האם 'מוניטין אישי' הוא גורם רלוונטי בהחלטת השקעה?
הרשימה הלא מכובדת של בעלי שליטה המתקרבים להסדר חוב הולכת ומתארכת. נראה כי בהדרגה, מתמעטים השמות של בעלי הון שאינם משתייכים למועדון הלא מכובד של בעלי שליטה ומנהלים מאכזבים בלשון המעטה. בעלי שליטה ומנהלים אלו נהנו עד לא מזמן מ"פרמיית מוניטין עסקי" אשר ניתנה לניירות הערך שלהם. "פרמיית מוניטין עסקי" זו הוכחה בדיעבד כספקולציה הנשענת על תחושות בטן בלבד ולא עומדת במבחן המציאות הקשה.
רוב קוראי האנליזות הכלכליות נתקלים לעיתים לא רחוקות בהתבססות על מוניטין עסקי של בעל שליטה, מנהל, חברי דירקטוריון כשיקול לא מבוטל בתמחור המניות ו/או החוב. פרמיה זו היא בעצם תוספת שווי בערך מוחלט לשווי הכלכלי של חברה. תוספת הנובעת מאיכות בעלי השליטה או המנהל המוכשר ביחס לקבוצת ההשוואה של החברות הפועלות בענף.
"פרמיית מוניטין" "נמתחת" גם לזירת החוב. חברה אשר זוכה לפרמייה שכזו תגייס חוב במחירים נמוכים יותר ו/או בהיקפים נרחבים יותר מחברות בעלות פרופיל פיננסי דומה. התפישה הרווחת היא כי מנהלים "כוכבים" ובעלי שליטה, אמינים והוגנים, מייצרים ערך עודף לבעלי המניות והחוב. לפיכך, יש "לתגמל" את החברה באמצעות העלאה בהערכת השווי של החברה.
ג'ובס והורוביץ הם דוגמאות חריגות
הדוגמא הבולטת בשוק ההון העולמי לפרמיה בגין מוניטין יוצא דופן, היא החשיבות אשר שווקי ההון העולמיים מייחסים לבריאותו של סטיב ג'ובס - מנכ"ל אפל, חברת הטכנולוגיה המצליחה בעולם.
בישראל זכורה לנו השפעת פרישתו של אלי הורוביץ המנהל המוערך של טבע עקב מחלתו על ביצועי המניה בשוק. אולם ,למרות צמד הדוגמאות החריגות הנ"ל, רוב החברות אינן נהנות ממבנה בעלות ו/או ניהול איכותי בצורה יוצאת דופן המצדיקה "פרמיית מוניטין".
לא פעם מקושטים הדירקטוריונים של חברות ציבוריות בשמות של דמויות מרשימות. אך למרות זאת, תרומתם ומחויבותם של רבים מהם לתוצאות העסקיות של החברות מוגבלת, בלשון המעטה. כאשר חלים קלקולים עסקיים במערכת אותה הם מובילים, הם פשוט קמים וממשיכים הלאה.
בנוסף לכך, אנו מכירים יותר מדוגמא אחת של בעלי שליטה דומיננטיים אשר הביאו מנהל מוערך כדי לזכות "בפרמיית המוניטין" שלו. אבל בפועל נוטרל המנהל המיובא, והחברה המשיכה להיות מנוהלת באופן ריכוזי על ידי בעל השליטה.
בישראל כמו בישראל "פרמיית המוניטין" ניתנת לא רק על ביצועים עסקיים פר אקסלנס. אלא פעמים רבות, חלה זליגה של פרמיה זו והיא הוענקה כלאחר כבוד גם בשל ייחוס משפחתי אטרקטיבי לכאורה, קרבה למעגל מקבלי ההחלטות במשק ותדמית מיוח"צנת היטב. שמות של טייקונים כגון לבייב, בוימלגרין, בן דב, שטיינמץ וכן של קרובי טייקונים כגון ורטהיים, אלרואי ואפילו חברי כנסת לשעבר, היוו כרטיס כניסה מבטיח לגיוס הון במחירים אטרקטיביים.
הפיאסקו המר של "פרמיית המוניטין" מודל 2008 מוכר לכולנו ואין מטרת שורות אלו לעסוק בחוכמה שבדיעבד, אלא בסוגיה האם יש מקום להעניק "פרמיית מוניטין" בהערכת שווי חברות ותמחור חוב? כוח אדם ניהולי איכותי מייצר ערך רב לכל יישות כלכלית. לפיכך ברור מהיכן שואבת "פרמיית המוניטין" את הרציונל הכלכלי שלה. יחד עם זאת קיים קושי לכמת ולבודד את התרומה של בעל מניות או שדרת ניהול צרה לכדי מספר כלכלי המהווה "פרמיית מוניטין".
