המקרה המוזר של עזאם עזאם- האם אסיר עובד 24 שעות ביממה?

כך תיאר בית הדין בת"א את התביעה של האסיר המפורסם:

"התובע, עזאם עזאם, מי שעבר מסכת תלאות קשה בפרשה שהסעירה לפני כ-15 שנה את המדינה ועוררה הדים רבים, עתר בתביעה זו שלפנינו לתשלום שכר עבודה בגין תקופת שהותו בכלא המצרי, המחושב על פי 24 שעות ביממה, לכל אורך תקופת מאסרו.

כן עתר לתשלום יתרת פיצויי פיטורים וזכויות נוספות בגין תקופת מאסרו כאמור.

ביום 31.8.97 הורשע התובע בריגול עבור מדינת ישראל ונגזרו עליו 15 שנות מאסר.

אין חולק כי גם לאחר מעצרו, המשיכה הנתבעת, (חברת תפרון המעסיקה לשעבר א.א.) להעביר לחשבונו של התובע תשלום בגובה משכורתו החודשית, תוך שמצוין בתלוש המשכורת כדלקמן:"משולמת משכורת רגילה כעל חשבון. התחשבנות תיערך בשלב מאוחר יותר".

עוד אין חולק כי החל מחודש ינואר 98, הסכומים שהועברו על ידי הנתבעת לחשבונו של התובע, שולמו למעשה על ידי המדינה והנתבעת פעלה כ"צינור" להעברת הסכומים לחשבונו.

ביום 5.12.04, כשמונה שנים לאחר מעצרו, שוחרר התובע מהכלא המצרי ושב לישראל. עם שובו לישראל, לא חזר עוד התובע לעבודתו בנתבעת."

האם חוזה העבודה סוכל?

"הלכה פסוקה היא, כי במקרים בהם נשלח העובד למאסר בשל עבירה פלילית שביצע, הרי שמעצרו ניתק את יחסי העבודה ולא קמה לו אף זכות לפיצויי פיטורים... זאת, שכן כאשר ביצע את העבירה הפלילית היה עליו לצפות מראש את המשמעות של מעשיו, קרי את האפשרות שייענש ובכך ייבצר ממנו להגיע עבודתו. לפיכך, לא עומדת לעובד כזה הגנת הסיכול, שכן החוזה סוכל באשמתו.

אלא שבעניינו של התובע מדובר במקרה ייחודי, שלא ניתן לייחסו כלל ועיקר לביצוע עבירה פלילית על ידי עובד.

בסיטואציה כה יוצאת דופן וקיצונית ניתן לומר כי ההגדרה שפורטה לעיל בדבר הסיכול החוקי היא היא המתאימה ביותר לנסיבות המקרה."

"אין כל ספק כי בתקופת מעצרו של התובע במצרים חוזה העבודה בוטל והפך לבלתי אפשרי.

באשר לנסיבות בעטיין אותו ביצוע הפך לבלתי אפשרי, לא שוכנענו כי יש להאשים בכך, לא את התובע ואף לא את הנתבעת. חוזה העבודה בוטל שלא בעטיים של צדדיו, במעשה או במחדל. בטלותו נכפתה עליהם בעל כורחם על ידי צד שלישי, גורמי המשטר במצרים, שעצרו את התובע ולצדדים לחוזה לא הייתה כל אפשרות למנוע זאת."

"מעבר לדרוש, אף אם היינו מרחיקים לכת וקובעים כי יחסי העבודה בין הצדדים לא נותקו וחוזה העבודה לא סוכל, הרי שניתן היה, לכל היותר, לראות בתקופת מאסרו של התובע כהפסקה ארעית בעבודתו. במקרה כזה התובע לא היה זכאי לקבלת שכר עבודה מהנתבעת בגין תקופה זו ולשאר הזכויות הסוציאליות אותן תבע בכתב התביעה."

"לעניין פיצויי פיטורים, הרי שסעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, קובע כי הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי העבודה, לא פוגעת ברציפות העבודה. עם זאת, קובעתכי אין לשלם עבור הפסקה זו פיצויי פיטורים.

לכן, התובע בכל מקרה לא היה זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת מאסרו."

מתברר שמי שנשא למעשה בשכרו של עזאם בתקופת מאסרו היתה מדינת ישראל:

"סוכם לבסוף בין הנתבעת למשרד ראש הממשלה, כי החל מחודש ינואר 98 כל סכום שהעבירה ו/או תעביר הנתבעת למשפחתו של התובע, ימומן על ידי המדינה והנתבעת תקבל החזר מלא של כל העליות הכרוכות בביצוע תשלומי התמיכה. למעשה, אין חולק כי החל מחודש ינואר 98 הנתבעת שימשה רק כצינור לצורך המשך העברת הכספים למשפחת התובע"

"לסיכום, איננו מקבלים את טענת התובע לפיה ניתן ללמוד מהתנהגות הנתבעת כמלמדת על קיומם של יחסי עובד מעביד בתקופת מאסרו ו/או על כך שהכספים שהועברו למשפחתו בתקופה זו מהווים שכר עבודה."

התובע לא הסתפק בתביעת פיצויי פיטורים לתקופת מאסרו, אלא דרש אף שכר נוסף:

"אףהרבה מעבר לנדרש, יש להוסיף התייחסות לתביעה לשכר עבודה בגין 24 שעות ביממה עבור התקופה בה שהה התובע בכלא.

גם אם היה נקבע כי התנהגותה של הנתבעת מלמדת על קיומם של יחסי עובד מעביד וכי יש לראות בתשלום שהועבר לתובע כשכר עבודה, הרי שתביעה בהיקף זה ספק רב אם יש לה על מה לסמוך.

התובע טען בסיכומיו כי הזמן שבו עובד אינו רשאי לעשות כרצונו במסגרת העבודה, נחשב כשעות עבודה לכל דבר והפנה לפסיקה שעסקה בעובדי סיעוד. עם זאת, לא יכול להיות חולק כי בענייננו כלל אין המדובר בשעות שהעביר התובע במסגרת העבודה. "שעות העבודה" הן השעות בהן עומד העובד לרשות העבודה ואילו התובע כלל לא עמד לרשות הנתבעת."

למתמצת פסק הדין שתי שאלות, שאינן עולות מפסק הדין:

1. מה יש להבין מהעובדה שממשלת ישראל נשאה בשכרו של מר עזאם, ואף במחיר כרטיסי הטיסה של בני משפחתו לביקורים במצרים? לעתונאים העוסקים בעניני מודיעין- הפתרון.

2. האם עורכי הדין של התובע באמת חשבו שבנוסף לשכר מלא- יהיה התובע זכאי, ממעבידו, לשכר לפי 24 שעות ליממה?

תע"א 10075-06 (ת"א) עזאםעזאם נ' תפרון בע"מ ואח'; השופטת מיכל לויט; נ.צ. כהן ובילוגורסקי; לתובע עוה"ד תומר רייף ותום אפשטיין, לנתבעים עוה"ד רועי בלכר, שרון לולצ'י והדס ברקוביץ; ניתן ביום 17.4.11

(*) המידע באדיבות "נטו+" - כתב העת לעבודה ולניהול משאבי אנוש מבית "חשבים-HPS"