ממאזן 0 לבית חדש בליגה - הדרך הנכונה לנצח תבוסה

קבוצת הנטס מניו ג'רזי התחילו ממש בקטן, אפשר אפילו להגיד גרוע. אבל אז הגיעו פרוחורוב הרוסי והכיסים העמוקים שלו ושינו הכל. כנראה שב-NBA כמו בעולם - הגודל כן קובע
ניצן פלד |

השביתה ב-NBA היא כמובן העלילה המרכזית בפגרה הנוכחית של ליגת הכדורסל הטובה בעולם. אבל ככל שחולפים הימים הולכות ומתגלות עוד ועוד עלילות משנה. אחת החשובות שבהן היא מעברם של שחקני NBA לאירופה, לפחות עד שהשביתה תסתיים. בתוך עלילת המשנה הזו, אפשר כבר לזהות עוד קו מעניין - ניו ג'רזי נטס, שהפכה בשנתיים האחרונות לאחד הסיפורים הכי מעניינים בליגה. זה התחיל עם פתיחת עונת 2009/10. הנטס, עד לא מזמן קבוצת פלייאוף תחת המאמן לורנס פרנק, הפסידה את כל 16 משחקיה הראשונים של העונה, מה שהוביל לפרידה מהמאמן היהודי החביב. טום באריס החליף אותו לשני משחקים, הפסיד גם אותם, והנטס פתחו את העונה עם מאזן 18-0 - הפתיחה הגרועה בהיסטוריה. בסופו של דבר, כשהעונה נגמרה, המאזן של ניו ג'רזי הראה 70-12, מאזן שרק שלוש קבוצות רשמו גרוע ממנו בכל תולדות הליגה (פילדלפיה עם 73-9, עדיין מחזיקה בשיא). אבל למרות ההווה הנוראי, באופק כבר אפשר היה לראות יותר מקרן אחת של זריחה. בתום העונה השלים מיכאיל פרוחורוב את השתלטותו על הקבוצה - ולא בכל יום מועדון מה-NBA - ליגה שמפסידה כסף - עובר לידיים של מישהו ששווה 18 מליארד דולר. עבור הנטס עמד להתחיל קיץ מלא הפתעות, מעבר לאולם חדש, סיכוי טוב לזכות בבחירה הראשונה בדראפט ואיתה בפרס הגדול ושמו ג'ון וול וניסיון לרדוף אחרי כל השמות הגדולים של השוק החופשי הכי רוויי בכשרונות שידעה הליגה מאז ומעולם. משמיצתה הקבוצה את המעבר לאולם החדש בקיץ 2010, במהלך שנת 2012 צפויה הקבוצההיא צפויה להשאיר את ביצות המדולנדס מאחוריו, לחצות את הגשר ולעבור לאולם חדש (שלישי) בשם בקרלייפ סנטר בברוקלין. אלא שהמציאות המשיכה להתאכזר לנטס. בהגרלה המדוברת זכתה וושינגטון וויזארדס, וניו ג'רזי הסתפקה בבחירה השלישית בדראפט, אחרי שגם פילדלפיה עקפה אותה, כנגד הסיכויים. עולם ה-NBA התייחס לפרוחורוב, אוליגרך רוסי והבעלים הזר הראשון בתולדות הליגה - בחשדנות הטבעית שעולה משני הנתונים האלה, ואף שחקן בכיר לא חתם בסופו של דבר בניו ג'רזי. עם זאת, בנטס לא הצליחו להתאפק. עם כל המזומנים שיושבים בכיסים של פרוחורוב, המון מקום מתחת לתקרת השכר ואחרי העונה הגרועה בתולדות המועדון, הרגישו בנטס שהם חייבים לזרוק קצת כסף. אז הם זרקו. סאשה וויאצ'יץ', עם המשכורת המנופחת שלו בגובה 5.475 מליון דולר לעונה, הגיע בטרייד מלוס אנג'לס לייקרס. נטס החתימה עוד גארד מחליף של האלופה - ג'ורדן פארמר היהודי, על חוזה של 12 מליון דולר ל-3 שנים. אנתוני מורו הבינוני קיבל אף הוא בדיוק את אותו חוזה. יוהאן פטרו, סנטר צרפתי של 3 נק' ו-3 ריבאונדים ב-09/10, זכה ל-10 מליון ל-3 שנים. אם כל זה לא הספיק, טראוויס אאוטלו, פורוורד שמאז שהגיע לליגה ב-2003 לא הצליח לשכנע אף מאמן שהוא שחקן חמישייה, מצא את עצמו עם הפרס הראשון בלוטו - 28 מליון דולר ל-4 עונות. החוזה הזה של אאוטלו נכנס מיידית לרשימת החוזים ההזויים בתולדות הליגה וכיום משמש ראייה עבור הבעלים להוכחת חולשותיה של השיטה הנוכחית, שבגינה הליגה בהפסדים. עם התחלתה של עונת 2010/11, לפחות דבר טוב אחד קרה: האולם החדש הביא יותר קהל, למרות שיש בו פחות מקומות ישיבה. אחרי שבעונה הקודמת הצליחה הקבוצה להביא לאייזוד סנטר רק 13,103 צופים למשחק (65% תפוסה), 10/11 ראתה 14,179 אוהדים מגיעים לפרודנשיאל סנטר ה-טיפה-קטן-יותר (75% תפוסה). בסך הכל נטס מכרה ב-10/11 581,378 כרטיסים, עלייה של 8.2% (44,148 יותר מב-09/10). עם זאת על הפרקט, לא הרבה השתנה. אמנם נטס הציגה שיפור - בכל זאת, קשה