תיקון גיל לעניין זכאות לקצבת זקנה

רו"ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה

ביום 12 בנובמבר 2013 דחה בית הדין האזורי לעבודה את תביעתו של יצחק שרביט לתקופת זכאות נוספת בקצבת הזקנה, לאחר שהמבוטח תיקן את גילו.

ביום 12 בנובמבר 2013 דחה בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 43427-04-13) את תביעתו של יצחק שרביט (להלן: "המבוטח") לתקופת זכאות נוספת בקצבת הזקנה, לאחר שהמבוטח תיקן את גילו.

רקע חקיקתי

לגיל המבוטח יש משמעות רבה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") ובמיוחד לזכאותו לקצבת זקנה.

החל מגיל פרישה (כיום 62 לאישה ו-67 לגבר) יכול מבוטח לבחון זכאותו לקצבת זקנה ובהתאם למבחן הכנסות יהיה זכאי לקצבה.

סעיף 296 לחוק מאפשר לתבוע קצבה רטרואקטיבית בגיל הפרישה לתקופה מרבית של 12 חודשים ממועד העילה (בדרך כלל מועד הגשת התביעה).

רקע עובדתי

● באפריל 2010 הגיש המבוטח תביעה לקצבת זקנה כאשר שנת הלידה שלו הייתה 1943. תביעתו אושרה מיום 1.4.2010 (בגיל 67).

● בדצמבר 2012 תיקן המבוטח את תאריך הלידה שלו ליום 5.4.1942 "בעקבות דברים שנכתבו בספר יוחסין שהובא לאחרונה ממרוקו", ובינואר 2013 הגיש תביעה לתקופת זכאות נוספת בעקבות תיקון הגיל.

● המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו לתקופה הנוספת בשל שיהוי, וכן משום ששינוי גיל יוצר זכויות ממועד תיקון הגיל ולא קודם לכן.

דיון והחלטה

בפסק הדין רחל מולאיוף (עב"ל 000516/05 מיום 9.1.2007) דן בית הדין הארצי בעניין דומה ופסק כי משעה שבית משפט משנה את גילו של אדם, קביעה זו מחייבת לכל דבר ועניין מעת הפסיקה ואילך. שינוי זכויות המתייחסות לתקופה שחלפה אינו אפשרי ונוגד את תקנת הציבור:

"גיל הוא נתון מוחלט וחד משמעי. לא יתכן שבזמן נתון יהיו לאדם שני פרטי גיל, כשם שלא יתכן שבזמן נתון יהיו לאדם שני פרטי זיהוי הסותרים זה את זה...".

"בהתאם לעקרון זה, אדם יכול להיות בגיל מסויים בתקופת זמן נתונה, עד שגילו משתנה לפי החוק. משעה שגילו השתנה - הרי השינוי תופס מכאן ולהבא ולא למפרע".

לאור פסק הדין שלעיל, קבע בית הדין שהמבוטח אינו זכאי לקבל קצבת זקנה בעבור התקופה שקדמה לשינוי הגיל גם בשל האמור לעיל וגם מכוח סעיף 296 לחוק.

אנו ממליצים לבחון היטב השלכות שינוי גיל בכל הקשור להיבטי הביטוח הלאומי.

הכותבים - ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס - פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט)

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שמואל קצביאן
צילום: עזרא לוי

"השוק המקומי כבר מתומחר גבוה; השקל יגיע ל-3-3.12 בסוף 2026"

דיסקונט ברוקראז' עם סקירה סלקטיבית ל-2026: רוב הסקטורים מקבלים "תשואת שוק" - אפסייד של 26% בנייס, אלביט עם מחיר יעד של 1850 שקל 

מנדי הניג |
נושאים בכתבה דיסקונט

אחרי שנת 2025 חריגה בכל קנה מידה, עם זינוק של כ-50% בת"א 125 וזרימה של כספי משקיעים זרים לבורסה המקומית, דיסקונט ברוקראז' מנסים לשרטט את השוק של 2026. מצד אחד, הכלכלה הריאלית בישראל הולכת להנות משנה של התאוששות משמעותית, אבל מצד שני, שוק המניות כבר לא זול, וקשה יהיה לשחזר (ועל זה יסכימו רבים) את מה שראינו בשנה האחרונה.

נקודת המוצא זה שלא נכנס להחמרה ביטחונית משמעותית. אם נניח ככה, בדיסקונט מעריכים ש-2026 תהיה שנה שבה הכלכלה הישראלית תצמח בקצב גבוה מהעולם ואפילו מרוב מדינות המערב. תחזית הצמיחה של הכלכלה המקומית עומדת על 4.5% עד 5.5%, לעומת כ-3% בלבד בעולם (לפי קונצנזוס בלומברג). המנועים המרכזיים יהיו השקעות, בעיקר למגורים, חזרה של הצריכה הפרטית, וחלק מענפי היצוא.

במקביל, בדיסקונט מצביעים על המשך התמתנות באינפלציה. אחרי שהאינפלציה השנתית כבר ירדה לתוך היעד, הצפי של מחלקת המחקר הוא לירידה נוספת עד כ-1.6% בסוף 2026. לכך תורמים, בין היתר, חוזק השקל, התמתנות באינפלציה הגלובלית, שחרור מגבלות היצע, והעובדה שבשונה מ-2025, לא צפויה העלאת מע"מ.

הסביבה הזאת תאפשר לבנק ישראל להמשיך ולהפחית ריבית. בדיסקונט מעריכים לפחות שלוש הפחתות ריבית במהלך 2026, לרמה של 3% עד 3.5% בסוף השנה. הריבית הריאלית בישראל עדיין גבוהה יחסית, גם היסטורית וגם בהשוואה לעולם, והפער הזה, יחד עם האטה באינפלציה ורגיעה בפרמיית הסיכון, יתמוך בהמשך מהלך ההפחתות שכבר התחיל.


