השביתה ב-NBA היא כמובן העלילה המרכזית בפגרה הנוכחית של ליגת הכדורסל הטובה בעולם. אבל ככל שחולפים הימים הולכות ומתגלות עוד ועוד עלילות משנה. אחת החשובות שבהן היא מעברם של שחקני NBA לאירופה, לפחות עד שהשביתה תסתיים. בתוך עלילת המשנה הזו, אפשר כבר לזהות עוד קו מעניין - ניו ג'רזי נטס, שהפכה בשנתיים האחרונות לאחד הסיפורים הכי מעניינים בליגה. זה התחיל עם פתיחת עונת 2009/10. הנטס, עד לא מזמן קבוצת פלייאוף תחת המאמן לורנס פרנק, הפסידה את כל 16 משחקיה הראשונים של העונה, מה שהוביל לפרידה מהמאמן היהודי החביב. טום באריס החליף אותו לשני משחקים, הפסיד גם אותם, והנטס פתחו את העונה עם מאזן 18-0 - הפתיחה הגרועה בהיסטוריה. בסופו של דבר, כשהעונה נגמרה, המאזן של ניו ג'רזי הראה 70-12, מאזן שרק שלוש קבוצות רשמו גרוע ממנו בכל תולדות הליגה (פילדלפיה עם 73-9, עדיין מחזיקה בשיא). אבל למרות ההווה הנוראי, באופק כבר אפשר היה לראות יותר מקרן אחת של זריחה. בתום העונה השלים מיכאיל פרוחורוב את השתלטותו על הקבוצה - ולא בכל יום מועדון מה-NBA - ליגה שמפסידה כסף - עובר לידיים של מישהו ששווה 18 מליארד דולר. עבור הנטס עמד להתחיל קיץ מלא הפתעות, מעבר לאולם חדש, סיכוי טוב לזכות בבחירה הראשונה בדראפט ואיתה בפרס הגדול ושמו ג'ון וול וניסיון לרדוף אחרי כל השמות הגדולים של השוק החופשי הכי רוויי בכשרונות שידעה הליגה מאז ומעולם. משמיצתה הקבוצה את המעבר לאולם החדש בקיץ 2010, במהלך שנת 2012 צפויה הקבוצההיא צפויה להשאיר את ביצות המדולנדס מאחוריו, לחצות את הגשר ולעבור לאולם חדש (שלישי) בשם בקרלייפ סנטר בברוקלין. אלא שהמציאות המשיכה להתאכזר לנטס. בהגרלה המדוברת זכתה וושינגטון וויזארדס, וניו ג'רזי הסתפקה בבחירה השלישית בדראפט, אחרי שגם פילדלפיה עקפה אותה, כנגד הסיכויים. עולם ה-NBA התייחס לפרוחורוב, אוליגרך רוסי והבעלים הזר הראשון בתולדות הליגה - בחשדנות הטבעית שעולה משני הנתונים האלה, ואף שחקן בכיר לא חתם בסופו של דבר בניו ג'רזי. עם זאת, בנטס לא הצליחו להתאפק. עם כל המזומנים שיושבים בכיסים של פרוחורוב, המון מקום מתחת לתקרת השכר ואחרי העונה הגרועה בתולדות המועדון, הרגישו בנטס שהם חייבים לזרוק קצת כסף. אז הם זרקו. סאשה וויאצ'יץ', עם המשכורת המנופחת שלו בגובה 5.475 מליון דולר לעונה, הגיע בטרייד מלוס אנג'לס לייקרס. נטס החתימה עוד גארד מחליף של האלופה - ג'ורדן פארמר היהודי, על חוזה של 12 מליון דולר ל-3 שנים. אנתוני מורו הבינוני קיבל אף הוא בדיוק את אותו חוזה. יוהאן פטרו, סנטר צרפתי של 3 נק' ו-3 ריבאונדים ב-09/10, זכה ל-10 מליון ל-3 שנים. אם כל זה לא הספיק, טראוויס אאוטלו, פורוורד שמאז שהגיע לליגה ב-2003 לא הצליח לשכנע אף מאמן שהוא שחקן חמישייה, מצא את עצמו עם הפרס הראשון בלוטו - 28 מליון דולר ל-4 עונות. החוזה הזה של אאוטלו נכנס מיידית לרשימת החוזים ההזויים בתולדות הליגה וכיום משמש ראייה עבור הבעלים להוכחת חולשותיה של השיטה הנוכחית, שבגינה הליגה בהפסדים. עם התחלתה של עונת 2010/11, לפחות דבר טוב אחד קרה: האולם החדש