תפסתם צד בבורסה? עכשיו רצוי שתזהרו מ'אפקט האישוש'
ביום שישי לאחר שקראתי שהבורסה בסין ירדה למעלה מחמישה אחוזים ושרוביני חושב שאירופה צפוייה למשבר בגלל אי יכולת ההחזר של אירלנד ומדינות pigs ציפיתי בחרדה לפתיחת המסחר בשוק האמריקאי.
לא צריך להיות חכם גדול על מנת להבין שגם אני כמו רובכם, אני מניח, הרווחתי יפה בראלי האחרון וגם אני יודע שזה עולה יותר מידי ומתישהו זה גם יירד והשאלה שאני שואל את עצמי בכל רגע היא האם האירוע שיחול היום יהיה הטריגר לירידה הצפוייה.
חבר שפגשתי במהלך משחק הכדורגל של יום שישי אמר לי שהוא מצפה לראות מה יוליד מדד סנטימנט הצרכנים של אוניברסיטת מישגן (בכלל לא ידעתי שהוא מסוגל להגות את המילה סנטימנט) בכל מקרה המדד התפרסם ואף עלה קצת והחבר האמור שמח לספר לי גם על אינדיקטורים ופרשנים נוספים שחושבים שהשוק יעלה.
ברמה האישית כבר הימרתי פה בעבר שאני צופה שהשוק יגיע השנה ל-1250 אבל החבר האמור הזכיר לי את אחת הבעיות בהן אני חוטא ועוד רבים אחרים חוטאים גם הם והיא בעיית האישוש.
אפקט האישוש נובע מרצון המשקיע לחזק את דעתו על הפוזיציה שבה הוא נמצא. מחקרים מראים שאנשים נוטים להסתכל בפרסומות של מוצרים שרכשו על מנת להימנע מהרגשת חרטה כתוצאה מגילוי עובדות על מוצרים אחרים.
משקיעים בהקשר זה נוטים לחפש ידיעות ופרשנויות המחזקות את הפוזיציה שלהם ומאששות את החלטתם וזאת על מנת לא להתחרט ולהימצא בקונפליקט עצמי. משקיעים מעדיפים לבדוק כמה הם הרוויחו ולא כמה הם הפסידו, בדרך כלל רווח הוא שלי והפסד הוא על הנייר בגדר לא מכיר בהפסד עד שלא מוכר את הנייר.
במקרים נוספים בהם עוסק המשקיע "בחלל הנגטיבי" משמע פוזיציות אותן שקל המשקיע לקנות או פוזיציות אותן סגר המשקיע, משקיעים רבים לא מוכנים לבדוק מה היה קורה אילו לא נעשתה הפעולה וזאת על מנת שלא להתעמת עם התוצאות.
מסקנה לימים אלה - אם אתם בוחרים כיוון על השוק האמריקאי או אפילו חושבים ללכת נגד השוק התל אביבי תמיד חפשו את פרקליט השטן גם אחרי שהחלטתם, תמיד מותר לשנות כיוון.
מאת: דיוויד סלומון ואלי אברמוביץ, ממקימי המכון הישראלי לקבלת החלטות עוסקים בטיוב תהליכי קבלת החלטות של אירגונים, מנהלים ומשקיעים פרטיים. כמו כן משמשים יועצים אסטרטגים ומנהלי משא ומתן עבור אירגונים בארץ ובחו"ל
* אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