אג"ח ומט"ח: השקל ימשיך להתחזק, ירידת תשואות בטווח הקצר


בשוק האג"ח, בדיסקונט ברוקראז' מעריכים כי התנאים המאקרו-כלכליים תומכים בירידת תשואות, בעיקר בחלק הקצר של עקום התשואות, לפחות בחודשים הראשונים של 2026. המשך התמתנות האינפלציה, לצד צפי להפחתות ריבית והנחה ליציבות יחסית בפרמיית הסיכון, יוצרים סביבה נוחה יותר לאג"ח הממשלתי. עם זאת, הם מדגישים כי במבט של שנה קדימה חוסר הוודאות גובר, בעיקר בשל השאלה כיצד יתפתחו התשואות בארה"ב, ובתרחיש הבסיס הם מצפים לתשואת החזקה חיובית באג"ח הממשלתי בישראל לאורך העקום, אך ללא אחידות בין הטווחים.

מחאות בטהרן. קרדיט: רשתות חברתיותמחאות בטהרן. קרדיט: רשתות חברתיות

איראן בוערת: גל מחאות כלכלי שוטף את המדינה

הציבור האיראני יוצא לרחובות בשל יוקר המחייה ושחיקת המטבע המקומי; הנשיא, מאסעוד פזשקיאן, מנסה להפחית את המתח הציבורי והבטיח לשנות את התקציב כדי להקל על האזרחים, במיוחד על בעלי ההכנסות הנמוכות; המחאות משקפות את התסכול הכלכלי העמוק של האוכלוסייה ונחשבות לרחבות ביותר מאז 2019; האם המשטר לקראת נפילה?

רן קידר |
נושאים בכתבה איראן

המשבר הכלכלי באיראן הולך ומעמיק, אך בימים האחרונים הוא כבר חצה גבול ברור והפך ממשבר פיננסי וחברתי לאתגר שלטוני של ממש. קריסת המטבע, אינפלציה דוהרת ויוקר מחיה הציתו גל מחאות רחב, שמתפשט מטהראן לערים נוספות ולפריפריה, ומפעיל לחץ כבד על משטר שנמצא ממילא בנקודת חולשה חריגה. הציבור מבין אחרי המלחמה עם ישראל שהשקעות הענק בציוד צבאי, טילים ותוכנית גרעין לצד מימון ענק לחיזבאללה היה בזבוז של כספים על חשבונם. הציבור רוצה לאכול, רוצה חשמל, רוצה מים - בחלקים גדולים באיראן אין את הצרכים הבסיסיים האלו כי איראן רצתה להיות מדינה חזקה צבאית. זה על חשבון הציבור והוא התעורר.  

הריאל האיראני איבד מאז הקיץ כ־60% מערכו, ובמהלך הימים האחרונים נסחר בשפל חסר תקדים מול הדולר. היחלשות המטבע פגעה ישירות בחסכונות הציבור האיראני, ריסקה משכורות והובילה לזינוק חד במחירי מזון, אנרגיה ושירותים בסיסיים. עבור אזרחים רבים, גם מהמעמד הבינוני העירוני, השחיקה היא לא מציאות יומיומית של חישוב מתמיד האם הם יכולים להרשות לעצמם קפה, נסיעה או טיפול רפואי.המעמד הבינוני באיראן הפך בשנה האחרונה לעני. 

על הרקע הזה פרצו מחאות במספר מוקדים במקביל. בטהראן נראו מפגינים חוצים גשרים מרכזיים, מתעמתים עם כוחות ביטחון וקוראים סיסמאות נגד יוקר המחיה והשלטון. אזור הבזאר הגדול, שמשמש כליבה של הכלכלה העירונית בטהרן, הפך לזירה מרכזית, כאשר סוחרים סגרו חנויות במחאה על תנודתיות המטבע והפסדים כבדים. מוקדי מחאה נוספים נרשמו בשכונות מערביות של הבירה, באוניברסיטאות, ואף באי קשם שבמפרץ הפרסי, שם נשמעו קריאות חריפות נגד ההנהגה בשעות הלילה וגם בבוקר. מדובר על הפגנות ומחאות של מספר ימים כשמדי יום המחאות מתגברות. המחאות האלו עם לחץ צבאי-פוליטי עשויות להוביל להפלת השלטון הקיים. אך דווקא עליית המדרגה שלהן, עשויה להוביל את ישראל לחשוב פעמיים לפני שהיא יוצאת לקרב. 

פתיחת חזית מול איראן תוביל לאיחוד העם האיראני נגד - "הישות הציונית". לרוב, העם עומד מאחורי השליט גם אם הוא לא מעוניין בו כשיש אויב מבחוץ. עם זאת, ברור שיש לנצל את המצב הרגיש בתוך המדינה כדי לנסות להפיל את המשטר מפנים. עם זאת, ולמרות תמונות על הפגנות ומחאות גדולות, זה עוד לא מחאות עם דם או מעצרים, האלימות בהם היא ברמה יחסית נמוכה.   

היקף המחאות המדויק אינו ברור לחלוטין, אבל ידוע על לפחות מעל 10 מוקדים גדולים, רובם בערים מרכזיות. עצם התפשטותן למוקדים מגוונים ובעלי אופי חברתי שונה, סוחרים, סטודנטים, עובדים שכירים, מדאיגה את השלטון. זאת במיוחד על רקע העובדה שבשנה האחרונה נקט המשטר יד קשה במיוחד נגד מתנגדים, עם גל מעצרים נרחב ושיעור הוצאות להורג מהגבוהים זה עשרות שנים, במטרה למנוע מראש התלקחות עממית רחבת היקף.