בתביעה שהגישה העובדת נגד חברת 'אגד' באמצעות עו"ד חנה פורת ממשרד י' ברנהולץ הורוביץ נטען כי החברה לא מיהרה לטפל בתלונתה עד שנאלצה להגיש תלונה במשטרה, וגם לאחר שהוגשה התלונה סבלה העובדת מנוכחותו של המטריד בסביבתה, וסבלה לטענתה מהתנכלות החברה, שהביאה לבסוף להתפטרותה.

במסגרת תביעתה של העובדת נגד חברת 'אגד' נטען כי חברת 'אגד' לא מילאה את חובותיה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להן: "החוק למניעת הטרדה מינית") ולטיפול בה.

בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים טענה חברת אגד כי נקטה אמצעים סבירים למניעת הטרדות מיניות ולטיפול בהן במסגרת החברה - ופרסמה תקנון כנדרש, וכן טענה שטיפלה במקרה באופן סביר, בין היתר בכך שהעבירה את החשוד בהטרדה מתפקידו. חברת אגד הכחישה כי התנכלה למתלוננת ולחברתה, ואף הטילה ספק בעצם קיום ההטרדה.

תמליל ההקלטה חושף: אגד לא מנעה אווירה של הטרדה מינית לאחר המקרה

תחת הכותרת: "הטיפול הלקוי בתלונה אודות ההטרדה המינית" מפרט השופט אברהמי את השתלשלות העניינים החמורה:

"אכן נכון כי בסופו של דבר, לאחר שתחנוניה לא הועילו ולאחר שכל ניסיונותיה להרחיק מעמה את המטריד לא צלחו, הגישה התובעת תלונה במשטרה".

מיד לאחר מכן, ממשיך השופט - פנתה המתלוננת למר גדי יונה שהיה ממונה גם עליה וגם על המטריד. מעדותה כמו גם מעדותו של מר גדי יונה עולה כי התובעת הייתה נסערת מאוד. התובעת הרגישה מאוימת כפי שגם עולה מהשיחה המוקלטת שהייתה לה עם מר יונה.

מתמליל השיחה ניתן לראות כי התובעת חשה חרדה כה קשה, עד כי פחדה לצאת מעמדת המודיעין.

בהמשך התמליל מציין גם השופט כי ניכר שהתובעת הייתה אחוזת חרדה ופחדה לצאת מתחנת העבודה שלה. היא מפחדת לצאת לשירותים ואז מציע מר לה יונה שתלך להפסקה ולשירותים עם מישהו. עוד עולה כי במהלך השיחה עם מר יונה ראו מרחוק את המטריד, ועניין זה הכניס את התובעת ללחץ כבד. השופט קבע כי מעשיו של המטריד היו הטרדה מינית, ופגעו קשות בתובעת.

גם במהלך החקירה קבע השופט, ניכר היה כי התובעת מתרגשת ונסערת מהדברים, על כן טרח והוסיף בפסק דינו כי נאלץ להפסיק את מהלך החקירה בשל הסערה הרגשית שהמתלוננת הייתה נתונה בה.

התלונה במשטרה וטיפול היועץ המשפטי לממשלה

בפסק הדין מציין השופט כי לאחר שהעובדת התלוננה על ההטרדה המינית הוגש כתב אישום נגד החשוד בבית משפט השלום בירושלים, אך בעקבות פנייה ליועץ המשפטי לממשלה הוחלט על עיכוב ההליכים נגד האיש, וכתב האישום נמחק.

המתלוננת והחשוד בהטרדה המינית הגיעו לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט (זאת לפני הגשת התביעה נגד חברת 'אגד' לבית הדין לעבודה) ועל פיה פיצה אותה החשוד בהטרדה בסכום של 21,500 ש"ח. משום כך דן בית הדין לעבודה רק בטיפולה של חברת 'אגד' בתלונתה של העובדת, ובטענות המתלוננת כי הטיפול היה רשלני.

התובעת טענה כי נגרמו לה נזקים, בין היתר בגין הפסד העבודה ונזקים נפשיים. היא ביקשה פיצוי על כך וכן פיצוי מכוח החוק למניעת הטרדה מינית וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה").

השופט פסק: העובדת הוטרדה ואגד התרשלה בטיפול בה

בפסק דינו קובע כבוד השופט אייל אברהמי מבית הדין האזורי לעבודה בירושלים כי הטרדה מינית הייתה גם הייתה.

כבוד השופט מתבטא בחריפות נגד חברת אגד וטוען כי לא פעלה כמצופה וכנדרש על פי דין. המתלוננת הושארה ימים רבים להתבוסס בסערת הנפש שבה הייתה נתונה, מבלי שהיה מי שיראה לה את הכיוון ואת הדרך ומבלי שהיה מי שיראה לה פנים שוחקות. נדמה שהתנהגות זאת של חברת אגד ואנשיה הייתה הרקע להתפטרות המתלוננת.

השופט מוסיף וכותב: "כאן באה הנתבעת (חברת אגד) ומגלגלת עיניה לשמיים וטוענת שהתובעת עזבה מיוזמתה ולכן לא צריכה הייתה להמשיך לעסוק בעניינה. נדמה שהביטוי 'הרצחת וגם ירשת' מתאים להתנהגות זו".

חששותיה של העובדת לא טופלו

התובעת חששה לשוב לעבודה סדירה, כיוון שחששה לפגוש את החשוד בהטרדתה, אף על פי שזה הועבר לתפקיד אחר בקומה מעל תחנת עבודתה.

ההצעה ולפיה תצא לשירותים עם מישהי שתלווה אותה אינה מספקת במקרה זה, קבע השופט והוסיף כי זוהי הצעה מעליבה ומשפילה. לדבריו, חובתה של חברת אגד הייתה לספק מקום עבודה בטוח וחף מהטרדה מינית. במקרה זה, קובע השופט, העברתו של החשוד בהטרדה לקומה מעל לא היה בה די.

השופט: אגד לא התנכלה לעובדת

השופט דחה את טענתה של העובדת כי עובדי אגד התנכלו לה וכי פיטוריה של חברתה נגרמו בשל הפרשה, אך קבע כי חברת אגד התרשלה קשות בטיפול בתלונתה של העובדת וכי נוהלי הטיפול הקבועים בחוק למניעת הטרדה מינית לא נשמרו בחברה.

השופט פסק כי בתוך 30 יום על חברת אגד לשלם לתובעת פיצוי לא ממוני בגין עגמת נפש על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה בסך 21 אלף ש"ח. כמו כן תשלם לה פיצוי בגין נזק ממוני בסך 7,500 ש"ח, תשלום חלף ימי מחלה בסך 1,350 ש"ח והוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח.

אגד תוכל לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.

כמו כן קובע השופט כי בשים לב למהות התביעה התנהל התיק בדלתיים סגורות. משום כך לא הוזכרו שמותיהם של המעורבים בפסק דין זה. כיוון שהשמות אינם נזכרים בפסק הדין יהיה אפשר לפרסם את פסק הדין בשל העניין הציבורי שיש בפרסומו. שם התובעת ושמו של המטריד יישארו אסורים בפרסום.

פורסם בגיליון נטו+, כתב עת לעבודה לניהול המשאב האנושי, גיליון מס' 241, אוגוסט 2011