הגירעון המסחרי מעמיק: צניחה של 22% בייצוא תרופות, הייבוא דווקא גדל
רק בסוף השבוע העלתה סוכנות הדירוג S&P את דירוג האשראי של ישראל בדרגה אחת לאור השיפור באיתנותו של המשק. היום מספקת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) את נתוני המאזן המסחרי של ישראל לחודש אוגוסט המצביעים על הרעה במאזן המסחרי וצמיחת הגירעון המסחרי לרמה של 36 מיליארד שקל מתחילת השנה.
המאזן המסחרי הוא נתון המודד את הפער בין הייבוא של המדינה לבין הייצוא מהמדינה. בישראל באופן קבע ישנו גירעון מסחרי המצביע על כך שהייבוא גבוה מסך הייצוא, אולם בחודש האחרון הגירעון המסחרי של ישראל העמיק בצורה משמעותית ביחס לחודש הראשונים של השנה.
בחודש שחלף הסתכם ייבוא הסחורות ב-22.4 מיליארד שקל. ייצוא הסחורות הסתכם ב-15.6 מיליארד שקל והגירעון המסחרי עמד על 6.8 מיליארד שקל. בשמונת החודשים הראשונים של השנה הקצב הממוצע של הגירעון עמד על 4.5 מיליארד שקל לחודש - כשהחודש שחלף רק העלה את הממוצע.
נתחיל בתחום הייצוא. בשלושת החודשים האחרונים הואץ קצב הירידה של הייצוא. נתוני המגמה מצביעים על ירידה של 21% בייצוע תעשיות טכנולוגיה עילית, זאת בהמשך לירידה של 12% ברבעון לפני כן. נתוני הייצוא לפי ענפים מצביעים על צניחה של 42% בייצוע של רכיבים אלקטרוניים וירידה של 22% בייצוא ענף התרופות.
- 3.בטח הייבוא ייגדל: ריבית ריאלית שלילית (ל"ת)מיתון אינפלציה=סטגפל 12/09/2011 16:02הגב לתגובה זו
- 2.איציק 12/09/2011 15:01הגב לתגובה זואנחנו כבר לא מייצרים. קונים הכל. אילו נתחיל לייצר, נקטין יבוא, נייצר מקומות עבודה ונהיה תלותיים פחות. מדוע אנו לא מייצרים טלוויזיות, מקררים. מוצרי חשמל, בגדים, נעליים, אביזרי בית ועוד ועוד. הממשלה חייבת לכוון לכך. לחזור ולהיות עם עובד ולא רק בתחום השירותים.
- 1.אזרח 12/09/2011 14:53הגב לתגובה זווזה בתקופה ששער הדולר עולה....... כול " הקשקוש" על שער דולר ויצוא מקורו בגורמים אינטרסנטים שרוצים להעלות את שער הדולר לתועלתם( וזה בעזרת הנגיד). עוד מעט תשמעו גורמים אינטרסנטים אחרים( שאולי צודקים) שצריך להעלות את המוצרים המיובאים עקב עליית הדולר....... את ירידתו הם שכחו......(כשהמחירים כאן זוועתיים)מדינה הזויה ואינטרסנטית בלי עתיד.......
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
