אסון התאומים: גדעון עמיחי במחווה בינ"ל
יוזמה אישית של איש הפרסום והתקשורת החזותית גדעון עמיחי (שלמור אבנון עמיחי) לציון עשור לאירועי ה-11/9 מקבלת בימים אלו הכרה בינלאומית וצוין על ידי
במסגרת הפרויקט לציון עשור לאסון הוזמנו אמני אנימציה מ-30 מדינות ליצור סרטוני אנימציה קצרים בני 15 שניות, כל זאת בהתנדבות מלאה תחת המסר:11/9 Its been ten years. הקליפ הראשי של מחוות האנימציה הבינ"ל מורכבת מ-13 סרטנים מהעולם, ועמיחי חזר אף הוא למקורותיו ומציג בתוכו את סרטון האנימציה שלו (אחרון ברשימה).
לטובת הרעיון חבר עמיחי ל'אניבום' - הסטודיו הווירטואלי הראשון לאנימציה הראשון בעולם שתחת כנפיו חוסה המיזם. הפרויקט הינו ללא מטרות רווח וכל הכנסה, אם תהיה כזו, תועבר כתרומה מלאה לארגונים הבאים: The Twin Towers Orphan Fund and the Tuesdays Children organization.
התרומה הישראלית למהלך היא מהבולטות שניתן לציין. בשלב הראשון של הפרויקט משתתפים אמני אנימציה רבים מישראל, ביניהם יוצר הפרויקט גדעון עמיחי, אולפני 'גרביטי' עם שני סרטונים שונים במאים: אילן בוני ואלדד יצחקי, הבמאי רוני קליינר בשיתוף דליה שלזינגר ואולפני 'סנובול', הבמאי אילן מנור, הבמאי יוסי בראל, והיוצר איתן צ'טאייט שיצר סרטון ובשיתוף פעולה עם אנימטורים מברזיל. הפרויקט עדיין בהתהוות ואנימטורים נוספים
- 3.13/09/2011 16:44הגב לתגובה זולבמאי מגרביטי קוראים אלעד יצחקי ולא כפי שרשמתם
- 2.הלוואי והיה משקיע את הזמן והיצירתיות במשרד (ל"ת)12/09/2011 17:47הגב לתגובה זו
- 1.12/09/2011 17:43הגב לתגובה זוהוא עוד מדבר עברית? ליבו במזריח ונפשו במערב הוא כבר מרחף על ענני חו"ל שנים. מה הוא עושה פה עדיין?
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
