תיקון גיל לעניין זכאות לקצבת זקנה

רו"ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה

ביום 12 בנובמבר 2013 דחה בית הדין האזורי לעבודה את תביעתו של יצחק שרביט לתקופת זכאות נוספת בקצבת הזקנה, לאחר שהמבוטח תיקן את גילו.

ביום 12 בנובמבר 2013 דחה בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 43427-04-13) את תביעתו של יצחק שרביט (להלן: "המבוטח") לתקופת זכאות נוספת בקצבת הזקנה, לאחר שהמבוטח תיקן את גילו.

רקע חקיקתי

לגיל המבוטח יש משמעות רבה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") ובמיוחד לזכאותו לקצבת זקנה.

החל מגיל פרישה (כיום 62 לאישה ו-67 לגבר) יכול מבוטח לבחון זכאותו לקצבת זקנה ובהתאם למבחן הכנסות יהיה זכאי לקצבה.

סעיף 296 לחוק מאפשר לתבוע קצבה רטרואקטיבית בגיל הפרישה לתקופה מרבית של 12 חודשים ממועד העילה (בדרך כלל מועד הגשת התביעה).

רקע עובדתי

● באפריל 2010 הגיש המבוטח תביעה לקצבת זקנה כאשר שנת הלידה שלו הייתה 1943. תביעתו אושרה מיום 1.4.2010 (בגיל 67).

● בדצמבר 2012 תיקן המבוטח את תאריך הלידה שלו ליום 5.4.1942 "בעקבות דברים שנכתבו בספר יוחסין שהובא לאחרונה ממרוקו", ובינואר 2013 הגיש תביעה לתקופת זכאות נוספת בעקבות תיקון הגיל.

● המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו לתקופה הנוספת בשל שיהוי, וכן משום ששינוי גיל יוצר זכויות ממועד תיקון הגיל ולא קודם לכן.

דיון והחלטה

בפסק הדין רחל מולאיוף (עב"ל 000516/05 מיום 9.1.2007) דן בית הדין הארצי בעניין דומה ופסק כי משעה שבית משפט משנה את גילו של אדם, קביעה זו מחייבת לכל דבר ועניין מעת הפסיקה ואילך. שינוי זכויות המתייחסות לתקופה שחלפה אינו אפשרי ונוגד את תקנת הציבור:

"גיל הוא נתון מוחלט וחד משמעי. לא יתכן שבזמן נתון יהיו לאדם שני פרטי גיל, כשם שלא יתכן שבזמן נתון יהיו לאדם שני פרטי זיהוי הסותרים זה את זה...".

"בהתאם לעקרון זה, אדם יכול להיות בגיל מסויים בתקופת זמן נתונה, עד שגילו משתנה לפי החוק. משעה שגילו השתנה - הרי השינוי תופס מכאן ולהבא ולא למפרע".

לאור פסק הדין שלעיל, קבע בית הדין שהמבוטח אינו זכאי לקבל קצבת זקנה בעבור התקופה שקדמה לשינוי הגיל גם בשל האמור לעיל וגם מכוח סעיף 296 לחוק.

אנו ממליצים לבחון היטב השלכות שינוי גיל בכל הקשור להיבטי הביטוח הלאומי.

הכותבים - ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס - פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט)

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.