מי יכולה ליהנות מפתיחת שוק המזון לייבוא מחו"ל?
הסערה הציבורית שעלתה לאחרונה בעניין מחירי המזון, הביאה לעליית הסיכון מבחינת שולי הרווחיות הקיימת של יצרניות המזון המקומיות. כמו תמיד, סיכון לחברה אחרת יוצר הזדמנות לחברה אחרת. הזדמנות זו עשויה להגיע לחברת "נטו אחזקות".
החברה שהוקמה ב-1980, היא כיום קבוצת ייצור המזון החמישית בגודלה בישראל. בעלת נתח שוק משוער של כ-5% ומעסיקה כ-1,400 עובדים. מכירות הקבוצה הן בעיקר לשוק הקמעונאי (רשתות השיווק) ולשוק המוסדי (חברות קייטרינג, בתי מלון, מסעדות ועוד). מרבית המוצרים המיוצרים ע"י החברה הם מוצרי מזון בסיסיים או מוצרי מזון בתפוצה רחבה, שאינם נחשבים למוצרים יקרים.
לחברה מספר תחומי פעילות:
- תחום המפעלים- הכולל החזקה בטיבון ויל, דלידג, ויליגר, ושלושת האופים.
- תחום הייבוא - הכולל ייבוא ומכירה של מוצרי מזון רבים וביניהם עוף ובשר קפוא, דגים, מוצרי מאפה, ריבות, גבינות איכות, שימורים, פסטות, קצפת ועוד.
- תחום השוק המקומי - הכולל מכירה של מוצרים שהחברה רוכשת בשוק המקומי וביניהם עוף ובשר טרי וקפוא, דגים טריים, מאפים, ירקות קפואים ועוד. בנוסף החברה מחזיקה בכ-40% בחברת ביכורי השדה שפועלת בשוק הפירות והירקות.
המתחרות העיקריות של החברה הן אסם ושטראוס הנסחרות בבורסה, וכן חברת תנובה הפרטית. אסם ושטראוס מציגות שיעורי רווחיות גולמית של כ-40% לעומת נטו שמציגה רווחיות גולמית של כ-18%. עם זאת, הרווחיות התפעולית שלהן דומה לזו של נטו, סביב ה-9% רווחיות תפעולית. זאת עקב הוצאות שיווק גדולות יותר לאסם ולשטראוס.
גם בבחינת האיום מצד התחזקות המוצר הפרטי של רשתות השיווק, יש לחברת נטו הזדמנות לצמוח, שכן היא נמצאת גם בצד שמייצר מוצרים לשוק הפרטי. סיכונים נוספים לחברה קיימים בדמות התחרות הגדולה בענף, תנודות מחירים של חומרי הגלם, ורגולציה מתגברת.
מנגד, ההזדמנויות נובעות מאפשרות כניסה עתידית לשוקי חו"ל, וכן כאמור מפתיחת השוק לייבוא מוצרים מתחרים מחו"ל (כדוגמת תחום הגבינות הקשות). לחברה אחיזה רחבה בתחום המדובר, מבחינת ספקים ורשת אספקה מחו"ל.
נקודות חוזק נוספות לחברה נובעות ממגוון המוצרים הרחב, מחירי מוצרים אטרקטיביים, עלויות שיווק נמוכות, ומוצרים בסיסיים שפחות תלויים במצב המאקרו במשק.
החברה נסחרת במכפיל רווח של כ-7.5, לעומת מכפיל רווח 19 באסם ומכפיל רווח 30 בשטראוס. מניתוח שווי שמרני שערכנו למניות חברת נטו בשיטת DCF (היוון זרמי המזומנים העתידי), לפי צמיחה מייצגת של 1.5% בשיעור היוון של 9.5%, הגענו לשווי חברה של כ-920 מליון ש', לעומת שווי נוכחי של כ-530 מליון ש', כלומר דיסקאונט של כ-73%.
לסיכום, ניתן להיחשף כיום לחברה בעלת צמיחה נאה והזדמנות להגדיל את נתחי השוק שלה. כל זאת במחיר מניה נמוך ביחס למתחרות מסקטור המזון.
שי לוי, אנליסט ומנהל השקעות, יובנק ניהול נכסים
- 10.ליפו 05/09/2011 15:43הגב לתגובה זושי, יופי של עבודה. תודה!
- 9.מגיב 2 05/09/2011 10:21הגב לתגובה זולא אומר שאתה צריך לטנף בלי סיבה על אחרים
- 8.ניר 05/09/2011 10:02הגב לתגובה זוכמו תמיד אצל שי
- 7.יופי 05/09/2011 09:41הגב לתגובה זועל מניות בהזדמנות
- 6.אנליסט בין הטובים בשוק ההון, מבין עניין (ל"ת)עבדתי איתו 05/09/2011 09:28הגב לתגובה זו
- 5.מגיב 2 יודעים למה אתה לא מזדהה (ל"ת)שוק ההון 05/09/2011 09:25הגב לתגובה זו
- 4.נשמע מדוייק! (ל"ת)פרידה קאלו 05/09/2011 08:24הגב לתגובה זו
- 3.משקיע בנטו 04/09/2011 23:37הגב לתגובה זוכשהגעתי ל 200 אחוז רווח מכרתי חצי מהאחזקה כי לא האמנתי שזה עוד יעלה. מזל ששמרתי על החצי השני.
