האם עובד זכאי לפיצוי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, עת סיים עבודתו אצל המעסיק, עקב ריצוי תקופת מאסר ממושך ?
העובדות
---------------
עוסמאן אברהים (להלן: "העובד") הועסק אצל אלקטרו-כלור תעשיות כימיות בע"מ (להלן: "המעביד") כנהג במשך תקופה של 37 שנים לערך. במרץ 2005 נעצר העובד בחשד לביצוע עבירת אלימות, חודש לאחר מכן, נגזר דינו לריצוי עונש מאסר על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. בסמוך לאחר סיום ריצוי עונש מאסרו, לאחר שנה ועשרה חודשים בהם לא עבד, ביקש העובד לחזור לעבודתו אצל המעביד אך נדחה בטענה, כי עובד אחר ממלא זה מכבר את מקומו. לטענת העובד, סירובו של המעביד לקבלו חזרה לעבודה מקנה לו זכות לפיצוי פיטורים ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
פסק הדין
---------------
בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי אין חולק שסיום עבודתו של העובד אצל המעביד היה בעת מעצרו, ולא במועד בו ביקש לחזור לעבודה וסורב. בנסיבות אלו, אין בית הדין נדרש לבחון את החלטת המעביד שלא לקלוט את העובד לעבודה לאחר ריצוי מאסרו, אלא את נסיבות סיום יחסי העבודה ערב מעצרו.
בית הדין הארצי פסק זה מכבר, והלכה זו שרירה ועומדת, שעובד אשר סיים עבודתו עקב ריצוי מאסר, אינו זכאי לפיצוי פיטורים:
דב"ע לד/ 34-9 יוסף בן נחש עוזיאל נ' שאול שטרנשוס, עבודה ארצי, כרך ז(2) 178.
"אין ספק שהמערער לא פוטר מעבודתו. ביום 23.4.1969 ובימים שלאחריו היה המעביד מוכן להמשיך ולהעביד את המערער. אלא מאי? מטעמים אשר במערער עצמו, ולא במעביד, היה הדבר לבלתי אפשרי. נוצר מצב שבו אין עבד, מטעמים אשר בו, יכול לקיים את עיקרו של חוזה העבודה. לגמר יחסי עובד-מעביד בנסיבות אלה, לא ייקרא "פיטורים""
בע"ע 258/08 מחמד קוקא נ' יוסי שוורץ (מיום 13.2.11 בעניין זה בית הדין הארצי קבע, כי על פי דיני הסיכול, אין לקבוע בנסיבות המקרה שהעובדים פוטרו, אלא כי חוזה עבודתם סוכל על ידי אקט שלטוני, שלא היה בשליטת מי מהצדדים ליחסי העבודה. בית הדין אבחן בין מקרים בהם המעביד יכול לפעול כנגד סיכול החוזה לבין מקרים בהם אין למעביד כל שליטה על נסיבות סיום העבודה.
במקרה זה, לא זו בלבד שלמעביד לא היתה כל יכולת לשנות דבר מה מנסיבות סיום יחסי העבודה, אלא שיחסי העבודה הסתיימו בעטיו של מעשה האלימות של העובד, בגינו נידון למאסר ממושך. מכאן, שדווקא לעובד היתה היכולת לצפות את סיכול החוזה כתוצאה ממעשיו ואת השליטה על מניעת סיכול חוזה העבודה.
יש להדגיש, כי עסקינן בתקופת היעדרות ארוכה וממושכת. תקופה כאמור אינה יכולה להקים לעובד ציפייה, כי המעביד יראה בה משום היעדרות ארעית, בסיומה ישוב לעבודתו כאילו לא קרה דבר. זאת במיוחד בנסיבות העניין, בהן אין חולק כי למעסיק מספר מועט של עובדים, בהם 3-4 נהגים בלבד, ועל כן חשיבותו של כל עובד ועובד הינה רבה.
כמו כן, בית הדין ציין, כי העובד אומנם טען שהודיע למעביד אודות תחילת המעצר, אלא שלא עלתה כל טענה, כי המעסיק עודכן על ידי העובד או מי מטעמו, מבעוד מועד, בדבר גזר דינו ומועד סיום ריצוי המאסר. קל וחומר שלא הוצגה כל ראיה בדבר הסכמה בין הצדדים שהעובד יצא ל"חופשה ללא תשלום" וישוב לעבודתו לאחר ריצוי המאסר.
אשר על כן, בית הדין קבע כי, נסיבות סיום עבודתו של העובד אצל המעביד, אינן מקימות לו זכות לפיצויי פיטורים או להודעה מוקדמת לפיטורים.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

הריבית ללא שינוי - מה יהיה בהמשך?
בנק ישראל הלך "על בטוח"; איך החלטת הריבית הבאה קשורה למה שיקבע הפד' בארה"ב; ומה הגורמים שמשפיעים על הריבית?
בנק ישראל הותיר את הריבית על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, הלכה על בטוח והחליטה על רקע אי הוודאות הביטחונית לא להוריד את הריבית.
על פי תחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל מלפני חודש-חודשיים, יבצע בנק ישראל שלוש הורדות דירוג והריבית הממוצעת ברבעון השני של 2026 תהיה 3.75%. עם זאת, תחילת סבב הורדות הריבית הזה נדחה על רקע חששות של בנק ישראל מאי הוודאות בנוגע למצב הגיאופוליטי. יש כלכלנים שמעריכים שהריבית תרד ל-3.25%-3.5% בעוד שנה מהיום.
ההודעה הבאה צפויה להיות ב-29 בספטמבר, אחרי שיו"ר הפד' ידווח על הריבית בארה"ב שצפויה לרדת. יש סיכוים סבירים כעת שתהיה הורדה אצלנו, אבל בבנק ישראל מציינים שזה יהיה בהתאם לאירועים השוטפים ועל פי ההתפתחויות.
- מתי הריבית תתחיל לרדת?
- הורדת הריבית מתרחקת: המציאות הבטחונית מכתיבה את הקצב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נשיא לשכת רואי החשבון, רו"ח חן שרייבר, בתגובה על החלטת בנק ישראל להשאיר את הריבית על כנה: "אנחנו מאד מאוכזבים מההחלטה והססנות הייתר שמגלה בנק ישראל בכל הנוגע לקביעת אחוז הריבית במשק מזה זמן רב. ציפינו שבשלב הזה הנגיד יוריד את הריבית, אפילו ברבע
אחוז, רק בשביל לאותת למשק שתקופה ארוכה כבר מצפה להורדת הריבית. כמי שמחוברים לעסקים ולמצב בשטח, על פי הערכות שלנו בלשכת רואי החשבון כ-70% מהעסקים הקטנים שנפתחו בשנתיים האחרונות, מצויים בסכנת קריסה. לכך יש להוסיף כמובן את כלל בעלי העסקים ונוטלי המשכנתאות, שמתקשים
מאד להתנהל בסביבת ריבית כל כך גבוהה. גם ההצמדות למה שיעשה נגיד הפד איננה ברורה בכלל , ישראל וארה״ב זה לא אותו גודל, לא אותם השווקים ולא אותם הפרמטרים הכלכליים. לנו רק שוב נותר לקוות שהפעם זו באמת הפעם האחרונה שהריבית במשק אינה יורדת בתקופה הקרובה".