אפס באנגלית, הפקה נבזית ושירות גרוע לכוכבים - לצחוק או לבכות? לא ברור

ווידוי: אחרי כמעט 4 שנים ללא כבלים או לוויין (חשבנו שאנחנו נון-קונפירמיסטים, מגניבים וירוקים), התחברנו ל-YES. מהר מאוד הבנתי שעולם שלם של סדרות, סרטים והרבה ריאליטי טראש - נחסך ממני ומיהרתי להשלים.

בליל הזוי של אחים גדולים, רווקים נחשקים, חתונות ישראליות, חדרי שינה של זוגות, מייק אוברים לבתים של כבאים אמריקאים ושלל פורמטי טראש כאלה ואחרים (לצד מלא תוכניות דוקו והיסטוריה איכותיות, ברור, ברור), איימו להשבית את היכולת השכלית שלי שפעם היתה פוטנציאל.

עד שהגיעה 'חי בלה לה לנד' (שבי זרעיה עורך, אילן עבודי במאי), על חמסותיה, כוכביה העילגים, העריכה המהודקת ושלל תוספות ה-חומוס/צ'יפס/סלט שעושות מצד אחד נורא נעים לבלוטות הצחוק ומצד שני מאוד לא נעים ואפילו מטריד לבלוטות המוסר והאנושית.

דקה וחצי אחרי עליית התכנית, עלו ובאו שלל מבקרים שעיקמו את האף לנוכח האופן המעליב בו מוצגות הדמויות הראשיות בתכנית עם דגש על טעויות האנגלית המדהימות והמצחיקות: אתי - "פטצ'טבלס" (ירקות)- לוי. דודו - "נו, זה, יונ נואו, נוקיה" - אהרון ושות'.

אבל עזבו אתכם. הפקה נבזית יש גם בחו"ל וצחוקים על חשבון הכוכבים זה בגדר מצווה כמעט, הרי אין ארוחות חינם ובשביל תהילה בוליוודית, סליחה, הוליוודית, תצטרכו לעבוד. אבל, וכאן מגיע אבל ענק. אני תוהה לגבי 2 נקודות.

הראשונה: איפה הסוכנים/יחצ"נים/אמרגנים של הכוכבים הנ"ל? עם כל הצחוקיה, דודו אהרון אכן מילא את היכל נוקיה וגם את קיסריה (ולא, אין סיכוי שהוא ייתן לכם לשכוח את זה) וגם שאר המשתתפים בהחלט התברכו בכשרון שירה. אז למה, למה לאפשר נזק תדמיתי שכזה במחי ריאליטי? למה לא לשמור על קצת מסתורין?

לולא התכנית, אולי מעולם לא הייתי חושדת שדודו הוא גילום המטרוסקסואליות החדשה מהצד הלא נכון של המראה. אולי לא הייתי מאשימה את אתי לוי בבריונות, את אלון דה לוקו בילדותיות ואת אביהו שבת בחנפנות ובקיצור, אולי המניות של משתתפי התכנית לא היו מתרסקות כל כך מהר וחזק.

הנקודה השנייה שאני תוהה לגביה, היא האופן בו הציגה הפקת התכנית את התכנים למשתתפים. יש לי הרגשה חזקה שהמילים "צחוקים" ו-"על חשבונכם", לא ממש נשמעו שם וזה מרגיז.

יש הבדל בין לרמוז בעדינות ובדחקות מעודנות כמו שעשו למשל ב'עונת החתונות', ובין להעמיד את הגולם במעגל ולזרוק עליו בוטנים. עד כמה שהשיטה השנייה עשויה לענג את הצופה, זה עדיין מעורר שאלות לגבי המחיר שהמשתתפים עשויים לשלם.

זה מרגיש כמו תכנית שנעשתה על זמרים מזרחיים תוך אוורור סטריאוטיפים עבשים א-לה שנות ה-70 ושום תירוץ של היוצרים שכבר נשמע בתקשורת בנוסח: "אנחנו צוחקים איתם לא עליהם", לא מרכך את אפקט הלאטמה המהדהדת.