת היקף הוצאות האש"ל כדי לפגוע בנישומים שיבקשו לתקן את דוחות המס שהגישו, במקרה שהם עומדים בתנאי תקנה 2(3) לתקנות והיו להם הוצאות אש"ל בתקופה הרלוונטית. לפיכך, נראה כי אם וככל שיש בהליך השומתי פגיעה במי מהנישומים מדובר בפגיעה קטנה מאוד וזניחה, בעיקר בהתחשב בתקופה המוגבלת שלעניינה ניתן להגיש הוצאות אש"ל (31.12.2010-1.3.2009).

במצב דברים זה, נראה כי ניהול תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה להכרעה במחלוקות שנותרו להכרעה, ולא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(2) לחוק תובענות ייצוגיות. זאת ועוד, לאחר מתן פסק הדין בבג"צ בוטלה תקנה 2(3) לתקנות, וככל שמדובר במבט לעתיד לא מתקיימת לנישומים עילת תביעה בקשר עם הוצאות אש"ל שהיו להם. לכך יש להוסיף כי שר האוצר עדכן את הסכומים המרביים, ובכך פעלה המשיבה לאפשר ניכוי של הוצאות אש"ל בתקופה הרלוונטית כפוף לתנאים הקבועים בתקנה 2(3) לתקנות. נסיבות אלה מצביעות על כך שהמשיבה חדלה מגביית המס ביתר שבשלה הוגשה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ועל כן ובהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, אין לאשר את תביעת המבקש כתובענה ייצוגית במקרה שהמדינה מסכימה להפסיק את גביית המס - או אז מוקנית למדינה הגנה מפני תובענה ייצוגית.

תוצאה

---------

הבקשה נדחתה. המבקש חויב בהוצאות בסך 43,000 ש"ח.

בבית המשפט המחוזי בתל אביב

לפני כב' השופט מ' אלטוביה

ניתן ב-2.2.2014