מנהל השקעות אשר מעניק "פרמיית מוניטין" פועל לרוב מתוך תחושת בטן לפיה מה שהיה זה שיהיה. מנהל ההשקעות שכזה מניח יצירת ערך ניהולי דומה תחת תנאים כלכליים שונים. המציאות מראה לרוב תמונה אחרת. עת אנו מעניקים "פרמיית מוניטין", אנו מניחים פעמים לא מעטות כי בעל השליטה יילחם כמעט בכל מחיר להגנה על המוניטין שלו וייחלץ את החברה ממצבים עסקיים קשים. במבחן המשבר הכלכלי העולמי האחרון, חלק גדול מהקונספציות האלו קרסו.
באופן אבסורדי, בעל שליטה ו/או הנהלה חריגה לטובה, עשויים להוות גורם סיכון מהותי בתמחור חברה, בשל הסיכון לתחלופת מנהלים מסיבות עסקיות או בריאותיות. סיכון זה במידה ויתממש, עלול לפגוע דרמטית בביצועי החברה.
לסיכום, אנו מאמינים כי קיים ערך רב לבעלי שליטה, הנהלה ודירקטוריונים איכותיים. מדובר מבחינתנו בתנאי סף להשקעה בחברה. ללא התקיימות תנאי זה, לא נשקיע בחברה. אולם בניגוד למקובל ולאור ניסיון השנים האחרונות, אנו ממליצים להימנע מלייחס לגורם המוניטי,ן משקל מכריע בקבלת החלטת ההשקעה ולהיות שמרנים בכל האמור בייחוס "פרמיית מוניטין" אלא ליחידי סגולה.
לתפישתנו, קבלת החלטת השקעה צריכה להיות מבוססת בראש ובראשונה על איכות המודל העסקי של החברה. אין לצפות "לאביר על הסוס הלבן" בדמות בעלי השליטה המכובדים, אשר יצילנו מצרה בהינתן משבר עסקי גדול. ייתכן כי מיעוט מבין בעלי השליטה יצדיק את "פרמיית המוניטין", אולם הרוב המכריע יתרכז באינטרסים העסקיים שלו.
הכותב, יניב פגוט, אסטרטג ראשי בקבוצת איילון
- 1.חן 18/08/2011 12:09הגב לתגובה זוקראתי והחכמתי

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

בפעם השניה: ניסה להבריח 30,000 כדורי ויאגרה - ונתפס בנתב"ג
הנוסע, שכבר נתפס בעבר בניסיון הברחה דומה, חזר מהודו כשבמזוודותיו 30 אלף כדורים בשווי מוערך של 600 אלף שקל; הכדורים ללא אישור משרד הבריאות; דרכונו נלקח ובמכס בוחנים הגשת כתב אישום
נסיונות ההברחה בנתב"ג מייצרים לאחרונה כותרות, הפעם מדובר כבר בפעם השניה שהאדם הזה מייצר כותרת. תושב קריית אתא, שחזר לישראל אחרי חמישה ימי שהות בהודו, נעצר באולם הנוסעים של נמל התעופה בן-גוריון, כשבמזוודותיו 30,000 כדורי ויאגרה לא מאושרים לשימוש על פי
חוקי משרד הבריאות.
הכדורים, שערכם מוערך בכ-600 אלף שקל, נתפסו על ידי בודקי המכס אחרי שהנוסע ניסה לעבור דרך המסלול הירוק. בדיקה קצרה של המזוודות חשפה: שתי מזוודות עמוסות בכדורים.
מדובר ככל הנראה במהלך מתוכנן מראש, ולא בניסיון חד-פעמי.
מחקירה שבוצעה על ידי יחידת הסמים והמכס של נתב"ג (יס"מ) עולה כי מדובר בהברחה נוספת של אותו אדם - משה לוי -אשר נתפס כבר בחודש אפריל האחרון באירוע דומה. אז גם הובא בפני שופט, שוחרר בתנאים מגבילים, ודרכונו נלקח ממנו.
המקרה
הנוכחי התרחש בטיסת הראשונה בה חזר אחרי שהשיבו לו את הדרכון, צעד שמעלה שאלות לא פשוטות על האפקטיביות של ההגבלות שהוטלו עליו בעבר.
- בהיקף של מיליונים: ייבאו מוצרים מעלי אקספרס והצהירו שהם שווים הרבה פחות
- בקשה לייצוגית נגד רשות המסים: גביית מס יסף על שכר דירה אינה חוקית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
גם הפעם הובא לוי בפני שופט בית משפט השלום בראשון לציון, ושוחרר בתנאים מגבילים. דרכונו נלקח ממנו לתקופה של 180
יום, בזמן שבמכס שוקלים אם להגיש נגדו כתב אישום.