הביא יותר קהל, למרות שיש בו פחות מקומות ישיבה. אחרי שבעונה הקודמת הצליחה הקבוצה להביא לאייזוד סנטר רק 13,103 צופים למשחק (65% תפוסה), 10/11 ראתה 14,179 אוהדים מגיעים לפרודנשיאל סנטר ה-טיפה-קטן-יותר (75% תפוסה). בסך הכל נטס מכרה ב-10/11 581,378 כרטיסים, עלייה של 8.2% (44,148 יותר מב-09/10). עם זאת על הפרקט, לא הרבה השתנה. אמנם נטס הציגה שיפור - בכל זאת, קשה להראות הדרדרות אחרי עונה של 12 ניצחונות - אבל גם מאזן של 24 ניצחונות (כפול מבעונה שלפני) עדיין לא מספיק ליותר מאחד המקומות האחרונים בליגה. לכן, באמצע העונה, רגע לפני תום מועד ההעברות, ניו ג'רזי הנחיתה בטרייד את דרון וויליאמס. וויליאמס, כוכבה של יוטה ג'אז, שחקן נבחרת ארצות הברית, אול סטאר ואחד מארבעת הרכזים הטובים בליגה, אמור היה לעבור לניו יורק ניקס. כל מפיצי השמועות נתפסו לא מוכנים, כשדווקא היריבה האפורה והמסכנה הצליחה להביא את הסופרסטאר, בעסקה שמקצועית שיפרה מיידית את יכולת הקבוצה, משכה תשומת לב מכל רחבי הליגה, התבטאה בעלייה קלה במכירת כרטיסים, ובכלל הכניסה רוח חיים חדשה במועדון. וויליאמס אמנם לא הצטיין במיוחד, וגם נפצע והושבת לקראת סוף העונה, אבל המשמעות של העסקה הייתה ברורה: עם בעלים כמו מיכאיל פרוחורוב, מעכשיו צריך לקחת בחשבון את ניו ג'רזי כשמדברים על יעדים אפשריים לכוכבים שמחפשים בית חדש בליגה. לעסקה יש גם צד אחד פחות חיובי - העובדה שחוזהו של וויליאמס נגמר בסוף עונת 2011/12, הוא יהיה חופשי לחתום בכל קבוצה שיחפוץ. ניו ג'רזי מאמינה כי עד אמצע העונה היא תוכל לשכנע את וויליאמס להישאר, בין אם בהחתמת שחקנים נוספים בעלי פרופיל גבוה, ובין אם בעזרת המעבר המתקרב לניו יורק. אלא שכל זה עוד רחוק. בינתיים, עונת 2011/12 עומדת בסימן שאלה. התופעה החדשה, בה שחקני NBA חותמים בקבוצות באירופה (עם סעיף יציאה ל-NBA ברגע שהשביתה, אם וכאשר, תיגמר), הולכת וגוברת. דווקא שחקני ניו ג'רזי מובילים את הדרך. דרון וויליאמס היה הראשון שעשה זאת, כשחתם על חוזה לעונה אחת תמורת 5 מליון דולר בבשיקטאש הטורקית. מאז הספיקו עוד כמה שחקני NBA לחתום בקבוצות ברחבי היבשת, כולל שני שחקני ניו ג'רזי נוספים - סאשה וויאצ'יץ', שחוזהו עם הנטס נגמר הקיץ. ואתמול - ג'ורדן פארמר, שסגר לעונה אחת במכבי תל אביב. מכאן הדרך לשלל מסקנות וספקולציות קצרה. האם שחקני ניו ג'רזי קיבלו ברכת דרך, אולי אף תמיכה ועידוד מצד הבעלים הרוסי ללכת לשחק באירופה? האם העובדה שישמרו על כושר משחק בזמן השביתה ב-NBA תעזור לנטס כשלבסוף יחזרו הקבוצות בארה"ב לשחק? או שמא מדובר בצעדים המצביעים על חוסר אמון מצד שחקני ניו ג'רזי בעתיד הנטס, למרות המעבר לברוקלין? קשה לדעת כרגע את התשובות לשאלות אלה, ולעוד רבות הקשורות בסיפור המרכזי של הקיץ ב-NBA. כל מה שמומלץ לעשות בינתיים זה להישען אחורה וליהנות מביצועיו של פארמר בהיכל נוקיה, וויליאמס באיסטנבול, ועוד כמה שחקני NBA שיעדיפו לשחק קצת על הפרקט במקום לשבור אגודלים על הפלייסטיישן. תיהנו מזה, כי כשזה ייגמר הם כולם יחזרו לארה"ב. אולי אפילו לברוקלין.