דורון כהן יערוך את אתר NRG
עורך 'סופשבוע' דורון כהן, יתמנה לעורך הראשי של אתר NRG - כך נודע לאייס. אתר האינטרנט של מעריב פועל כבר שנה ללא עורך ראשי.
המינוי של כהן הוא חלק מסבב מינויים בקבוצת מעריב שצפוי להיסגר היום. כהן החליף לפני כ-3 שנים את שחר אלתרמן בכיסא עורך 'סופשבוע', לאחר שהיה עורך המשנה במוסף הספורט של העיתון. בעבר היה גם עורך המשנה ב'סופשבוע', ערך את 'זמן תל אביב', והיה עורך תרבות וספורט ב'העיר'.
בשנה האחרונה מתנהל NRG ללא עורך ראשי לאחר שארנון גל עזב אותו לטובת עריכת 'צינור לילה' בערוץ 10. NRG, שספג טלטלה קשה בעקבות תכניות התייעלות כאלה ואחרות של 'מעריב' בשנים האחרונות, פעל בשנה האחרונה תחת ניהולה של שלומית חביב.
תכנית ההתייעלות ב'מעריב' הביאה למצוקת כוח אדם בתחום העריכה וההפקה באתר, מערכת החדשות אוחדה עם זו של הפרינט, וערוצים שונים נסגרו. עם כניסתו של נוחי דנקנר ל'מעריב', טוענים גורמים ב-NRG, חל שינוי לטובה באתר, כאשר גויסו מספר עורכים. כמו כן, הוחזרו כמה ערוצים שהורדו מהאוויר, בין היתר ערוץ 'ירוק'. לא מן הנמנע שמינויו של כהן הוא חלק ממגמת השיפור וחיזוקו של האתר מול המתחרים - ynet, חדשות 2 באינטרנט, נענע10 ועוד.
- 5.גדי 12/09/2011 23:42הגב לתגובה זואף אחד לא יכול עליו ועל החבורה המגובשת והצייתנית שלו
- 4.דנית 12/09/2011 16:22הגב לתגובה זו??? מה הולך שם? סלוניקי בשליטה???
- 3.פח אתה תותח !!! (ל"ת):) 12/09/2011 16:05הגב לתגובה זו
- 2.ביפנוכו 12/09/2011 15:15הגב לתגובה זויש מלא עבודה באתר של מעריב. במשך השנים העיתון לא התייחס לאתר וזה נותר הרחק הרחק מאחרוי המתחרים ווינט חדשות 2 והיתר.
- 1.אייל 12/09/2011 15:14הגב לתגובה זומינוי טוב
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
