ערוץ 10 התנצל; את הציבור זה מעניין?

פרשת ההתנצלות בערוץ 10 בפני שלדון אדלסון, הכתה גלים בעולם התקשורת הישראלי. התפטרות בכירי חברת החדשות, אחד מהם אף בשידור חי, הדהימה בעוצמתה את כל מי שמסקר את עולם התקשורת בישראל. יחד עם זאת, כאשר בוחנים את סיקור הנושא בתקשורת וברשתות חברתיות, עולה כי את הציבור הכללי זה לא ממש עניין. בדיקת האירוע ברשת מעלה כי השיח כלל כ-2,100 שיחות - מדובר על היקף שיח דל שמצביע על חוסר התעניינות ציבורית בנושא. ניתוח השיח החברתי ברשת מעלה כי הגולשים התעניינו יותר באדלסון וגיא זוהר ופחות בערוץ ובעתידו. מתוך סך השיחות, ריכזו זוהר ואדלסון מעל ל-60% מהשיח, זוהר זוכה בעיקר לתגובות חיוביות על צעדו, 44% מהשיחות היו חיוביות והציגו אותו כמי שהגן על כבודו וכבוד הערוץ מפני בעלי ההון. אדלסון, שזוכה להיקף שיח דומה לזה של זוהר (כ-30% מסך כל השיחות בנושא), זוכה לביקורת ברשת בהיקף של 37%. ניתוח השיח הנוגע ל-2 האישים הללו, מבליט עוד יותר את העניין המועט שמצאו הגולשים בפרשה: ב-2 המקרים רוב השיחות היו ניטרליות, לגבי זוהר כמעט ולא אותרו שיחות שליליות ולגבי אדלסון כמעט ולא אותרו שיחות חיוביות. המשמעות היא שמרבית השיחות היו אינפורמטיביות, דהיינו כאלו שמעבירות אינפורמציה יבשה על הפרשה: "היום ב'השבוע' תפורסם הודעת התנצלות בפני שלדון אדלסון", או "גיא זוהר אמור להודיע על התפטרות מהגשת השבוע". כאשר בודקים את השיחות בהקשר של ערוץ 10, עולה כי 40% מהשיחות היו שליליות, הערוץ זוכה לביקורת רבה מאוד על ההתנצלות ומוצג כמי שנכנע לתכתיבי בעלי ההון. 2 המסקנות הבולטות מהנתונים הן: האחת, כמעט ואין שיחות המצדדות בהתנצלות, לא עלו לרשת שיחות ודיונים בקשר לאמיתות התחקיר שפורסם בינואר בערוץ 10, ובמרבית השיחות עלתה ביקורת על המהלך. המסקנה השנייה הבולטת מהנתונים היא כי קיימת התעניינות ציבורית מועטה בנושא. הסבר מעניין למסקנה השנייה טמון בהיקפי השידור ברדיו ובטלוויזיה. ערוץ 2 הקדיש לנושא 2 אייטמים קצרים - אחד בתכנית הבוקר שלו; בערוץ 1 בחרו לא להתייחס לסוגיה. כמובן שצריך לסייג ולומר כי מדובר כמובן בערוצים מתחרים. גלי צה"ל הקדיש לנושא 7 אייטמים, אולם יתר השתות כמעט ולא התייחסו לסוגיה, כאשר רשת ב' הקדישה לפרשת ערוץ 10-אדלסון 2 אייטמים בלבד. שוב אנו חוזים כי פעילות ברשת אינה נוצרת יש מאין, אלא מקורה בפעילות שמובלת על ידי המדיה המסורתית, הפצת מסר ברשת לקהלים גדולים ובזמן קצר חייבת להיות מלווה בתמיכת התקשורת המסורתית. כך היה במחאת הדיור, חרם הקוטג' והחרם הנוכחי על תנובה.