להראות הדרדרות אחרי עונה של 12 ניצחונות - אבל גם מאזן של 24 ניצחונות (כפול מבעונה שלפני) עדיין לא מספיק ליותר מאחד המקומות האחרונים בליגה. לכן, באמצע העונה, רגע לפני תום מועד ההעברות, ניו ג'רזי הנחיתה בטרייד את דרון וויליאמס. וויליאמס, כוכבה של יוטה ג'אז, שחקן נבחרת ארצות הברית, אול סטאר ואחד מארבעת הרכזים הטובים בליגה, אמור היה לעבור לניו יורק ניקס. כל מפיצי השמועות נתפסו לא מוכנים, כשדווקא היריבה האפורה והמסכנה הצליחה להביא את הסופרסטאר, בעסקה שמקצועית שיפרה מיידית את יכולת הקבוצה, משכה תשומת לב מכל רחבי הליגה, התבטאה בעלייה קלה במכירת כרטיסים, ובכלל הכניסה רוח חיים חדשה במועדון. וויליאמס אמנם לא הצטיין במיוחד, וגם נפצע והושבת לקראת סוף העונה, אבל המשמעות של העסקה הייתה ברורה: עם בעלים כמו מיכאיל פרוחורוב, מעכשיו צריך לקחת בחשבון את ניו ג'רזי כשמדברים על יעדים אפשריים לכוכבים שמחפשים בית חדש בליגה. לעסקה יש גם צד אחד פחות חיובי - העובדה שחוזהו של וויליאמס נגמר בסוף עונת 2011/12, הוא יהיה חופשי לחתום בכל קבוצה שיחפוץ. ניו ג'רזי מאמינה כי עד אמצע העונה היא תוכל לשכנע את וויליאמס להישאר, בין אם בהחתמת שחקנים נוספים בעלי פרופיל גבוה, ובין אם בעזרת המעבר המתקרב לניו יורק. אלא שכל זה עוד רחוק. בינתיים, עונת 2011/12 עומדת בסימן שאלה. התופעה החדשה, בה שחקני NBA חותמים בקבוצות באירופה (עם סעיף יציאה ל-NBA ברגע שהשביתה, אם וכאשר, תיגמר), הולכת וגוברת. דווקא שחקני ניו ג'רזי מובילים את הדרך. דרון וויליאמס היה הראשון שעשה זאת, כשחתם על חוזה לעונה אחת תמורת 5 מליון דולר בבשיקטאש הטורקית. מאז הספיקו עוד כמה שחקני NBA לחתום בקבוצות ברחבי היבשת, כולל שני שחקני ניו ג'רזי נוספים - סאשה וויאצ'יץ', שחוזהו עם הנטס נגמר הקיץ. ואתמול - ג'ורדן פארמר, שסגר לעונה אחת במכבי תל אביב. מכאן הדרך לשלל מסקנות וספקולציות קצרה. האם שחקני ניו ג'רזי קיבלו ברכת דרך, אולי אף תמיכה ועידוד מצד הבעלים הרוסי ללכת לשחק באירופה? האם העובדה שישמרו על כושר משחק בזמן השביתה ב-NBA תעזור לנטס כשלבסוף יחזרו הקבוצות בארה"ב לשחק? או שמא מדובר בצעדים המצביעים על חוסר אמון מצד שחקני ניו ג'רזי בעתיד הנטס, למרות המעבר לברוקלין? קשה לדעת כרגע את התשובות לשאלות אלה, ולעוד רבות הקשורות בסיפור המרכזי של הקיץ ב-NBA. כל מה שמומלץ לעשות בינתיים זה להישען אחורה וליהנות מביצועיו של פארמר בהיכל נוקיה, וויליאמס באיסטנבול, ועוד כמה שחקני NBA שיעדיפו לשחק קצת על הפרקט במקום לשבור אגודלים על הפלייסטיישן. תיהנו מזה, כי כשזה ייגמר הם כולם יחזרו לארה"ב. אולי אפילו לברוקלין.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי בייליס (רשתות)שי בייליס (רשתות)

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה

צלי אהרון |

הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס. 


המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.

במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.

פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים.  המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.


מסלול של 'הסדר כופר'

על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)

עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?

בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס

עמית בר |

קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה. 

חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק. 

חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.

 לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.

בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.