- 2.חלש מאוד עבד בתמיר פישמן (ל"ת)אנליסט חלש 04/09/2011 18:22הגב לתגובה זו
- 1.מי שתיהנה לא פחות זו טיב טעם (ל"ת)אלעד 04/09/2011 14:05הגב לתגובה זו
ארדואן טורקיה (X)המהפך הטורקי: ארדואן נוטש את פוטין לטובת טראמפ? עסקאות ענק בין המדינות
פגישת פסגה בניו יורק, הסכמי אנרגיה חסרי תקדים, ומשחק כפול מסוכן בין וושינגטון למוסקבה
טורקיה מתכננת לחתום כבר בשבוע הבא על שורת עסקאות אנרגיה חדשות עם ארצות הברית, גם על מנת לחזק את יחסיה עם וושינגטון בזירה הביטחונית והגיאו-פוליטית. ההסכמים, על פי התקשורת האמריקאית צפויים לכלול התחייבויות לרכישת כמויות נוספות של גז טבעי נוזלי (LNG) אמריקאי, כחלק ממהלך רחב יותר של גיוון מקורות האנרגיה של אנקרה, שמטרתו להפחית את התלות במקורות מסורתיים ולחזק את הביטחון האנרגטי של המדינה. עסקאות אלה, שייחתמו על רקע המתיחות הגלובלית בשוקי האנרגיה, עשויות להגיע להיקף של 15 מיליארד מטר מעוקב בשנה עד 2028, ויכללו שותפויות עם ענקיות אמריקאיות כמו צ'נייר אנרג'י (Cheniere Energy).
במקביל, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן צפוי להיפגש עם מקבילו האמריקאי דונלד טראמפ בשולי עצרת האו"ם בניו יורק בסוף ספטמבר, פגישה שעשויה לסמן עידן חדש ביחסים הדו-צדדיים. לאחר שנים של מתיחות סביב רכישת מערכות נשק רוסיות כמו S-400 והדעות המנוגדות על סוריה. ההתקרבות הזו היא מהלך אסטרטגי מצד ארדואן, שמנסה לנווט בין כוחות גלובליים מתחרים. הפגישה, שצפויה להתמקד בנושאי אנרגיה וביטחון אזורי, מגיעה על רקע לחץ אמריקאי להפחתת התלות הרוסית באנרגיה, כפי שטראמפ דוחף מאז תחילת כהונתו השנייה. ארודאן מספק לו כאן מתנה גדולה, וזה יחזק את כוחה של טורקיה מול ארה"ב. לא הכי טוב לישראל, במילים עינות.
בין רוסיה לארה"ב - מאזן עדין
טורקיה מוצאת עצמה בעמדה מורכבת, כשחקנית מרכזית בשוק האנרגיה הגלובלי, המנסה לשמור על איזון דיפלומטי-כלכלי בין שתי מעצמות יריבות. מצד אחד, רוסיה נותרה ספקית מרכזית: לפי נתוני הרגולטור הטורקי, היא סיפקה כ-41% מיבוא הגז של טורקיה בשנת 2024, עם עלייה מתחילת השנה. צינור הטורקסטרים (TurkStream), שמספק גז רוסי ישירות לאנקרה, ממשיך לשחק תפקיד קריטי, במיוחד על רקע הסנקציות המערביות על מוסקבה. מצד שני, ארה"ב הפכה לספקית LNG מובילה, עם עלייה כמעט כפולה במשלוחים בין 2020 ל-2024, ועלייה נוספת ל-44% מנתח היבוא ברבעון הראשון של 2025. ההסכם החדש מגדיל עוד יותר את היקף משלוחי הגז ויוצר תלות וקשר כלכלי חזק בין המדינות.
המדיניות הכפולה הזו משקפת את האסטרטגיה של ארדואן: שמירה על יחסים יציבים עם רוסיה, שממשיכה לבנות את תחנת הכוח הגרעינית Akkuyu, פרויקט ענק בשווי 20 מיליארד דולר שצפוי לספק 10% מצריכת החשמל הטורקית עד 2030 ובמקביל התקרבות לוושינגטון. טראמפ, שדורש ממדינות נאט"ו לצמצם רכישות אנרגיה רוסיות, רואה בטורקיה שותפה פוטנציאלית במאמץ זה, במיוחד לאור תפקידה כגשר אנרגטי לאירופה. עם זאת, טורקיה אינה מתכננת לנתק את הקשרים עם מוסקבה; להיפך, היא בוחנת אפשרויות להפוך למרכז עיבוד ואחסון LNG מרוסיה, מה שיאפשר לה להרוויח מהסנקציות המערביות.
- סערה פוליטית חדשה בטורקיה: מעצר ראש עיריית בייראמפשה באיסטנבול
- "הבייבי" של ארדואן - Togg מתכננת לכבוש את אירופה עם רכבים חשמליים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שיתופי פעולה גרעיניים
בנוסף לגז, טורקיה בוחנת אפשרויות חדשות בתחום הגרעין, שם היא משלבת בין שותפויות קיימות לבין הזדמנויות חדשות. לצד הפרויקט הרוסי באקויו, אנקרה מעוניינת לשלב חברות אמריקאיות בהשקעות בתחנות גרעיניות קטנות מודולריות (SMR - Small Modular Reactors). טכנולוגיה זו, שנחשבת זולה, מהירה להקמה ובטוחה יותר מתחנות גרעיניות מסורתיות, תואמת את תוכנית טורקיה להגיע ל-20 ג'יגה-וואט קיבולת גרעינית עד 2050, כולל 5 ג'יגה-וואט מסוג SMR.
