מינויו של שמעון ברט למנכ"ל החדש של אי.סי.איי טלקום, עליו הודיעה היום (ב') החברה, מעלה כמה תהיות לגבי שיקולי מועצת המנהלים שלה. מבט על קורות החיים של ברט, כפי שמפרסמת החברה בהודעתה, מגלה כי בתפקידו הקודם כיהן כמנכ"ל כתר פלסטיק, כלומר הוא מגיע מתחום מוצרי הצריכה.

לפני כן הוא היה משקיע בחברת VLScom הפועלת בתחום טכנולוגיות הווידאו, ולפני כן ניהל את סניף אירופה וישראל של Kinetic Systems (לשעבר ממד ישראל טכנולוגיות), המבצעת פרויקטים הנדסיים עבור תעשיית המיקרו-אלקטרוניקה, התרופות והתעשייה התהליכית. במילים אחרות, אין לו כל רקע בתחום הטלקום.

אין ספק שלברט כישורים מצויינים וניסיון רב שנים כמנהל בכיר בתעשיות שונות. אבל שוק הטלקום הוא שוק מאוד יוצא דופן, באופן הפעולה ובדינמיקה הפנימית שלו.

מנכ"ל של חברה כמו ECI חייב להיות מסוגל ליצור קשרים הדוקים ארוכי טווח עם מפעילי תקשורת מובילים בעולם, בפרט במדינות העולם השלישי, אבל גם במערב. הוא חייב להיות מסוגל לשבת עם מנכ"ל בריטיש טלקום, או דויטשה טלקום, או טלקום איטליה, ולשדר איתם על אותו גל. להבין את השפה הפנימית שלהם כולל כל הניואנסים.

יכול להיות שדירקטוריון אי.סי.איי היה צריך לשקול למנות לתפקיד מסוג זה מנהלים דוגמת דב בהרב, נשיא אמדוקס לשעבר, ששיקם את ענקית הבילינג לאחר התרסקותה ב-2002. אפילו זאבי ברגמן שניהל את קומברס והצליח להחזיק אותה מעל המים לאורך תקופות ארוכות של משברים ומהמורות, היה מועמד עדיף.

אי.סי.איי נלחמת כיום על חייה, ועתידה כלל אינו מובטח. בשוק מערכות האלקטרוניקה המיועדות לשוק התקשורת, מתנהלת כיום תחרות אגרסיבית ואכזרית ביותר, בפרט מכיוון סין. חברות ציוד התקשורת הסיניות, ובראשן ענקיות ציוד התקשורת Huawei ו- ZTE, מנהלות קרבות רחוב חסרי רחמים מול כל ענקי הציוד בעולם, תוך הורדת מחירים אגרסיבית והצעות אטרקטיביות אחרות. הסינים סיגלו תרבות של כרישים משחרים לטרף: הם נוגסים עוד ועוד נתחי שוק, והתחרות בהם דורשת יכולות מוכחות וידע מעמיק בתחום.

תחרות נוספת, בעייתית לא פחות, יש לאי.סי.איי מכיוון ענקי ציוד התקשורת האירופאים, ובראשם אלקטל הצרפתית. ענקי טלקום (מפעילי התקשורת הגדולים בעולם) מעדיפים בדרך כלל לעבוד עם ענקי ציוד. מינוי ספקיות ציוד קטנות יחסית, מסוגה של אי.סי.איי, בעיקר לתפקיד קבלן ראשי שמנהל פרויקטי תשתיות, מהווה סיכון אדיר עבורם. יתרה מכך, יש מפעילי תקשורת שכמדיניות, שוקלים אך ורק מועמדות של ספקים שהם ענקי ציוד בינלאומיים.

חתימה על שיתופי פעולה על ענקי ציוד, למשל, במסגרתם תספק אי.סי.איי ציוד שהענקים לא מספקים, יכול להיות יתרון מסוים. אבל גם לצורך כך נדרשת הבנה מעמיקה של השוק.

אי.סי.איי פועלת למעשה בשתי חזיתות: חזית ציוד גישה (Accesss) וחזית ציוד אופטיקה (ציוד לרשתות תקשורת מבוססות צידו אופטי). בתחום הגישה היא מגמגמת, בעוד שבתחום האופטיקה היא נחשבת מצליחה, אם כי מאחר שהחברה לא מפרסמת נתונים לא ברור באיזו מידה.

כך או כך, אי.סי.איי חייבת כיום להמציא את עצמה מחדש. בנוסף היא חייבת להפוך לחברה בינלאומית. כלומר, לא חברה ישראלית שפועלת בכל העולם, אלא חברה שזרועות הפעילות שלה לא דורשות חיבור לטבור הישראלי. עד כה, אי.סי.איי לא הצליחה במשימה זו.

כדי להמציא את עצמה מחדש היא זקוקה נואשות למנכ"ל שיהיה מסוגל להעלות אותה על פסים של צמיחה. אין לה זמן לעקומת לימוד ארוכה מדי.

אחד היתרונות הבודדים של אי.סי.איי טמון בשוק הצבאות. כמעט כל הצבאות חוששים לעבוד עם חברות סיניות לכן תחום זה די סגור עבורן. אי.סי.איי, לעומת זאת, בהיותה חברה ישראלית, זוכה ליתרון בשוק זה על פני ספקי ציוד אחרים, שכן לחברות ישראליות יש מוניטין של בעלות יתרון בנושא ציוד צבאי.

השאלה הגדולה היא מה גודל השוק הזה ובאיזו מידה יכולה אי.סי.איי להסתמך עליו. אלא שגם כדי לנצל יתרון מסוג זה, יש צורך במנהל שחי את השוק לאורך זמן. העובדה שברט מגיע ממקום אחר לגמרי, לא תהווה יתרון.

בשורה התחתונה, יש לקוות שברט ילמד את השוק שבו פועלת אי.סי.איי במהירות האור. אחרת, לא ברור מה יעלה בגורלה של החברה, שרק בעשור הקודם היתה הלפיד המאיר את דרכו של שוק האלקטרוניקה הישראלי.