דוד ורטהיים עוזב את אתר נענע10
עורך ערוצי הכלכלה והברנז'ה של נענע10, דוד ורטהיים, עוזב את תפקידו - כך נודע לאייס. בשלב זה לא מתכננים באתר למנות מחליף, ועורכים קיימים במערכת יערכו את 2 הערוצים.
ורטהיים (35) הגיע לנענע10 לפני 3 שנים. בין היתר הקים באתר את ערוץ המדיה והיה אחראי בחודשים האחרונים על מיתוגו מחדש. בשנתיים האחרונות היה ורטהיים גם עורך ערוץ הכלכלה. בסוף ספטמבר יעזוב את האתר.
לפני הגעתו לנענע10, היה ורטהיים עורך אתר השיווק 'אולמרקטינג', עורך חדשות ב-MSN וכתב תקשורת וצרכנות ב'הארץ'.
- 11.חומץ 14/09/2011 10:26הגב לתגובה זוהתרשמתי במיוחד מסרטיו הראשונים
- 10.היא ממש חמודה, העיקר שבוני מאשר (ל"ת)חדרה ברלין 12/09/2011 23:45הגב לתגובה זו
- 9.בוני שמן (ל"ת)אולגה 12/09/2011 18:47הגב לתגובה זו
- 8.חתיך (ל"ת)אוחצ'ה שמכירה מקרוב 12/09/2011 17:12הגב לתגובה זו
- 7.טל איתן 12/09/2011 16:39הגב לתגובה זובהצלחה רבה!
- 6.שירנית 12/09/2011 16:32הגב לתגובה זונענע היתה קטנה עליו
- 5.איש מדהיםםםםםםם (ל"ת)גלית א. 12/09/2011 16:20הגב לתגובה זו
- 4.פוטר? (ל"ת)ערן 12/09/2011 16:19הגב לתגובה זו
- 3.גול 12/09/2011 15:58הגב לתגובה זובאמת איש נהדר
- 2.הימור שלי בדרך לנרג' (ל"ת)אברשה 12/09/2011 14:02הגב לתגובה זו
- 1.מיצי 12/09/2011 13:56הגב לתגובה זואיש שנון, חד וחכם שיודע את העבודה ומכיר את הביזנס מבפנים ובחוץ. בהצלחה!

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.